יגון-אנטון צ'כוב פבלוביץ'

יגון-אנטון צ'כוב פבלוביץ'

אוקי זה הסיפור הראשון שאני עושה עליו סיכום אז תהיו עדינים סבבה?

נתחיל קודם כל בסקירה קצרצרה של צ'כוב בשביל שנכיר מי הוא בכלל האדם שכותב את הסיפור ששמו מתאר את חיי התלמיד בצורה כל כך מושלמת… ואז תקציר של הסיפור… ואז נפרק כל מילה לגורמים כדי להוציא ממנה את כל הגורמים הספרותיים שאפשר!

יצאנו לדרך :

אנטון צ'כוב נולד ברוסיה ב1860 ואיכשהו נפטר בגרמניה ב1904. הוא התחיל לכתוב בגיל 19(בשנת 1879) כשהוא היה סטודנט לרפואה וכתב בהתחלה קטעים קומיים כדי לעזור לפרנס את המשפחה. היצירות הקומיות שהוא כתב לא באמת נחשבות לאיזה עילוי ספרותי גדול , אבל הן אלו שנתנו לו את התרגול לפיתוח המיומנות לכתוב סיפורים קצרים שהביאו לפרסומו. עד 1886 הוא ביסס את מעמדו כסופר חשוב אבל לא זנח את הרפואה (כפרה עליו ).

הסיפורים של צ'כוב מתארים אירועים טרגיים בנימה מינורית - הכוונה היא תיאור של דברים נוראיים שקרו (כמו למשל אהמ אהמ מות בן ) תוך כדי תיאור חיים רגילים, חיי יומיום. העלילות של סיפוריו מורכבות מאי הבנות ולא אילו התרחשויות מוגדרות .

סיכמנו את צ'כוב- לא היה כל כך נורא . תתכוננו ליגון :

יגון - התקציר (למי שנרדם בשיעור)

הסיפור הקצר יגון מלווה אדם בשם יונה שעובד בעיר הגדולה בתור עגלון (נהג המונית של העבר- יש לו סוס, הסוס קשור לעגלה, בתוך העגלה יושבים אנשים , והוא מסיע אותם ממקום למקום).בתחילת הסיפור(באקספוזיציה)  מתוארת תמונה של יונה, סוסתו והעיר הגדולה. יורד שלג בשעת ערביים , יונה וסוסתו לא זזים , הוא יושב מכופף, היא סוסה מאוד רזה וכמובן שיורד עליהם מלאן שלג. בינתיים מספרים ששאר אנשי העיר מתרוצצים. מהאקספוזיציה אנחנו גם מבינים שיונה וסוסתו לא חיו תמיד בעיר אלא היו פעם בכפר (לא אומרים לנו כאן במפורש כפר אבל כן אומרים שהסוסה חרשה שדות וכו'). לאחר התיאורים ההתחלתיים מתחיל מסעו של יונה במשך הסיפור- 5 מפגשים עם רבדים שונים של החברה, בכל מפגש הוא מנסה לשפוך את ליבו על הטרגדיה שקרתה לו  (בנו נפטר ממחלה, והוא נאלץ לעבור לעיר על מנת לכלכל את בתו שנשארה בכפר) ואף אדם לא מקשיב לו . כך הסיפור ממשיך עד שלבסוף, מוצא יונה פורקן בכך שמספר את סיפורו לסוסתו.

