סיכומלנה: סיכום בתנ"ך

אילנה אולנובסקי

חומר לבגרות באופן כללי:*מותאם לנושאי הבחירה של בית הספר רביבים ראשל"צ(רוב החומר רלוונטי לכולם)

מלכים א:
פרק י' פסוקים 1-13
פרק יא' פסוקים 1-13, 26-43
פרק יב'
פרק טז' פסוקים 23-33
פרק יז'
פרק יח'
פרק יט'
פרק כא'
מלכים ב:

פרק טו' פסוקים 1-31
פרק יז'
פרק יח'
פרק יט' פסוקים 35-37
פרק כא'
פרק כב'
פרק כג' פסוקים 1-14,25-30
פרק כד' פסוקים 8-20
פרק כה'

דברי הימים ב':

פרק לג' פסוקים 1-20

דברים:

פרק יב' פסוקים 1-12
פרק טז' פסוקים 21-22

עמוס:

פרק א' פסוקים 1-2
פרק ד' פסוקים 1-11
פרק ה' פסוקים 21-27

ישיעיה:

פרק א'
פרק ב' פסוקים 1-4

ירמיה:

פרק א' פסוקים 1-3
פרק ז' פסוקים 1-24
פרק כה' פסוקים 1-14

נביאי אמת ושקר:

דברים:

פרק יח' פסוקים 9-22

ירמיהו:

פרק כ'
פרק כג' פסוקים 25-32
פרק כח'

מלכים א':

פרק כב' פסוקים 1-40

עמוס:

פרק ז' פסוקים 7-17

ירמיהו:

פרק כו'

חוק:

קריאת שמע=דברים פרק ו' פסוקים 4-14
חוקים סוציאליים=דברים פרק כד' פסוקים 10-22
שמיטה=דברים פרק טו' 1-11+ פרוזבול
מלחמה= דברים פרק כ'

חכמה:

איוב:

פרק א'
פרק ב'
פרק מב'

קהלת:

פרק א'

*חוק וחוכמה לא נמצאים בסיכום זה!

מלכים א':

פרק י' פסוקים 1-13 ביקור מלכת שבא

בתחילת המלכות של שלמה אלוהים הבטיח לו מלא הבטחות - אתה תהיה הכי חכם,לא היה כמוך אפחד קודם וגם לא יהיה אחריך,מבטיח לו עושר וכבוד ושלל דברים אחרים. בפרק שלנו, ההבטחות האלה באות לידי ביטוי והפרק מתאר בעצם את תפארתו של בית שלמה.

פס' 1: בפסוק הזה מצטיירת הסיבה לביקור של מלכת שבא. המלכה שמעה על חכמתו של שלמה ובאה לבדוק אם השמועות נכונות-לנסותו בחידות.יכול מאוד מאוד להיות שהייתה גם מטרה כלכלית לביקור הנפלא הזה,כדי לחזק את הקשר הכלכלי בין ממלכת ישראל לממלכת שבא. אז החידות יכולות להיות סה"כ אמצעי דיפלומטי.

פס' 4-5 פסוקים של נטו חפירה..ממה התפעלה מלכת שבא?

א) "כל חכמת שלמה"- הבחור היה חכם! הוא פתר את כל החידות שהמלכה נתנה לו

ב)"והבית אשר בנה"- כאן יש לנו בעיה ספרותית. למי בנה שלמה את הבית? אז הפיתרון היפה הוא הוספת המילה לה'. הבית אשר בנה לה' ואז זה מאוד מובן שהיא מתכוונת לבית המקדש.

ג) "ומאכל שולחנו"-הוא דאג שיכינו איזה סעודה מלכותית ומפוארת,והיא התלהבה.

ד)"ומושב עבדיו"- לכל נושא תפקיד ומשרת היה כיסא מכובד שזה מעיד על כסף ומלכת שבא ממש עפה מזה.

ה)"ומעמד משרתו"- המשרתים כנראה עמדו במקומות קבועים ומכובדים כאלה ושירתו את האורחים - זה כאילו שלמה אומר הנה תסתכלו עליי יש לי מלאן כסף.

ו)"ומלבושיהם"-לכל קבוצה של משרתי שלמה היו בגדים ייחודיים ומרהיבים- שוב הנה תסתכלו עליי אני עשיר בטירוף.

ז)"ומשקיו"-האחראיים על המשקאות, משמע יש לו כסף ויוכלת להביא יינות מובחרים מאוד.

