הניה\גרשון שופמן

הניה\גרשון שופמן

הקדמה מאוד מאוד חשובה

שימו לב, הסיפור הניה הוא קצת גס, אז כדי שכולנו נשמור על התמימות והילדות , תדליקו רגע טלוויזיה ותמצאו פרק של בובספוג. כן , כן , אני יודעת, עד ששכנעתם את עצמכם לשבת ואשכרה לקרוא איזה סיכום , אתם צריכים את זה, תאמינו לי.

אוקי שנתחיל ?

כשאנחנו מדברים על הסיפור הניה אנחנו בעצם מדברים על סיפור אפיזודורלי (סה"כ מילה מאוד מאוד גדולה, שהכוונה שלה היא פשוט סיפור שבנוי מתמונות ). כל הסיפור מתעסק ב3 תמונות בחייה של הניה ומעביר לנו אותן בצורה מתומצתת יחסית .

חלק א'- החיים של הניה כנערה בכפר

הטבע:  את הפסקה הראשונה מקדיש שופמן לתיאור הבית וסביבתו. הבית עצמו נמצא על הר שבחורשה, הוא מסויד ובעל חצר קטנה, בולט בנוף וכמובן, אל נשכח , בעל חלונות צלולים (אל תשכחו אותם , עוד נחזור לפה !).  כל התיאור הזה גורם לנו, לקוראים, להרגיש מאוד מאוד נינוחים, אנחנו מקבלים הרגשה מאוד חיובית מהתיאור, וכל זה רק מהשורה הראשונה! אבל כמובן שלא הכל יפה בחיים , וכבר בשורה השנייה של הסיפור נהרסת לנו קצת ההרגשה החיובית: כאן, אנחנו מקבלים תיאור של עגלה ישנה שככל הנראה כבר לא נמצאת בשימוש, חבית מים ישנה על אותה העגלה, כל מיני בולי עץ בצידי הבית והנורא מכל , הרמז המטרים שלנו (לא , זאת לא שגיאת כתיב, הכוונה היא לרמז למה שיקרה בהמשך הסיפור)- "ובסדן גזע, סמוך להם, היה נעוץ קרדום ממורט וחד". המשפט הזה רומז לנו על האווירה שתבוא אחר כך, וגם על עתידה של הניה.

השגרה של הניה: הניה שלנו כרגע רק בת 12, ומספרים לנו שכל בוקר היא הייתה קמה משנתה,ואז עושה מלא מלא דברים:היא מרגישה לא בנוח עם העובדה שהרגליים שלה מלוכלכות בבוץ (אפילו מתייחסים אליהן כאל מסואבות ( המשמעות של המילה מסואב היא מטונף,מושחת, ואפילו טמא). הרגליים שלה מהוות מין קונוטציה לדבר שאינו נקי, לא טהור- גם פיזית (הרגליים שלה מלוכלכות) וגם מוסרית (כאן, זה יותר במובן של רמז מטרים , כי בעתיד היא תהיה ממש ממש לא טהורה).מיד אחרי תיאור שטיפת הרגליים של הניה , אנחנו מקבלים מליון פעלים שמספרים את מה שהיא עושה בכל בוקר-"מיהרה לרוץ..מתכנסת...מתגנבת...מחפשת...מנערת… מטפסת...מסתתרת" - אם כבר למדתם תנ"ך אתם בטח יודעים שריבוי פעלים המשמעות היא המון פעולות שנעשות מהר או כאן אצלנו בהניה, להצביע על הפעלתניות ותזזתיות (אני ממש מקווה שרשמתי נכון) שלה. התכונות האלו של הניה, הן אלו שבסופו של דבר יובילו אל העתיד שלה ומה שיקרה לה.