ועכשיו-הפירוק לכל הגורמים הספרותיים שאפשר

אקספוזיציה-

באקספוזיציה, אנחנו בעצם מקבלים את כל פרטי המידע שנחוצים לנו על מנת להבין את הסיפור ולהיכנס לתוכו. כאן, אנחנו מגלים שהסיפור קורה בשעת הדמדומים תוך כדי שיורד שלג. אנחנו גם מקבלים תיאור שהשלג הזה יורד בעצלתיים (הוא בדיוק כמו כולנו, עצלן) ויוצר שכבות שמכסות את הכל. עכשיו, אנחנו מכירים את יונה פוטאפפוב- הוא יהיה הדמות המרכזית בסיפור שלנו. אנחנו למדים עליו שהוא עגלון,(כבר הסברתי מה זה, פשוט תחזרו אחורה ) ושהוא הלבין כולו- בעצם כולו מכוסה בשלג .הוא לא יושב זקוף, אלא מתכרבל על מושבו , אומרים שגם אם הייתה נופלת עליו גבעת שלג, ספק אם הוא היה בכלל טורח לנער אותו מעליו. גם את סוסתון מתארים לנו- היא סוסה שרגליה דקות דקות - משווים אותן לרקיקים שאפשר לקנות בקפייקה (המטבע הרוסי, זה האגורות הרוסיות ) גם היא, כמו יונה מכוסה בשלג.

העיניין של השלג, בעצם מראה לנו שהעונה השולטת היא החורף , והחורף הוא קר,לא נעים . בסיפור הקור של החורף מסמל את הקור של האנשים, וזה גם סמל לקור של הלב של יונה -כאילו הלב שלו קפא מרוב יגון ובדידות. השלג עצמו גם כן מראה לנו משהו- קודם כל הוא אינו דבר נעים- הוא גס ולח וגורם בעצם לאי נוחות - בעוד שכל שאר האנשים ברחוב מצליחים לברוח מן השלג, או להסתתר מתחת לכובעים שלהם, יונה והסוסה שלו לא- הם מלבינים לגמרי - זה בעצם סמל לכך שיונה חשוף לקור ולאי הנעימות של החברה.

ממשיכים לתאר את הסוסה החביבה של יונה ואומרים לנו שהיא ככל הנראה מהרהרת לה, למה כבר יכולה להרהר הסוסה אתם בטח שואלים… אז הנה לכם התשובה: הסוסה כנראה מהרהרת בגלל שהיא נעקרה מהבית שלה- הסוסה הזו פעם חיה בכפר, במקום אליו הייתה רגילה, בו היא עבדה בשדה ועכשיו פוף(!) היא באיזו עיר גדולה עם מיליוני אנשים שמתרוצצים כל הזמן והכל שונה לה מהבית בו פעם חיה. בגלל שאנחנו יודעים שהסוסה באה יחד עם יונה, אנחנו יכולים להבין שגם יונה, נעקר מהבית אליו היה  רגיל פעם . התיאור של העיר התוססת: "מערבולת זו, המוצפת אורות פלצות(הכוונה במילה פלצות היא מפלצות או דבר מפחיד),שוקקת טירטור אין -קצה ורוחשת , אנשים אצים-מתרוצצים אין הרף".תיאור זה רק מדגיש את בדידותו של יונה בעיר הגדולה, כי אנחנו רואים איך הוא יושב לבד על סוסתו וקופא מקור בזמן ששאר האנשים מתרוצצים להם .

עוד אנחנו לומדים מהאקספוזיציה שיונה והסוסה יצאו מביתם בצהריים  במטרה לעבוד אבל הם יושבים באותו המקום כבר שעות ארוכות בלי מטרה. אמנם יש אקשן בעיר, והמולת אנשים , אבל הם לא זזים ממקומם.יש כמו מן שותפות בין יונה והסוסה- שניהם עומדים באותו המקום ושניהם קופאים ומכוסים בשלג בדיוק באותו האופן, זה יכול לרמוז לנו שהקשר היחיד שיש ליונה בעיר (בעצם כמו מן החברות היחידה שיש לו ).הוא עם הסוסה. היא(הסוסה) היא הקשר היחיד שיש לו בעיר לחיו הישנים , בכפר, עם השדות הירוקים. גם היא חווה את אותן התחושות שלו , כמו חוסר השייכות והבדידות.