ח)" ועלותו אשר יעלה בית ה'"- יש שתי אפשרויות: או היא מתכוונת לטקס העלאת העולה בבית המקדש( קורבן לאלוהים), אווווו על פי ספר דברי הימים, הכוונה בעלותו היא למדרגות מפוארות שנבנו כדי לחבר בין ארמון שלמה לבין בית המקדש. בעצם זה גם תיאור לעושר הרב שלו.

הגברת התפעלה כל כך שהיא שכחה לנשום, ונעתקה נשמתה :"לא הייתה בה עוד רוח".

פס' 6-8- תגובת המלכה:

בקיצור, המלכה מתחנפת בפסוקים האלה. היא אומרת לשלמה וואי אתה כל כך מדהים,כל מה ששמעתי עליך זה רק חצי האמת אתה כל כך חכם ובלה בלה בלה.

פס'9-ברכת מלכת שבא:

היא מברכת את האלוהים של שלמה על כך שבחר בשלמה למלך, ובזה שבחר בשלמה למלך הוא הוכיח את האהבה שלו לעם כי הוא העניק להם מלך שעושה משפט צדק.*חנפנית*

פס' 10- נראלי שזה נובי גוד! הגיע זמן למתנות!

המלכה לא רק מדברת אלא גם מביאה מתנות! יאיייי. היא מביאה לו מלא מלא מתנות.

מביאה בשמים מאוד מאוד טובים ויקרים שלא היו בארץ-"לא בא בבושם ההוא עוד לרוב". המתנות האלו ניתנות לשלמנה כאות הוקרה והערכה כי הוא כזה חכם ומגניב.
קיים גם הסיכוי שהם הובאו פשוט כדי לחזק את הקשרים בין הממלכות מבחינה דיפלומטית.

פס' 11-12- MEANWHILE IN TZUR…

קוטעים את הסיפור על מלכת שבא ועוברים למלך צור,חירם. מספרים לנו שחירם גם הביא לשלמה מלא סחורות יקרות ודברים טובים. זה כנראה גם כדי לתאר עוד קצת את המצב הנפלא של שלמה מבחינה כלכלית. יש כאלו שטוענים, שיש תחרות בין מלכת שבא למלך צור על המסחר עם שלמה.

פס' 13- BACK AT SHVA

ההתחנפות עזרה,ושלמה נותן למלכת שבא כל מה שהיא רצתה.

שימו לב! בפרק הופיעו מספר ביטויים חשובים:

"ולא היה בה(\בו) עוד רוח"- התפעלות והתפעמות עד כדי כך שנעתקה נשמתם.
"לא בא כבושם ההוא"-דבר משובח ומעולה,שאין כמוהו ואין טוב ממנו.
"כיד המלך"-בשפע ובנדיבות.

פרק יא' -חטאי שלמה+ רקע לפילוג הממלכה(928 לפני הספירה)

בפרקים הקודמים בספר מלכים סיפרו לנו עד כמה נפלא שלמה ועל על תפארתו. נגמר! בפרק הזה אנחנו עומדים לחזות בנפילתו הכואבת של שלמה.הדברים האלה עתידים לקרוע את הממלכה. בעצם הולכים להסביר לנו למה אחרי ששלמה מת התפלגה הממלכה.

חטאי שלמה - 1-10

ריבוי נשים- חוק המלך מציין שאסור למלך להרבות בנשים. לשלמה,היו 1000 נשים!
נישואים עם נשים נוכריות-שלמה התחתן עם מלא נשים נוכריות בכדי ליצור בריתות פוליטיות ובכך הוא עבר על חוקי התורה וחטא.
נשיו היטו את ליבו אל אלוהים אחרים-הנשים שלו גרמו גם לו לעבוד אלוהים אחרים. המילים שיקוץ וגלילים הן מילות גנאי לאלוהים אחרים שהם לא האלוהים של עם ישראל. להגנתו של שלמה נאמר שההטיות האלו התרחשו כשהוא כבר היה זקנצ'יק.ההגנה הזאת באה ככל הנראה משום שהכותב הוא כותב יהודאי שמאמין בבית דוד ויעשה הכל כדי לגרום להם להצטייר יפה.
שלמה בנה מזבחים לאלילים אחרים בירושלים ואיפשר לנשים שלו לעבוד את האלוהים האחרים שלהן שם.
בת פרעה נזכרת בצורה מיוחדת מבין כל הנשים הנוכריות פשוט כי מצריים הייתה אימפריה החזקה ביותר באזור באותה התקופה והנישואים עם בת פרעה העניקו לשלמה המון כסף וכוח.
השורש א.ה.ב משמש כמילה מנחה בפסוקים אלו.משתמשים בה גם לאירוניה שיש במעשי שלמה. בפרק הזה הוא אוהב את הנשים שלו ואילו בפרק ג' ( מזמן מזמן) הוא אהב את חוקי אביו דוד.