אביה- כמובן שהניה לא חיה לבד(בכל זאת ,ילדה בת 12) ויש לה אבא. את אבא שלה גם כן מתארים:"אביה , איכר גרמני שנתפלן,מגובן קצת ושזרקה עליו השיבה , היה מרכיב את המשקפיים הכהים " . אנחנו בעצם לומדים על אבא שלה שהוא אדם זקן כבר, שהפך להיות פולני והכי חשוב לנו, העיניין שהוא לובש משקפיים כהים . לא באמת אכפת לי מהבחירות האופנתיות שלו אבל הקטע של המשקפיים חשוב כי זה אומר שהוא כבר לא בדיוק רואה, הוא לא משגיח על הניה ולא מגן עליה מפני כל הדברים שיש בעולם (זה גם נחשב רמז מטרים, הרי אם תחשבו על זה, מה שקרה להניה היה יכול להימנע אם רק אבא שלה היה שם טיפונת יותר לב) . ממשיכים לתאר לנו קצת את עיסוקיו והם גם מהווים לנו מן רמז מטרים קטן למה שיבוא:הוא מתקן איזה שבר בכוורת (כשהוא בעצם לא יודע איזה שבר נורא עומד לעבור על ביתו שלו) , מתעסק באיזמל (שזה דבר חד שמלמד על אסון ). כל ההתעסקות הזו בדברים חדים (ואליה תוסיפו בבקשה את העץ הכרות מהפסקה הראשונה) מלמדים אותנו על איזשהו אסון שיקרה בעתיד ונעשה בידי אדם (הרי האדם היה זה שכרת העץ) וכמובן האסון הזה מאיים על השלווה שפתחה את הסיפור.

אבל חכו, לא סיימנו עדיין עם רמזים מטרימים לחלק הזה של הסיפור, כמובן שחייבים לומר לנו שהניה היא לא סתם יפה, אלא "אין כמוה בבנות ליופי ולחן", זה מרמז לנו שהיא מאוד יפה, אבל לא מגנים עליה ,אז מה שיבוא בעתיד….

איזה כיף יש קצת אקשן בכפר- תיאור הביקור של הבנים מהכרך

לפעמים , בימי ראשון היו מגיעים הבנים מהכרך (הכרך זה העיר הגדולה) ומפרים קצת את השלווה הכפרית- הם היו מביאים קצת אקשן לכפר הקטן והחביב. הבנים לא מתוארים בסיפור שלנו ככה סתם , בנים, אלא נכנס כאן מוטיב הארבה- "כארבה היו התלמידים" הכוונה היא שהם הרסו הכל- כמו שהארבה בא ואוכל הכל הכל הכל ולא משאיר כלום? ככה היו הבנים . הם פשטו על כל השולחנות והכיסאות בכפר ובעצם התיאור שלהם כארבה גורם לנו לדמיין איזשהי השתלטות כמעט חייתית על הכפר של הניה ועל חיה השלווים.

את הבנים, מתעכבים מאוד על התיאור הפיזי שלהם (תכלס הם חתיכים אז למה לא?) -" התלמידים, הנערים היפים , שזופים משרב, מזיעים ומעורטלים במקצת " - זה ממש תיאור מיני של הבנים , וזה רמז מטרים , כי הרי כל חיה העתידיים של הניה יעסקו במין.

הניה שלנו , יושבת לה בתוך ערסל באותו הזמן בין שני עצים עבים והיא נורא אוהבת " לארוב משם , כחיה צעירה, אל זימזומו של העולם החדש והזר" - היא לא סתם אורבת, אלא ממש כחיה. זה ממש רמז לרצון שלה לטרוף את העולם הגדול והחדש, הכרך בעצם .

• תעשו לי טובה תזכרו את העיניין של הזמזום….(spoilers sweety)

ואז פתאום איזה תלמיד, מגיע אל הערסל של הניה ומתחיל לנדנד אותו. הניה נורא אוהבת את זה, היא מאושרת מהעניין ואז היא צועקת ומבקשת "עוד!" קודם כל היא עושה את זה קצת ככה בשקט, ואחר כך כבר במעין חוצפה תאוותנית. המילה עוד היא המוטיב של הסיפור. זאת המילה היחידה שהניה אומרת בכולו ומסמלת כרגע, את הרצון שלה והסקרנות שלה לגלות את מה שיש אחרי הכפר, את הכרך וכל מה שיש לו להציע.

והנער, מנומס לא? אזר את כל הכוח שנשאר לו , והעיף  שוב את הערסל של הניה. והיא כולה בעננים, מסתכלת כמה שיותר רחוק וסופגת הכל , את הכרך והנוף.את ההתרגשות שלה מהנוף או בעצם את העיניים שלה מתארים "כחיפושיות השדה" . קודם כל, חיפושיות זה מוטיב. שנית, חיפושית השדה היא חיפושית חופשיה, יפה כזאת, היא חלק מהטבע. זה בא כדי לומר לנו שגם הניה בת ה12 היא מאוד יפה, ושייכת לטבע .