גם באקספוזיציה יש רמז למה שעתיד להתרחש- הערב מהווה כמו מן רמז מטרים לחשכה ולקדרות שעוברות על יונה והחורף כמובן מהווה רמז מטרים לקור האנושי שהוא יחווה. בעקבות האקספוזיציה נוצרת אצל הקורא תחושה קודרת ועצובה שגורמת לו להזדהות עם יונה ועם תחושותיו . והנה כאן , נגמרת האקספוזיציה.

מפגש ראשון של יונה- המפגש עם איש הצבא

מהישיבה הכפופה של יונה והסוסה מתחת לשלג שירד עליהם אנחנו כאילו מתעוררים בקריאות של איש צבא שצועק :"עגלון, לרובע וייבורג". יונה גם כן מתעורר, הוא מתיישר, מנער מעצמו את השלג שכיסה אותו ומתכונן להתחיל לנסוע, את כל הפעולות שנחוצות לו בשביל להתחיל את הנסיעה הוא עושה באיטיות  "בלאות".העובדה שלפני שהגיע איש הצבא , ישב יונה מכונס בתוך עצמו אומרת שהוא בעצם מנותק משאר העולם , אוטם את עצמו כי הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם העולם שמסביבו. גם התנועות האיטיות שלו כשהוא כן קם ומתחיל קצת לזוז מלמדות אותנו  על מצוקתו הנפשית.

במשך הנסיעה עצמה, יונה חוטף המון קללות מהעוברים ושבים בעיר , והוא עצמו "נכנס" עם הסוסה באנשים. מהתיאור הזה אנחנו מבינים שיונה לא מכיר את העיר, הוא לא באמת יודע איך לנסוע לכל המקומות בה והוא לא באמת יודע איך להיות עגלון בעיר. בתגובה לקללות, יונה לא באמת עושה משהו, הוא מסתכל על העיר בבלבול כי הוא לא יודע עדיין להתמצא בה,אבל איש הצבא שעלה על העגלה, הוא צוחק על יונה "'איזה מנוולים כולם' מלגלג איש-הצבא, 'זוממים להתנגש בך או לנפול מתחת לרגלי הסוס, כולם קשרו עליך קשר'''. בעצם צוחק ואומר שכולם נגד יונה.  בתגובה לזה, יונה מסובב את ראשו אל הנוסע שלו ונראה כאילו הוא רוצה לומר משהו כשבפועל יוצא לו מן מלמול או צפצוף קטן. איש הצבא, רוצה לדעת מה תכנן יונה לומר ולכן שואל "מה אמרת?"  ואז, יונה מגלה את יגונו וכאבו :"ואצלי, זאת אומרת, אדוני...בני, כלומר,נפטר השבוע". אנחנו מגלים ככה שבנו של יונה, נפטר באותו השבוע, והנה הוא בעבודה. איש הצבא ממשיך סוג של להתעניין ושואל ממה נפטר הבן . שאלה זו גורמת ליונה להסתובב כולו (דבר שמרמז לנו שהוא מאודדדד רוצה לדבר על העיניין , ולפרוק את כאבו בפני מישהו -ההתעניינות של איש הצבא בסיבת מותו של בנו של יונה גורמת לו לתגובה מלאה , כאילו עכשיו הוא באמת התעורר, ) ואז הוא מספר לאיש הצבא (ולנו תוך כדי) שבנו נפטר מקדחת , הוא גסס במשך שלושה ימים בבית החולים ואז נפטר. מיד לאחר מכן , עוד מישהו קילל את יונה על נהיגתו וזה גרם לאיש הצבא להאיץ בו - הוא אומר לו שינהג יותר מהר כי אחרת הם לא יגיעו לרובע וייבורג גם מחר. לאחר שיונה מאיץ בסוסתו, הוא מסתובב חזרה אל איש הצבא בשביל לנסות ולהמשיך את שיחתם , אבל ההוא , סגר את עיניו ונרדם. כשאיש הצבא עוצם את עיניו , המשמעות היא כמו אטימת הלב והוא מנתק את עצמו מהסיפור שיונה כל כך רוצה לספר למישהו. הם מגיעים לרובע וייבורג, שם עוצר יונה ליד המסבאה(הבר) ושוב הוא מתקפל, ויושב בלי לזוז או לנוע. ככה עוברות להם שעתיים בהם ממשיך השלג לרדת על יונה.