עונשו של שלמה- 11-13

העונש של שלמה על כל חטאיו הוא קריעת הממלכה מבנו ופילוגה לשניים.

הסיבה לכך שלא כל הממלכה נקרעת מידי שלמה כמו שקרה לשאול:

א. ההבטחה לדוד-ה' הבטיח לדוד שמלכותו תמשיך להתקיים לעולמי עולמים

ב.ירושלים- העיר שה' בחר לשכון בה.

הערות חשובות:

לא כל הממלכה תיקרע אלא רק שבט אחד ישאר תחת שלטונו של בנו של שלמה והוא שבט יהודה.בתוך יהודה מכלילים את בנימין (שהיה שבט קטן שהכיל בתוכו את ירושלים) וככה 1+10=12.

מדובר בגמול לדורות שמאפיין את ספר מלכים.

מרד ירבעם בן נבט בשלמה- 26-28

מדובר על מרד חברתי בשלמה. ירבעם בן נבט הוא אדם משבט אפריים (אפרתי) , שבט שכל הזמן רצה לקחת את המלוכה לידיים שלו. לא רק זה,אלא שהוא גם היה בן לאישה אלמנה,ומכאן שהיה במעמד חברתי נמוך והבין את מצוקתם של האנשים שנמצאים במעמד הזה. מה שהוא עשה, הוא לקח את הקושי הזה של האנשים במעמד הנמוך והשתמש בו בכדי למרוד בשלמה.*ירבעם=גרם לעם לריב=ממלכת ישראל אח"כ

בפסוקים ניתנים לנו עוד כמה פרטי מידע על ירבעם והם:

ירבעם הוא עבד לשלמה והכוונה היא שהוא משלם לו מיסים.

ירבעם הוא גיבור חייל בעל מלאכה- אדם אמיץ,עם כישורים רבים בארגון ותניהול עבודות בנייה ולכן הוא מונה על ידי שלמה להיות המופקד על סבל בית יוסף-הגבייה של המיסים והאנשים לעבודות הבנייה.

דבר חשוב שניתן להבין מן הפסוקים הוא שלמרות שיש מלך בעם,יש חשיבות גדולה לשבטיות.

המרד עצמו בזמן ששלמה מתחיל לבנות את המילוא-פרוייקט גדול.

הסיבות למרד: א) מס העובד שהוטל על העם -שגרם למצוקה

ב) השאיפות המדיניות של שבט אפריים ובאופן כללי שבטי ישראל

ירבעם לא פרייאר ומנצל את :א) הנתונים האישיים שלו- הילד כריזמטי ממש

ב)הכוח והסמכות ששלמה נתן לו

ג) המרמור והתסיסה בעם

ואז יש את המרד, וירבעם מגורש ע"י שלמה והולך למצריים, מפחד להכניס את האף לממלכת ישראלך כי יודע ששלמה ישחט אותו בשנייה שיעבור.

פוף, פוגש ירבעם את אחיה השילוני ואנחנו ב…

נבואת אחיה השילוני 29-39

גם אחיה השילוני כמו ירבעם הוא משבט אפרים, וכמו ירבעם הוא גם בעד להחזיר את השלטון לשבט אפרים ואת המרכז הרוחני לשילה (הוא משילה). הנבואה של אחיה היא ההצדקה האלוהית,הדתית, לפילוג הממלכה.

אז מה בעצם קורה נבואה?

אחיה מזכיר לירבעם את חטאיהם של שלמה ושל דוד, ומזכיר לירבעם שעלין לעבוד את אלוהים.כל הסיפור מסופר באור מאוד חיובי על הפילוג כי המטרה היא להראות את מעשי אלוהים ולהסביר שאסור לחטוא.

אחיה מבטיח לירבעם שיהיה לו בית נאמן (שושלת ארוכה שתמשיך לשלוט ) בדיוק כפי שהובטח לדוד אבל כל זה בתנהאי שיעבוד את ה' וישמור את מצותיו.

בסוף המפגש אחיה עושה מעשה סמלי וקורע את השלמה שלו ל12 קרעים (מספר שבטי ישראל) ונותן לירבעם 10 חלקים, ומשאיר גם לרחבעם (הבן של שלמה) כדי שישאר זכר למלכותו של דוד כמו שהבטיח ה'.

