על השחיטה- חיים נחמן ביאליק

על השחיטה- חיים נחמן ביאליק

השיר עצמו הוא שיר לירי ולאומי - מדבר גם על רגשות המשורר עצמו , אבל גם על הרגשות של בני הדור שלו .

כדי להבין את השיר כולו, צריך קודם כל להבין מה קרה קודם , אז ברוכים הבאים לשיעור היסטוריה קצרצר:

השיר בא בתור תגובה מידית לפרעות שהיו בקישינב ב19.4.03. הפוגרום הזה פרץ סתם בגלל איזה סיפור שהיהודים בעיר גרמו לרצח של נער נוצרי בשביל איזה פולחן דתי של יהודים (הרי ברור לכולם שיהודי לא יכול להתפלל בלי להרוג נוצרי קטן לא ?). הופיעו בקישינב מלא בריונים ובמשך יומיים התעללו ביהודים, הרסו רכוש יהודי וחנויות יהודיות , רצחו יהודים ועשו עוד המון דברים מאוד נוראיים. המשטרה מצידה, לא עשתה כלום , ובסופו של דבר 49 יהודים נרצחו , 600 נפצעו. הפוגרום הזה היה איזה נקודת מפנה בחשיבה ואחריו גדל זרם העלייה לארץ ישראל . הוא היה גם זה ששיכנע את הרצל להציע את תוכנית אוגנדה בקונגרס ה-6.

בית א'- הפנייה לשמיים

"שמיים , בקשו רחמים עלי! אם יש בכם אל ולאל בכם נתיב -ואני לא מצאתיו-התפללו אתם עלי!"-  השיר כולו נפתח בפנייה אל השמיים . הדובר מבקש מהם שהשמיים ירחמו עליו , הוא איבד כבר את הדרך אל האלוהים אז הוא מבקש מהשמיים שיתפללו בשבילו.

"אני ליבי מת ואין עוד תפילה בשפתי, וכבר אזלת יד אף אין תקווה עוד- עד מתי, עד אנה,עד מתי?"- אלו הן שורות של ייאוש מוחלט, הדובר איבד כל תקווה שהייתה לו. התפילה שהייתה על שפתיו כבר לא שם , הו בעיקרון נמצא במשבר אמונה ותוהה בקיומו של האל  (אם פוגרום כזה קרה, איך זה אפשרי שיש אל ?!).  הוא אומר שהוא חיפש את הדרך אל האל, אבל פשוט לא מצא אותה (אין תפילה בשפתי). המילים עד מתי עד אנה עד מתי , נותנות לנו קונוטציה מקראית.

בית ב'-הפנייה לתליין

"התליין! הא צוואר- קום שחט! "-  הדובר כאן ממש מדבר אל התליין (שמייצג את כל הרוצחים והפורעים) שדיי שולט בארץ כרגע, ובלי יותר מידי ברירות , פשוט "מגיש" לו את צווארו ואומר לו הנה צוואר שלי קח , תכה אותי עם הגרזן שלך ותהרוג אותי כבר (קח אותי).

"ערפנו ככלב , לך זרוע עם קרדום וכל הארץ לי גרדום"- כמו כלב קח ותהרוג אותי (שימו לב לזה שיש כאן דימוי). אתה הוא זה שיש לו ביד את הקרדום , את הגרזן , בעצם ביאליק אומר שהרוצחים הם אלו בעלי הכוח בכל הסיפור. הוא מתאר את כל הארץ כגרדום , בעצם כמקום ההוצאה להורג.

"ואנחנו -אנחנו המעט!"- הכוונ ההיא לעובדה שהיהודים מהווים מיעוט, והשורה הזו באה להדגיש את חוסר הפרופורציות בין היהודים המעטים לבין התליין הכל יכול (הרוצחים והפורעים).

" דמי מותר- הך קודקוד , ויזנק דם רצח "-  אלוהים , כמו היתיר את דם היהודים מבחינת ביאליק. מותר הרי להרוג כבר את היהודים, אחרת איך היה קורה פוגרום ? השורה של דמי מות רמאוד מתקשרת עם השורה הקודמת , ואז יוצא מצב שהכל יכול הורג בעצם את היהודים שדמם הותר.  

" דם יונק ושב על כותנתך - ולא ימח לנצח , לנצח "- הרוצח, התליין, לא מבדיל בין מי שהוא רוצח - הוא רוצח גם תינוקות שעדיים יונקים, וגם אנשים זקנים בלי לשים לב אפילו למה שהוא עושה,אז ביאליק אומר לו , שהדם של אותם אנשים שרצח נמצא על בגדיו כעת - על הכותנת , וזה דם שלעולם לא ימחה ולא ירד בכביסה, כי הרי זה דם של חפים מפשע.