עכשיו, לאחר המפגש הראשון של יונה באנשי החברה, גוברת החמלה שאנחנו מרגישים כלפיו כי אנחנו מבינים שההתנהגות שלו נובעת מטרגדיה נוראה, לא רק זה, אלא שעכשיו אנחנו גם כועסים על האטימות של איש הצבא כלפי סיפורו העצוב של יונה וכאבו הנורא.

מפגש שני - המפגש עם שלושת הבחורים השיכורים

אחרי שיונה מחכה שעתיים מחוץ למסבאה מגיעים שלושה בחורים שיכורים - שניים מהם גבוהים ואחד מהם נמוך וגיבן. הם דורשים ממנו שיסיע אותם לגשר המשטרה בעד סכום של 20 קופייקות (זה דיי קצת,טוב אני מודה , זה ממש קצת - הם מציעים לו מחיר מאוד מאוד לא הוגן בעבוד השירות שאותו הם מבקשים  ) והוא מקבל אותם , הוא כבר במצב שלא אכפת לו כמה כסף הוא יקבל העיקר שיקבל משהו ושיהיה לו עם מי לדבר.

בין שלושת הבחורים פורץ ויכוח - הרי בעגלה יש רק 2 מקומות ישיבה ועוד מקום עמידה אחד מאחורי העגלון, מי יהיה זה שיעמוד ? לאחר כמה דקות של ויכוח קולני ביותר הם החליטו שהגיבן הוא זה שצריך לעמוד כי הוא הכי קטן מבין השלושה.הדבר הזה הוא סמל לדיכוי החלש והפחות - בעצם בגלל שהוא קטן יותר, הוא זה שצריך לעמוד.

מהרגע שמתיישבים במקומות (או נעמדים במקרה של הגיבן ), מתחיל הגיבן להציק ליונה המסכן שלנו - אומר לו כל כמה רגעים  להאיץ ,צוחק על הכובע שיונה לובש וכמובן מאיים על יונה שאם לא ייסע יותר מהר, הוא יחבוט בקודקודו(יעני ירביץ לו בראש).

במשך הנסיעה הבחורים מדברים בניהם על הבילוי של ליל אמש, כמה בקבוקי קונייאק הם שתו, וכמובן על הגברת נדייז'דה פטרובנה. יונה צוחק איתם ואז הגיבן מתעצבן עליו ומקלל אותו חופשיייייי. יונה מצידו, מרגיש לאט לאט שהבדידות שלו קצת נעלמת - הוא רואה אנשים מסביבו, ושומע את הרכילות של הבחורים ואז הוא פותח בשיחה איתם. הוא אומר:"ואצלי, השבוע… זאת אומרת… מת הבן ". יונה כאן , מציג את הכאב הקיומי שלו , פותח את ליבו.הגיבן, כמו מזלזל באימרה של יונה ואומר לו שכולנו בסוף נמות ולא רק זה, אלא מאיץ בו שוב. חבריו שיושבים בעגלה אומרים לו , במילים פשוטות , עזוב אותך מילים , בוא פשוט תרביץ לו והוא יבין. אז זה בדיוק מה שעושה הגיבן, ואילו יונה, לא באמת הרגיש את הכאפה שהוא חטף אלא יותר שמע אותה- זה כי הוא כל כך מנותק רגשית מהכל . הוא המשיך להתלוצץ איתם אח"כ.אחד הארוכים( אלו שישבו בתוך המרכבה) החליט לשאול אצל יונה האם הוא נשוי , ומתשובתו אנחנו מבין שככל הנראה יונה אלמן "אישה אחת לי עתה- קרקע טחובה [...] בור קבר" . באותו משפט יונה גם מתאר עוד יותר את יגונו וכאבו על מות בנו בכך שהוא מספר שהמוות היה אמור להגיע אליו ובמקום זאת , הגיע אל הבן (הרי זה הרבה יותר הגיוני, וקצת פחות כואב , אם קודם האב ילך ורק אחריו הבן) "המוות החליף בטעות את הדלת … תחת לבוא אל פתחי...הגיע אל בני…". גם עכשיו , יונה כל כך רוצה לספר למישהו את כל סיפורו אז הוא מסתובב כדי להמשיך ולספר להם -אבל בדיוק אז הם מגיעים ליעדם והנוסעים יורדים מהעגלה. הרצון שלו להסתובב ולספר להם את הסיפור למרות ההתעללות שעבר בנסיעה הזו מראים עד כמה הוא נואש לספר את הסיפור לכל מי שירצה להאזין - הוא מעדיף את ההתעללות שהוא עבר בנסיעה על פני הבדידות שתבוא בסופה.