התפיסה ההיסטוריוגרפית(=כתיבת ההיסטוריה עצמה)לפילוג:

א)סיבה חברתית-נטל המיסים הכבד שהיה על עשרת השבטים וגרם להם למרד

ב)סיבה פוליטית- מואב וארם שמרדו בשלמה

התפיסה ההיסטוריוסופית(=דתית) לפילוג:

א)חטאי שלמה

ב) נבואת אחיה השילוני לירבעם בן נבט

פסוקים 40-43 שלמה מת.

פרק יב'-פילוג הממלכה שנת 928 לפנה"ס=תשע שתיים שמונה לאן אני פונה?(*יצחק)

התרופפות במעמד רחבעם(בן שלמה)ובקשת העם 1-5

בפסוק 1 אפשר לראות את הירידה במעמדו של רחבעם ביחס לשלמה כי הוא יורד אל העם בכדי שהם ימליכו אותו (הולך לשכם במקום שהם ילכו לירושלים) יש כאן גם פגיעה במעמדה של ירושלים כי היא עיר הבירה והעיר של המלך שבה בדרך כלל צריכה להתרחש ההכתרה…

ירבעם נקרא לחזור לשבטו (שבט אפריים) ולהנהיג את העם. זה עוד יותר ביטוי של ירידה במעמד רחבעם כי בימיו של שלמה אביו,ירבעם פחד להיכנס בחשאי לארץ שלא לדבר על לעמוד בגלוי ולהנהיג את העם.

יש דרישה שהעם מגיש לרחבעם בכדי שהוא ישלוט עליהם:תוריד לנו את עול המיסים.

רחבעם דוחה את תשובתו ב3 ימים (מה שעוד יותר מוריד מעמדו ומעיד על חוסר ניסיון וביטחון) והולך להתייעץ.או שהיה ער לרחשי העם והלך לחשוב על זה.

עצת הילדים ועצת הזקנים 6-15

רחבעם כמו שאמרנו,היה מלך חדש ולא מנוסה,הוא לא ידע כלום מהחיים שלו ועל כן הלך להתייעץ עם ה"זקנים". יועצים חכמים שהיו מייעצים גם לשלמה.העצה שהם מביאים לו, היא עצה של תנאי ותוצאה:

תנאי:"אם תהיה עבד לעם הזה ועניתם ודיברת אליהם דברים טובים"- אם עכשיו תיתן להם מה שהם רוצים ותהיה נחמדי

תוצאה:"ויהיו לך לעבדים לכל הימים"-אז הם יקשיבו ויהיו שלך לעולמי עולמים.

בשני חלקי העצה שלהם יש את השורש ע.ב.ד.הרעיון של השורש הוא שברגע שאתה תעבוד אותם ותסכים לבקשה שלהם הם יעבדו אותך בהמשך.

רחבעם קצת אהבל,וחושב שעצת הזקנים תגרום לו להיראות כנוע ועלוב וממש ולא חזק.

אז הוא הולך לקבל עצה מהילדים.הם לא באמת פיזית ילדים, הם פשוט ככל הנראה חברים שלו,שגדלו איתו,ולא מנוסים בדיוק כמוהו. הם אומרים לו להעלות את עול המיסים ולהקשות על העם עוד יותר.מביעים את עצתם במשפט לא הגיוני -"קטני עבה ממתני אבי"(הזרת שלי,היא עבה יותר מהמותן של אבא שלי!ככה אני יותר חזק ממנו).הדברים שהם אומרים בעצם גורמים לו להישמע חזק יותר ומפואר יותר.בהמשך העצמה הם אומרים לו עוד תקבולת לגבי העול ובעיקרון כל העצה שלהם מתמקדת בכך שלא רק שרחבעם לא צריך להקשיב לעם ולהקטין את המיסים אלא שהוא צריך להגדיל אותם ולדרוש עוד.

העצה של הילדים מדברת אליו הרבה יותר מזו של הזקנים כי היא מראה את כוחו עוד יותר. הוא רוצה משטר כזה שבו העם יפחד ממנו.

בפס'8 הפועל יעזוב מופיע במשמעות של עזיבה רגעית של עצת הזקנים (פשוט כדי לשמוע את עצת הילדים) ובפסוק 13 הפועל מציין את העזיבה הרשמית של עצת הזקנים וקבלת עצת הילדים.

פסוק 15 מהווה את הנימוק האלוהי לכך שרחבעם לקח את עצת הילדים ולא את זו של הזקנים-כדי להגשים את נבואת אחיה השילוני.