אפיזודה 2- הניה בת 16, הפעם היא כבר בכרך

כל התמונה נפתחת בשורה הבאה:" לאחר ארבע שנים, כשנפלה הניה לתוך הסמטה העקלקלה שבקצה הכרך,הורגש שם פתאום ריח יערי". קודם כל אנחנו לומדים שהניה כבר בת 16(12+4=16) ושהיא "נפלה" אל הכרך. בעצם מתארים את ההגעה שלה לכרך בתור נפילה. ונפילה זה דבר שלילי, זה מלמד על התדרדרות, או בכלל כישלון , ואם תשימו לב המילה נפילה היא ממש ההפך מהגובה  שבו היא הייתה כמה שורות קודם לכן , כשהיא התנדנדה בנדנדה והשקיפה על הנוף.

עוד מספרים לנו בשורה הקטנה והחביבה הזו, שהניה עצמה היא שינוי מרענן בעיר- היא מביאה איתה את הריח של היער, את החופש ואת הטבע, אל תוך הסמטה העקלקלה. הסמטה היא מקום דיי מגעיל , חשוך , אפל ולמען האמת דיי מפחיד.הניה אבל, עדיין שומרת על כל הכיף שלה ובהתחלה כל חווית הכרך היא חוויה מהנה בשבילה. היא נמצאת באזור של "חלונות פתוחים"(שימו לב למוטיב )והכוונה היא למקום של פריצת גבולות.

גם בעבודתה, היא דיי נהנתה בהתחלה אבל …." הרעבתנות של עשוקי החיים וחנוקי הכרך, הרעבתנות האכזרית,שאינה ידעה שבעה ,התנפלה על היצור היפה,צמח השדה, ינקה את לשדו בלי הרף, תבעה והפצירה החוצפה ותאוותנות -"עוד"..."

הקטע הוא שאנשי הכרך, שעייפים כבר מהעבודה שלהם הגיעו אל הניה רעביייייים (לדברים שהם היו רעבים אליהם תבינו לבד). והם פשוט התנפלו עליה, על צמח השדה, ולקחו עוד ועוד ממנה,ואחר כך עוד דרשו עוד. שימו לב, שהפעם אנשי העיר הם אלו שדורשים עוד,ולא הניה. היא , כבר הגיעה למצב שבו היא כל הזמן תפוסה…

אפיזודה 3- מותה של הניה(כשהיא פלוס מינוס בת 20)

הניה מתה, כעבור כמה שנים (אחרי האפיזודה השנייה) וכנראה שהיא כבר בערך בת 20. המוות שלה, היה פתאומי וקרה לפנות בוקר. היא מתוארת כמוטלת על המיטה כשהיא נראית ממש כמו הילדה שהיא הייתה בכפר, עם אבא, כשחיפושיות הבית התרוצצו על הקרקע. הקטע כאן הוא שבמוות שלה הניה כמו חוזרת אל הילדות אל אבא,אבל העיניין הכי חשוב הוא חיפושיות הבית. זוכרים את חיפושיות השדה שהיו חופשיות ומגניבות ? חיפושיות הבית הן ממש לא מגניבות, הן דיי מכוערות למען האמת , וכמובן שהן לא יוכלות לעוף - הן כלואות ולא חופשיות .

בעל הבית (בואו נחשוב רגע איזה סוג בית היה שם…) מתואר בתור אדם דיי גס ומכוער -" כחול החוטם ועב הכרס" והוא מגלה אדישות נוראית כלפי המוות של הניה. ממש שורה אחרי התיאור שלו הוא כועס על אישתו שתמיד לוקחת את הבנות הגוססות שמתות ככה פתאום "חשק אצל אישה להחזיק תמיד גוססות ".אבל הוא כל כך אדיש למוות של הניה , שהוא אפילו לא מתעכב על זה הרבה זמן אלא ישר דורש מהאישה שתכין לו את הבגדים כדי שיוכל ללכת לבית המרחץ (להתלקלח באיזה בית עם מלא מקלחות , הרי פעם לא הייתה מקלחת בכל בית).

בית המרחץ מתואר כמקום מאוד אפלולי, שחור ומעיק (ברור לכם שזה כדי ליצור אווירה?) שמרמזת על זוהמה מוסרית שעליה מבוסס כל הסיפור.

בתוך בית המרחץ יש חלונות :"חלונות עם שבכות -הברזל היו מפויחים" אלו הם בעצם חלונות עם סורגי ברזל, שהיו תמיד מלוכלכים (בפחם עוד,צבע שחור ואפלולי) והרמיזה כאן היא בקטע של אין לאן לברוח- הכל בסורגים .