במשך כל הנסיעה נטפל הגיבן אל יונה , בעצם נטפל אל החלש ממנו וזה סמל לכך שטבעו של האדם הוא להיטפל לאלו שחלשים יותר ממנו פשוט כדי שהוא עצמו יוכל להרגיש חזק. בניגוד להתנהגות הזו של הגיבן ושל שלושת השיכורים , יונה מעולם לא נטפל או התנהג בצורה לא נאותה כלפי סוסתו (שהיא נחשבת לנחותה ממנו כי הרי חיה).

ושוב, החמלה שלנו כלפי יונה והשנאה שלנו כלפי אנשי העיר מתעצמת . אנחנו יותר כועסים על אנשי העיר כי אנחנו תוהים איך הם יכולים להיות כל כך אדישים כלפי סיפורו של יונה ואנחנו  עוד יותר מבינים את המצב המסכן של יונה שרק רוצה לספר למישהו , אבל אין אף אחד שמקשיב.

עכשיו , כשעזבו הנוסעים את העגלה שלו , יונה שוב נשאר לבד,להתמודד בעצמו עם כל הכאב והיגון שנגרמו לון בעקבות מות בנו. אין לו יותר הסחות דעת כי אין לו נוסעים בעגלה.הוא מתחיל לתהות אם בין כל אלפי האנשים שחיים בעיר הגדולה אליה הגיע, אין אף לא אחד שמוכן להקשיב לו לכמה רגעים ? " ושוב נותר יונה בבדידותו, ושוב נאפף בדממה… המועקה שנמוגה לשעה קלה,שבה לשכון בקרבו , והיא לוחצת על חזהו[...] האם לא יימצא בין אלפי האנשים הללו גם אחד שיאות להקשיב לו?"

ואז,אנחנו מקבלים תיאור מטפורי של היגון של יונה :" אילו נבקע חזהו של יונה לשניים, ויגונו היה עולה על גדותיו , דומה היה שמציף עולם ומלואו".  בעצם אומרים לנו שהיגון שלו כל כך רב, יש כל כך הרבה כאב בתוך ליבו של יונה, שאם יחצו אותו לשניים , היגון יזרום ויזרום ויציף את הכל -עד כדי כך עמוק הכאב של אב שאיבד את בנו . לא רק את זה מספרים לנו אלא גם שיונה נאלץ להסתיר את היגון שלו -"ואף על פי כן , אין להבחין בו".

המפגשים הקצרים עם החצרן והעגלון הצעיר

יונה שלנו רואה איזה חצרן (אדם שעובד בחצר) ומחליט הוא לפתוח איתו בשיחה (שימו לב שימו לב, יונה הביישן שלנו , המופנם, הלא קשור בעיר, כל כך נואש כבר לדבר עם מישהו שהוא אשכרה מנסה לפתוח בשיחה עם אדם זר לחלוטין).הוא שואל את החצרן מה השעה, והחצרן עונה לו במהירות ופשוט מגרש אותו מהאזור "מה זה נתקעת כאן ?עבור!" המפגש הזה, גורם ליונה לרצות לחזור לפונדק(המקום שבו הוא ישן , והיה בו גם מקום להשאיר את הסוסה ללילה).