בית ג'-הקריאה לצדק

"ואם יש צדק- יופע מיד!"- הדובר קורא לצדק שיבוא כבר! אבל שימו לב שהוא גם מביע כמו מן פקפוק בעובדה שקיים בכלל הצדק- אם יש אותו, אז שיופיע.

"אך אם אחרי השמדי מתחת רקיע הצדק יופיע- ימוגר נע כסאו לעד!" -  אם הצדק הזה, יגיע רק אחרי שאני אמות ולא אתהלך מתחת לשמיים האלה, אז אין כבר טעם בו , אין טעם שהוא יתקיים והכיסא שלו יכול לעבוד השמדה. הרי אם הוא יופיע אחרי שאני אמות כבר לא באמת נעשה הצדק, והדם של חפים מפשע כבר נשפך, ולא נעשה כלום כדי לעזור לחורבן ולהרס.

"וברשע עולמים שמים ימקו, אף אץם לכו, זדים,בחמסכם זה ובדמכם חיו והינקו"- אם הצדק כאל הגיע, אז עדיף כבר שהשמיים ירקבו ושכל הרשעים (זדים) לא יכולו להתנקות מהדם שהם שפכו. בעצם שהדם של הנרצחים ירדוף אותם לעד.

בית ד'- דרישת הנקמה

"וארור האומר :נקום!נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא -ברא השטן"-  הדובר מביע ייאוש מהפורענות שקרתה ושתיקת השמיים בנוגע אלי האז הוא מבקש נקמה- אבל לא סתם נקמה, אלא נקמה מאוד מיוחדת , נקמה שעוד לא ברא השטן! הרי איך אפשר לנקום על מוות של ילד קטן? אחר כך אנחנו מבינים שאופי הנקמה הוא כזה:

"ויקב הדם את התהום ! יקב הדם עד תהומות מחשכים ,ואכל בחושך וחתר שם כל מוסדות הארץ נמקים"- הוא רוצה שדם הנרצחים יחלחל אל תוך האדמה, יהיה שם לעד, והוא זה שיביא להרס של אותם הרוצחים מבפנים - הוא ימוטט את היסודות של המדינה שנמצאים גם הם (כמו דם הנרצחים) בתהום . הדם של הנרצחים יהפוך את הארץ לתוהו ובוהו.כולם יצופו בדם הנרצחים כי אין מקום לעתיד במקום שבו יש חשכה וריקבון מוסרי.

תכלס את כל השיר אפשר לנסות לזכור בתור טלנובלה:\

בית א'- הוו לא חואניסימו , אני לא מצליח להגיע לפרננדו -דבר איתו אתה . אני כבר לא יודע איך מדברים איתו.

בית ב'- קח אותי כבר חוזה- גם ככה אתה כבר הרגת את כולם בלי להבדיל מה אני כבר יכול לעשות מולך . אבל תזכור תמיד חוזה, דם הנרצחים לא יעזוב אותך לעולם! לעולםםםםם!

בית ג'- הווו אולי יש צדק בעולם ! הווו אבל אם הוא יגיע אחרי אז עדיף שלא יגיע בכלל! שהכל יהרס, אבל שחוזה תמיד יזכור שהדם של כולם על ידיו

בית ד'- אני דורש נקמה! אבל איךךך הווו הסבר לי איך אפשר לנקום את נקמת מותו של אספוזיטו? אפילו השטן לא ברא דבר כזה עדיין! אבל אני מבטיח לך חוזה,הדם של הנרצחים יחלחל אל הארץ ויהרוס את כל היסודות הרקובים שלה! אתה עוד תראה.

השיר , שנפתח בבקשת רחמנות , מסתיים בקללה ובנבואת חורבן.

והנה הרגע לו כולנו חיכינו - לנתח את השיר מבחינה ספרותית:

אמצעים אומנותיים:

משמעות הכותרת (שם השיר):  אם ניזכר רגע בשיעורי תנך , ניזכר שלא שוחטים בני אדם , אלא חיות . והקטע כאן הוא שהאנשים שנרצחו בפוגרום נהרגו ונשחטו ממש כמו חיות . הדובר בשיר יביע את רגשותיות בנוגע לשחיטה האכזרית הזו.

ארגון הבתים:  בכל בית הדובר פונה לנמען אחר: לשמיים ,לתליין , לצדק ולמבקשי הנקמה. השיר כאילו זורם מלמעלה למטה, אנחנו מתחילים מלהסתכל על השמיים , ומסיים במבט אל התהומות .