הסיפור מסתיים במילים "וצרצר הצרצר" זוהי אונומטופאה (כשאתם אומרים את המילה אתם ממש שומעים את המשמעות ) וכאן היא באה בכדי להציק לנו. לגרום לנו לשים לב , זה צליל לא כל כך נעים, צורם אפילו והוא כאן כמו מן אזהרה של תראו מה קרה לה אל תתנו לזה לקרות לאחרים .

הסיום מבטא את המסר של היצירה- הוא משקף את היחס של החברה המנצלת, כלפי הפרט שהוא בעצם קורבן כאן- את הניה ניצלו בחייה (את הגוף שלה) , אבל גם אחרי שמתה, זה לא באמת עיניין אף אחד וכולם המשיכו בשגרת חייהם .

מה אתם אומרים ? נלך לנתח את הסיפור ?

אנלוגיות :

אנלוגיה הפוכה בין העיר לכפר-

בעוד הכפר הוא ירוק,יש בו המון טבע ופסטורליות, חלונות צלולים בבית לבן והכל כיף ויפה…

העיר היא מקום מאוד מלוכלך, מסואב מוסרית, יש שם פנסים אדומים וחלונות פתוחים ובית המרחץ שמסמל אותה הוא קודר ואפלולי… ובואו לא נשכח את הצרצר שמצרצר שם…

אנלוגיה בין אביה של הניה לבין בעל בית הבושת :

שניהם היו יכולים להציל את הניה (כל אחד היה יכול לעשות משהו ולמנוע ממנה מלהגיע אל המוות שלה בגיל כל כך צעיר), אבל שניהם היו כל כך אדישים ואטומים , הם לא הבחינו בכלל ביופיה, בעדינותה ובשונות שלה. האב מרכיב משקפיים כהים ולא מבחין בסכנה הקרבה לביתו, ובעל בית הבושת הוא פשוט איש נהנתן שדייי מתעלם מהניה. העיניין הוא ששניהם היו יכולים לעשות משהו בכל הנוגע לגורלה של הניה ואף אחד מהם לא עשה זאת.

אונומטופיאה:  "וצרצר הצרצר…" עצם השימוש בצרצר בסוף הסיפור מטרתו להזהיר את הקורא מהאדישות לחלש, הצרצור האינסופי המטריד מתריע את הקוראים לא להיות אדישים לקורבנות החלשים בחברה.

דימויים:

1. התלמידים שבאו מן הכרך דומו לארבה:" כארבה פושטים על מעקה הבית , על גדר החצר, על הכיכר הירוקה". זה בעצם דימוי לנערים , או בעתיד הגברים של הכרך שיהרסו את הניה- "צמח השדה".
2. הניה אורבת "כחיה צעירה אל זמזומו של העולם החדש והזר "-  כאן אנחנו מקבלים דימוי לרצון של הניה לטרוף את העיר כמו איזו חיה צעירה. אבל כמובן שיש כאן אירוניה, כי הרי העיר היא זו שתטרוף בסופו של דבר את הניה עצמה.
3. ." השחיר חללו של התנור- כעין לוע ענקי פעור" - התנור החם והשחור שחימם את בית המרחץ הוא הסמל לתאווה ההרסנית של הכרך . הדימוי הזה הוא שעוזר לנו להבין שהעיר תבלע ותשמיד את הניה.

רמזים מטרימים(יש הרבה מהם ):

1. הבית של הניה מקרוב- אמנם אמרנו כבר שהבית של הניה נראה מאוד פסטורלי ויפה מרחוק, אבל ברגע שמתקרבים רואים את העצים הקטועים והקרדום.
2. רגליה היחפות והמסואבות של הניה- זה רמז לסיאוב (הטינופת המוסרית ) התמידי בכרך.
3. ריבוי הפעלים בתיאור של הניה בת ה12- מלמדים על התכונות של הניה- היא תזזתית ואקטיבית , חסרת מנוחה.
4. האב העסוק בתיקון הכוורת - הוא עסוק בדברים אחרים ולא בבת שלו, הוא לא מבחין בסכנה הנשקפת לה.
5. המשקפיים הכהים של האב- הם מעמעמים את היכולת שלו להבחין במה שמגיע אל הבת שלו.
6. אזהרתו של המחבר כלפי האב על כך "שאין כמוה בבנות ליופי ולחן" - האב אינו מודע ליופי של הבת שלו, וכמובן שבגלל זה הוא גם לא כל כך מודע לסכנה שתבוא.
7. תיאור הפועלים בעלי "עיניים לוהטות "- זו בעצם התאווה ההרסנית של הגברים בכרך .
8. התיאור של המספר היודע כל את הגברים בכרך - הם עתידים להסתער על הניה עד כדי מותה.