תוך שעה יונה כבר היה בפונדק, והסוסה שלו כבר הייתה באורווה של הפונדק. הוא שוכב על הרצפה (כי עליה הם ישנו ), ומסתכל על האנשים הישנים , ומצטער שחזר בכלל לפונדק - "גם כדי שיבולת שועל לא השתכרתי" הוא רוצה לחזור לעיר ולעבוד עוד כי הוא לא הרוויח מספיק כדי לקנות אפילו שיבולת שועל לסוסה שלו- שימו לב שהוא ממש ממש דואג לסוסה שלו . לא רק בגלל שאין לו כסף הוא רוצה לחזור לעיר, אלא גם בגלל שהוא מבין עכשיו שהסיכוי שלו לפתוח בשיחה עם מישהו גבוה יותר בעודו נוהג בעגלה ועובד, מאשר כאן בפונדק שבו כולם כבר ישנים. פתאום ככה , מאחת הפינות בחדר מגיח עגלון צעיר, ומשיט את ידו אל דלי המים בשביל לשתות.יונה רואה את זה ושואל אותו אם הוא צמא. העגלון הצעיר מגיב במילה אחת "צמא!"  ויונה אומר לו תשתה תשתה, ומתחיל ישר לספר לו שהבן שלו נפטר. גם כאן, יונה הוא זה שמתחיל את השיחה כי הוא כל כךךךךךךך רוצה שמישהו כבר יקשיב לו.אחרי שהוא פולט במהירות שהבן שלו נפטר, יונה מסתובב לרגע לראות איזה רושם עשו דבריו, והוא מגלה שהעגלון הצעיר פשוט כיסה את ראשו בשמיכה- ניתק את עצמו מהסיפור של יונה. "כשם שגופו של אותו הצעיר, צמא היה למים, כן צמאה נפשו של יונה לשיחה", יונה המסכן שלנו בסך הכל רוצה שמישהו יקשיב לו .הצמא, הוא איזה צורך קיומי הרי האדם לא יכול לשרוד אם הוא לא ישתה- ככה גם יונה- הו אלא יכול לשרוד אם הוא לא ישתף את סיפורו עם מישהו. בשורות הבאות אנחנו מקבלים תמונת מצב על החיים העגומים של יונה- לא רק שבנו מת , הוא היה צריך להשאיר את ביתו אליסיה בכפר לבד כי הוא היה צריך ללכת לעיר ולהרוויח כסף כדי שהם יוכלו לחיות .הוא עוד חושב על זה שהוא מעדיף אפילו לדבר עם הנשים , כי הן בוכות מכל פיפס, והוא בסהכ רוצה שמישהו יבכה איתו .פתאום משומקום , יונה מחליט שהוא חייב לבדוק מה קורה עם הסוסה שלו שם באורווה. הוא אומר וואלה אני תמיד יכול להספיק לישון, אבל לבדוק מה קורה עם הסוסה? אני חייב עכשיו !

המפגש החמישי (והאחרון תודה לאל) יונה והסוסה

יונה פונה אל האורווה והוא מהרהר בכל דבר אפשרי חוץ מבבנו- הוא לא יכול לעשות את זה כשהוא לבד,זה יותר מידי. הוא נכנס לאורווה ורואה את סוסתו אוכלת חציר ולועסת אותו . היא מסתכלת עליו בעיניים בורקות . העיניים שלה באות בניגוד לכל העיניים האחרות שפגשנו בסיפור הזה (איש הצבא והעגלון הצעיר) שנעצמו ונאטמו, אלא אלו הן עיניים שרוצות לדבר, רוצות לשמוע. הוא מתחיל לדבר איתה על הבעיות שלו - אומר לה שאין להם מספיק כסף לשיבולת שועל בשבילה כי הוא כבר זקן מידי מכדי לעבוד בתור עגלון , הוא אומר שהבן שלו הוא זה שהיה צריך להיות העגלון ולא הוא . ואז הוא ממש מתחיל לספר לה על הבן שלו .