המטרה של זה היא בכדי להראות שה' הוא אדון ההיסטוריה,זה שמחליט מה יקרה. (*אני בטוחה שיש לו איזה טארדיס חמדמדה בארון)

המרד והמלכת ירבעם בן נבט על ישראל16-24

רחבעם כמו שאמרנו כבר מקודם הוא פשוט דיביל.הוא עושה מלא טעויות:

סירב להוריד את עול המיסים שעל העם.הוא קיבל את עצת הילדים והדבר הזה גרם לכך שהעם הביא סיסמה למרד:"מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאוהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאוהליו". **יש כאן תקבולת חסרה פס 16*
זו בעצם הקריאה למרד,העם תוהה מה הפואנטה בבית דוד (בן ישי) ורוצים לחזור לשלטון שבטי. בעצם עשרת השבטים רוצים כולם יחד מלך אחר,ירבעם.
יש כאן מרד!!!
רחבעם לא קלט את התסיסה בעם,ושלח אליהם את אדורם שעל המיסים,נציג לאיסוף המיסים. הנציג המסכן סימל בעיני העם את העול ואת כל הצרות שיש להם בחיים האלה והם רצחו אותו.הרצח מסמל את ההתנתקות המוחלטת מבית רחבעם.(יעני בית דוד)

פס' 19 - המילה פשעו משמעותה ימרדו.מהמילה הזאת ניתן להבין את עמדתו של כותב הטקסט כלפי ממלכת ישראל.(אל תשכחו שכותב הוא יהודאי ורוצה להראות שרק אלו שהמשיכו עם רחבעם הם טובים וכל השאר הם פושעים רעים ונפשעים).
פס'20 ירבעם בן נבט מומלך על ישראל

רחבעם גייס צבא כדי להתחיל מלחמת אחים כנגד ירבעם ולהחזיר את כל העם להיות תחת שלטונו. המלחמה הזאת נמנעת בהתערבות ה' ששולח נביא לרחבעם שמודיע לו שהפילוג הוא רצונו של ה'.

אם עד עכשיו לא הבנתם, הפילוג קרה בשנת 928 לפני הספירה.

מעשי(חטאי) ירבעם - התיקונים בדת לניתוק ממלכת ישראל מיהודה 25-33

בתור מלךל שהרגע הומלך ירבעם יודע שאין לו ברירה אלא ליצור ניתוק מממלכת יהודה כדי שהעם לא ילך ליהודה וישאר שם.אז מה הוא עושה?

***שימו לב שמחבר הטקסט המקראי הוא יהודאי ולכן על מה שירבעם עושה נחשב בעיניו כחטא ופשע נורא***

קובע את שכם כעיר בירה של ישראל- שכם הייתה עיר מאוד מרכזית בשבט אפריים (השבט של ירבעם)והייתה קדושה כבר מתקופת האבות.אחר כך הוא קובע גם את פנואל כבירה.
קובע שני מוקדי פולחן חדשים (כדי להחליף את ירושלים) בבית אל ובדן (שתי ערים חשובות)ומקים בכל אחת מהם עגל זהב.
שימו לב ,לא רק שלהקים עגל זהב משמעו להקים פסל שאליו סוגדים וזה בפני עצמו חטא אלא שזה גם נחשב ממש לעבודה זרה כי בתקופה ההיא במדינות האחרות היה נהוג להקים פסלים בקצוות המדינות כדי שהגנת האל תהיה על גבולות המדינה, והדבר שעשה ירבעם מאוד מאוד דומה לזה.
בית אל-המקום בו נתגלה ה' ליעקב
דן-צפון הממלכה,מקום מאוד נוח גיאוגרפית להקמת מוקד פולחן.
ניתן לעשות השוואה בין ירבעם לאהרון,שניהם עשו עגלי זהב,ושניהם לא התכוונו לעבודה זרה אך כך זה התפרש.
מינוי כוהנים שלא משבט לוי- הוא רצה שמנהיגים הרוחניים של העם יהיו נאמנים לו ועל כן הוא היה זה שבחר את הכוהנים ולא בהכרח משבט לוי-חטא!
שינוי מועד חג הסוכות- בכדי למנוע את המגע ואת הקשר עם ממלכת יהודה,הוא שינה את מועד חג הסוכות ודחה אותו בחודש.זה דיי טוב לממלכה שלו מבחינה חקלאית (כי בצפון דברים מבשילים יותר מאוחר וסוכות הוא חג חקלאי)אבל בכל זאת...