מוטיבים (הו, גם מהם לא חסר):

עוד!

זה המוטיב המנחה של הסיפור. המילה הזו מופיעה בשורה משל עצמה בשתי הפעמים שהיא מופיעה בסיפור וזה כדי להדגיש את חשיבותה.
בהתחלה, זו הניה שאומרת לילד מהכרך שנדנד אותה בערסל כשהייתה בת 12 שינדנד אותה עודץ כאן , המילה מלמדת על האופי של הניה: תשוקה, תאווה , שאפתנות וסקרנות , חקרנות וחוסר סיפוק במציאות הקיימת .

בהמשך, אומרים את זה ההמונים בעיר שבאו במיוחד להניה, הגברים הם אלו שדורשים את הניה בחוצפה תאוותנית . הם מוצגים כאן כבעלי תאווה, תשוקה הרסנית , שכמובן, תהרוג את הניה.

מוטיב החלונות

• בתחילת הסיפור מדובר על החלונות שבבית של הני הוהם מתוארים כ"חלונות צלולים "והם מסמלים את התמימות של הניה, הצלילות של החלונות והניקיון שלהם מלמדים על הניקיון והטוהר.
• בחלק השני של הסיפור אנחנו כבר מדברים על החלונות בעיר הגדולה ופה כבר מדובר על חלונות "חלונות פתוחים" שמסמלים , כמו שכבר אמרנו את פריצת הגבולות בכרך.
• בסוף הסיפור החלונות הם בכלללל ממפויחים ומסורגים (בבית המרחץ) . החלונות הכהים האלו מלמדים על חוסר המוצא מן הכרך.

את האנלוגיה שדיברנו עליה בין העיר לכרך רואים בצורה מצוינת במוטיב החלונות .

מוטיב החיפושיות

בחלק הראשון של הסיפור מופיעות  חיפושיות השדה והן מדומות לעיניה של הניה, העיניים היפות,הבורקות ,הסקרניות. חיפושיות השדה מלמדות על הרצון של הניה לעוף ולהמריא אל מעבר לכפר.

בפעם השנייה שמוזכרות החיפושיות , הן בעצם כזיכרון מימי ילדותה של הניה בבית אביה, אבל הפעם אנחנו כבר לא מדברים על חיפושיות חמודות יפות וחופשיות שעפות , אלא על חיפושיות הבית שפשוט זוחלות על הרצפה. הן מלמדות על חוסר המוצא , הנחיתות ועל הסוף - המוות .

המוטיב של החיפושיות יוצר ניגוד בין מה שהניה חלמה עליו בתור ילדה לבין הנפילה אל בכרך והמציאות הקשה בו .

גם חיפושית השדה לא יכולה לעוף למרחקים רבים מאוד, וכך גם הניה, היא ניסתה קצתתתת טיפהההה לעוף , אבל בסוף נפלה ומתה.

משמעות הסיפור

הסיפור הוא לא סתם סיפור על ילדה מסכנה שהדרדרה לחיים לא חיים , אלא על כל הפרט כאדם , כיצור שיש לו רגשות ורצונות ושאיפות וגם קשיים. אותו אדם (שהוא כל אחד מאיתנו), עלול להפוך לקורבן בתוך החברה הנצלנית ההרסנית והאטומה שבה אנו חיים .

בתיאור של בעל בית הבושת שהיה חסר רגישות לזולת (הוא הרי מאוד נהנה בבית המרחץ), עולה אירוניה נוראית כי הוא זה שמסמל את ההמונים (החברה ההרסנית והאדישה), הוא בעצם כל האנשים שלא שמים על הסבל של האחר והולכים פשוט להינות בסאונה.

זו תופעה אוניברסלית של ההמון האדיש לגורל הפרט וייסוריו.

המטרה של הסיפור היא להזהיר את הקורא מפני הרעבתנות , הנצלנות החייתיות והתאוותנות שנמצאות בטבע האדם ויכולות להמית.

שיהיה  לכולם בהצלחה!!!!