הדרגתיות: היא באה לידי ביטוי בתהליך שועבר הדובר- הוא פותח את השיר בבקשת רחמים מהשמיים (שנובעת מייאוש), אחר כך פונה אל התליין (מחוסר אונים והיעדר תקווה- נו מה אני כבר יכול לעשות מולך )ולבסוף מסיים בדרישת נקמה , בקללה וזה בעצם התפרצות היאוש שלו .

מוטיב הדם :  הדם מופיע לאורך כל השיר, אם אתם רוצים מספר פעמים מדויק 7 , וזה מלמד אותנו על עוצמת הדם , הדם של הקורבנות הוא זה שחושף את הזוועות והאימה, אבל הדם הזה הוא גם זה שיביא את הנקמה כי הוא יאכל את כל יסודות האדמה הרקובים .

חזרה על מילת השאלה "אם" :  אם יש צדק\בכם אל… אנחנו לומדים מזה על משבר אמונה , על תהייה האם הדברים הללו באמת קיימים . הדובר לא שולל חלילה את הקיום של האל או הצדק, אבל כן חושב האם הם באמת קיימים היום.

אמצעים לשוניים:

לשון צירוית (האנשה):  הדובר מאניש (נותן להם תכונות של אנשים ) גם את השמיים וגם את הצדק, פשוט כי כבר אין לו למי לפנות והוא לגמרי אובד עצות .

לשון קונוטטיבית (יעני משהו שנותן לכם קונוטציה):  יש לנו קונוטציה מקראית במילים עד אנה עד מתי. כי יש פסוקים בתהילים עם המילים הללו.  הדובר בוחר דווקא בציטוט מספר תהילים כדי להוכיח את חוסר האונים שהוא מרגיש , בדיוק כמו הכותב של ספר תהילים . הם שניהם פונים אל השמיים , שניהם מתלוננים על הרוע שקיים בעולם ועל כך שאלוהים פשוט נעלם מפניהם . אבל , אצלנו בשיר הדובר איבד כל תקווה ומסיים את שירו עם קללה דמיונית שעוד לא ברא השטן ,ואילו הכותב בתהילים בוטח בה' ואחר כך גם מתפלל לו.

לשון רטורית :  יש לנו בשיר מיליוןןן אמצעים רטוריים , שמדגישים את הזעם של האני השר , והיאוש שלו :

פניה- הוא פונה לשמיים, לתליין ולצדק.

בקשה-"שמייפ בקשו רחמים עלי"

דרישה:"התפללו אתם עליי"

שאלה רטורית:"עד מתי, עד אנה, עד מתי?"
זעקה-"התליין ! הא צוואר-קום שחט!"

איום -"ימוגר נא כיסאו לעד!"

קללה- " ויקוב הדם את התהום "

אמצעים מצלוליים:

חריזה:  ביאליק חי בתקופה שבה אם אתה לא חורז את השיר שלך , אתה לא קיים , ולמרות זאת , בשיר שלו, בכל בית מופיעה השורה השישית ללא חריזה. המבנה הזה מדגיש את סערת נפשו והרצון שלו לצאת מהמקובל אל נקמה בלתי שגרתית .

ריבוי סימני פיסוק: לא יודעת אם שמתם לב, אבל יש מיליונים של פסיקים וסימני קריאה בשיר- לא משהו שבדרך כלל נראה. ואלו הם שמוכיחים את סערת הרגשות שבה נמצא ביאליק, ואת חוסר האונים שהוא מרגיש.

השיר כולו, הוא שיר זעקה כנגד חוסר האונים של יהודי מזרח אירופה.יש בו הבעת כאב ואכזבה על כך שהפרעות ביהודים נמשכים  לאורך  כל ההיסטוריה.

יש גן זעקה אל השמיים , כי הוא לא מצליח למצוא את הדרך אל האלוהים או אל הצדק, יש לו תחושה שהתפילות לא עוזרות , וזה גורם לו לייאוש ולהטלת ספק בקיומו של הצדק. שימו לב, הדובר לא אומר בשום צורה שאין אלוהים , הוא רק אומר שהוא לא מצליח למצוא את הדרך אליו ולכן מבקש מהשמיים שידברו בשבילו.

כמובן שיש גם זעקה אל התליין, שמייצג את הרוצחים , הגויים השפלים . ביאליק תוהה על האנושות כולה שמאבדת את צלם האנוש והופכת למשהו חסר מוסר וחסר צדק.

חברים , שיהיה בהצלחה!