זוכרים שהמחבר המקראי הוא יהודאי? ממש ניתן לראות את דעתו על מעשי ירבעם:

"ויהי הדבר הזה לחטאת"-פס 30
"כוהנים שלא משבט לוי"-פס 31
"אשר בדא מליבו"-פס 33

כמה נקודות השוואה חשובות:

ע"פ פרק יא' הפילוג נגרם מפני:

חטאי שלמה-ריבוי נשים ועבודה זרה
עול המיסים הכבד
סירוב רחבעם לבקשת העם
תסיסות פוליטית מכיוון ארם ואדום

ע"פ פרק יב' הפילוג נגרם כי:

פס' 15-רצון ה',ירבעם גם הומלך רק כי ה' רצה בכך
פס'25-33- המרד של ירבעםוחאטו כלפי בית דוד

לפי ספר דברי הימים ב' יג' 5-7:

הייסוד של ממלכת ישראל הוא לא חוקי ולא בסדר
אשמת הפילוג היא על שבטי ישראל-הם קקה של אנשים,אנשים בליעל ריקים שניצלו את המלך התמים והחדש רחבעם.

* גם דברי הימים נכתב בידי כותב יהודאי ומטרתו להאדיר את מלכי יהודה.

פרק טז'-מלכות עמרי על ישראל ואחאב בנו 23-33

פס' 23-28-עמרי מלך ישראל

עמרי הוא אחד מהמלכים החשובים ביותר בממלכת ישראל. בימיו השלטון בממלכת ישראל התייצב,והיו יחסי שלום בין ישאל ליהודה. עמרי פעל בכדי ליצור בריתות והסכמים עם המדינות השכנות,באחד מההסכמים הוא ארגן נישואים של בנו אחאב לביתו של מלך צידון איזבל.הוא מלך במשך 12 שנים. בשנים הראשונות הוא מלך מתרצה, ואחר כך הוא קנה הר (כי זה מה שעושים כשיש כסף,קונים הרים למה לא?) מאדם בשם שמר. על ההר שלו הוא הקים עיר והפך אותה לעיר הבירה שלו,לעיר הוא קרא שומרון (על שם שמר).

הוא עשה הרע בעיני ה' ולכן הצלחותיו הצבאיות הרבות ,לא מסופרות בתנך (כי מחל חוטא לא יכול להצליח). ככל הנראה בפס' 27 במילה גבורתו איזכרו את ההצלחות הצבאיות שלו.

אחאב בן עמרי 29-33

כרגיל,יש התמקדות על הפן הדתי (כי לאפחד בתנך לא אכפת משום דבר חוץ מזה),על אחאב אמר שהוא חטא עוד יותר מירבעם בן נבט- הוא שבר שיא!מחיאת כף באחאב.

לא רק שהוא חטא בשלל דרכים יפות הוא גם נישא לאישה נכרית-איזבל(שנקראה על שם אל הפריון והגשם הצידוני).

חטאי אחאב:

נישואים לאישה נכריה-איזבל
אשתו הסיטה אותו לכיוון עבודת הבעל והאשרה
בנה מזבח לבעל שנקרא בית הבעל בעיר הבירה של ישראל-שומרון

גם בסיפור של אחאב יש התעלמות מהצלחות צבאיות כי הוא מלך שחטא לאלוהים.

סיפורי אליהו פרקים יז' -כא'

פרק יז' -ניסי אליהו

בפרק טז' אחאב חוטא מלאן, אז עכשיו אליהו הנביא בא ומודיע לו שבגלל חטאיו הולכת להיות בצורת. למה דווקא בצורת ?

אחאב עשה עבודה זרה לאל בשם הבעל שהוא אל הגשם.ברגע שנביא ה' מודיע על בצורת, ואין גשם זו בעצם הוכחה לכך שכוחו של ה' הוא המשפיע ואפילו לכך שהבעל לא קיים.
ע"פ ספר דברים,אם העם עובד אלוהים אחרים אז תיפול עליהם בצורת,זה חוק.

בפסוק 1 יש בעיה, אליהו מודיע על הבצורת ונדמה שהוא זה שהחליט על הבצורת,האם זה הגיוני שהנביא אומר לה' מה לעשות? הפיתרון לכך הוא שאליהו מודיע את מה שה' שם לו בפה (אמר לו להודיע).

אליהו מסתתר בנחל כרית-נס העורבים 2-7

אחאב ואישתו הנחמדה רודפים אחרי נביאי ה' והורגים אותם,אליהו מפחד מהגורל שלו אם ישאר במקומו ועל כן בורח לנחל כרית שנמצא מאוד רחוק מאחאב.