ואז לרגע הוא חושב לעצמו ומבין שיכול להיות שהסוסה לא בדיוק מבינה על מה הוא מדבר אז הופך את הסיםור שלו וכמו מן מנגיש אותו  לסוסה- במקום לדבר במונחים כמו הבן שלי, הוא משתמש במונחים כמו הסייח שלך.

וככה נגמר הסיפור- יונה מספר לסוסה את כל מה שעל ליבו בזמן שהיא לועסת את החציר.

אמצעים אומנותיים ביצירה

כותרת- הכותרת מלמדת אותנו כבר מההתחלה את האווירה של הדמות הראשית- אנחנו מבינים שאיפה שהוא כאן בסיפור החביב שעומד לפנינו, יהיה הרבה יגון .האווירה הזו של היגון, נמשכת מתחילת הסיפור ועד לסוף העצוב (כי בואו נודה בזה, זה עצוב שאדם היה יכול לדבר רק עם הסוסה שלו).

מוטיב היגון - כל הזמן כל הפאקינג זמן-  יונה נמצא ביגון. לא משנה מה . בהתחלה הוא מכורבל במושבו ויורד עליו שלג (יגון!), ואז הוא לא זז ולא נע (יגון!) כמובן שאחרי כל מפגש עם אנשים הוא שוב מרגיש רע וכשהוא יושב בעגלה הוא שוב מתכרבל (י-ג-ו-ן!). ואז ברוררררר שנופל עליו כל העצב שבעולם (יגוןןןןןן!). אם אני אאלץ לרשום יגון עוד פעם אחת אני אתפוצץ.

מוטיב העיניים -גם איש הצבא וגם העגלון הצעיר עוצמים את עיניהם כסימן לזה שהם מנתקים את עצמם מהסיפור של יונה. הם נטולי אמפתיה כלפיו. לעומתם , עיני הסוסה בורקות . ורק  היא מהווה בת שיחה ליונה.

אנלוגיה בין הסוסה ליונה- שניהם עלובים , על שניהם יורד שלג,שניהם לא זזים , ושניהם לא מוצאים את מקומם בעיר הגדולה.

מבנה הסיפור-הסיפור מורכב מחמישה מפגשים של יונה כל פעם עם פלג אחר בחברה:

1. המפגש עם איש הצבא- הוא מסמל את החברה הגבוהה , אין לו דאגות והוא עוצם את עיניו ליגונו של יונה ומתעלם ממנו.
2. המפגש עם הבחורים השכורים - הם בינוני גבוה- יש להם כסף לבלות. הם גם כן זלזלו במצבו של יונה.
3. המפגש עם החצרן - אדם שעבודתו טובה יותר משל יונה וגם הוא גירש את יונה מעליו.
4. המפגש עם העגלון הצעיר- הוא יותר טוב מיונה רק בזה שהוא צעיר, וגם הוא עוצם את עיניו לסיפורו של יונה.
5. המפגש עם הסוסה- מעמדה נמוך משל יונה, אבל דווקא היא זו שמקשיבה לו הכי הרבה.

מטאפורות -יש שתי מטפורות בסיפור:

1. חזהו של יונה שנבקע לשניים מרוב יגון
2. הצימאון של העגלון הצעיר שהוא מטפורה לצימאון של יונה לשיחה

הסיום של הסיפור הוא סיום סגור כי סוף סוף יונה מצא עם מי לדבר ואיפה לפרוק את ליבו.

שיהיה בהצלחה!!!