לשם נחל כרית יש גם משמעות- הפרת ברית

כזמן שאליהו נמצא בנחל,מכלכלים אותו העורבים-נס!

עורבים=ציפור:העורבים הם ציפור שמסמלת אכזריות ועכשיו הן אלו שמביות אליהו מזון וכו' זה מהווה נס.

עורבים=אנשי הערבה: יש בצורת,ובכל זאת האנשים האלו כילכלו אותו למרות המחסור הקשה שהיו בו.

עורבים=סוחרים: הסוחרים היו מכלכלים את אליהו בדרך למסעות שלהם ,זה עדיין נס כי הם כילכלו אותו ולא היו חייבים.

ה' מייבש את הנחל שבו שהה אליהו כדי להראות לאליהו כמ העם סובל מהבצורת הזו (זה יכול להראות לנו שכנראה אלוהים לא היה כל כך בטוח בעונש הזה) ושולח אותו לעיר צרפת שבצידון,לאישה אלמנה.

נס הקמח והשמן בבית האלמה שבצידון 8-16

בין הנס בנחל לנס הזה יש דימיון:

מבחינה רעיונמית:בשני הניסים מישהו מכלכל את אליהו ודואג לכך שהוא ימשיך לחיות
מבחינת מבנה: פתיחה:"ויהי דבר ה' אליו לאמור" (פס' 8\2)
סגנון: חזרה על המילים :"אשר ...ציוויתייך לכלכלך שם"(פס' 3-4\9)

אליהו מגיע לצרפת ורואה אלמנה. אבל איך הוא ידע שזאת האלמנה שעליה מדבר אלוהים? הוא יעשה לה מבחנים!(כי מבחנים זה כיף *בוכה ברוסית בפינה*)

מבחן מים-האם אישה תעניק מים לאיש זר בתקופת בצורת?-המבחן יחשוף את נדיבותה.

מבחן פת הלחם בתקופת רעב-האם האישה האלמנה והענייה תתן לו אוכל כשלה לעצמה בקושי יש?האישה נשבעת באולהי אליהו ואומרת שיש לה מספיק מצרכים כדי להכין רק לה ולבנה החולה קצת מזון שבלעדיו שניהם יגוועו ברעב.

מבחן האמונה בה' ובאליהו- אליהו מציע לאישה לאפות קודם לו את הלחם ורק אז לבנה ולעצמה ואומר שלא יחסר לה שום מצרכים עד לתום הבצורת.

אם היא באמת תעשה את זה, המעשה יהיה הוכחה חותכת שהאישה מאמינה בה' ומעדיפה אותו על פני הבעל.

כמובן שהגברת המדידה עוברת את מבחניו של אליהו. אבל בגלל שהיה חולה וכנראה גם רעב, הילד של האלמנה נפטר. האישה מאשימה את אליהו במותו כי לדעתה בגלל שהוא מתגורר אצלה אלוהים רואה עד כמה הוא מאמין בו ועד כמה היא קצת פחות,ובתור 'פעולת תגמול ' ה' הרג את בנה (זו דעתה של האישה ).

אליהו בתגובה לוקח את בנה ,ובזהירות (יש ריבוי פעלים בפסוק שמרמז על כך )והולך להתפלל לה'.

בדברים שהוא אומר לה' אין רק תפילות אלא גם טענות:'האישה הזאת היא איש אלמנה , ובכל זאת משכנת אותי והוכיחה שהיא מאמינה בך,אז למה מגיע לה כל הרע הזה???'.

אחרי הטענות שלו,אליהו מבקש מאלוהים שיעשה משהו,שיחזיר לחיים את בנה של האלמנה.לאחר 3 פעמים שאליהו מבקש,אלוהים מחזיר את הן האלמנה לחיים.והאלמנה אומרת שהיא מאמינה לגמרי בכוחו ובעליונותו של אלוהים.

איך יכול להיות שרק עכשיו האלמנה מכירה בכוחו אם אמרנו שהיא מאמינה בו כבר מקודם?

פשוט מאוד! ברגע שהבן שלה מת,הנס הקודם עושה פוף וכאילו מעולם לא התקיים.ואז כשהיא רואה שיש בכוחו של ה' להחזיר את המתים היא מבינה עד כמה באמת עצום כוחו ומאמינה בו בלב שלם.

המסקנה מהפרק היא בדיוק מה שהאמונה הבינה,אלוהים הוא האל האמיתי.

פרק יח'-המבחן על הכרמל

בפרק יז' פסוקים 1-2 יש הוראה להודיע על בצורת ולהסתתר מאחאב.

בפרק יח' פסוקית 1-2 יש הוראה להפסיק את הבצורת ולהיפגש עם אחאב.

ככל הנראה הבצורת מבוטלת בגלל הסבל של העם (בכל זאת 3 שנים של בצורת זה דיי רשע כשמדובר על חברה חקלאית). אחאב מבין, שכנראה יד ה' היא זו שאחראית על הבצורת והוא מחפש את אליהו.

אחאב ועובדיה מחפשים חציר לבהמות 3-6

קודם כל בוא נעשה היכרות קלה עם עובדיה:

עובדיה ממונה על ארמון המלך יעני הוא אחראי על כל מה שקורה בארמון של אחאב.
הוא עובד את ה'(אה אה קלטתם את השם?). מאמין בה'. העובדה הזאת על עובדיה מאירה את אחאב באור שלילי- לא עובד את ה'.
בזמן הרדיפות של איזבל אחרי הנביאים של ה' הוא הסתיר 100 נביאים במערות ונתן להם לחם ומים.

אחאב בפסוקים אלו קורא לעובדיה ויחד הם הולכים לחפש מזון לבהמות.מזה שהם הלכו לחפש אנחנו יכולים ללמוד דיי הרבה על אחאב:

הכוח הצבאי של אחאב היה מבוסס על הבהמות והסוסים, ברגע שהם ימותו (כי לא יהיה להם אוכל,כי יש בצורת), הכוח הצבאי שלו ייחלש באופן משמעותי.
יש ירידה משמעותית מאוד במעמד של אחאב אם הוא זה שצריך ללכת ולחפש אוכל לסוסים.

בפסוקים 4 ו5 השורש המנחה הוא השורש כ.ר.ת. יש לו משמעות אירונית. בפסוק 4 המשמעות היא שאיזבל מכריתה את נביאי ה' הכוונה הורגת אותם ואילו בפסוק 5 השורש מופיע כאחאב מרחם על החיות ולא רוצה שהם יכרתו ("ולא נכרית מהבהמה").

אז עובדיה ואחאב מתפצלים, עובדיה הולך הולך הולך בום ! אליהו.(רציתם שניצל הא אנשים רעבים? לכו תעשו הפסקת אוכל)

הפגישה בין אליהו לעובדיה 7-15

כשאליהו ועובדיה נפגשים עובדיה מכנה את אליהו "אדוני אליהו".בעצם הוא אומר שהוא מאמין בה' ובאליהו.כשאליהו פונה אליו(כשהוא רוצה שילך ויאמר לאחאב שאליהו רוצה להיפגש איתו) הוא אומר לו "לך לאדונך" הכוונה לך לאחאב כי אתה עובד אותו אצלו בארמון. בעצם לעובדיה יש נאמנות כפולה, גם לאליהו וה' וגם לאחאב.

עובדיה מסרב לבקשת אליהו בשל מספר טיעונים 9-15

אליהו מבוקש! בתור עובד בכיר בארמונו של אחאב,עובדיה מחויב להסגיר את אליהו ברגע שהוא רואה אותו, אם ילך לאחאב ורק יודיע על כך שהוא ראה את אליהו ושהוא מבקש להיפגש,אחאב יחשוב שעובדיה הסתיר את אליהו ואז הוא יחשב לבוגד-העונש על כך הוא מוות.
אליהו,הוא אדם שמאוד אוהב להיעלם,הוא יכול להיעלם. ואז שוב עובדיה שלא סיפק את אליהו יחשב כמורד כי הוא בעצם אמר הודעת שווא. שוב עובדיה ימות.
עובדיה טוען שהוא כבר סיכן את חיו פעם אחת למען נביאי ה'(כשהחביא 100 מהם) ועל כן אין לאפחד את הזכות לסכן את חיו שוב.

המילה מוות חוזרת שלוש פעמים בטיעונים של עובדיה וזאת כדי שכולנו נראה את הסכנה שיש בבקשה של אליהו,ואת החשש הכבד שיש לעובדיה בכל הנוגע לחיו.

אז איך אליהו מרגיע את עובדיה? הוא נשבע בשם ה' צבאות, שזה הכינוי הצבאי של ה' (בעצם כי אליהו יוצא למלחמה כנגד האמונה בבעל), שהוא ייפגש עם אחאב ולא יעלם.

הפגישה בין אליהו לאחאב 16-19

אחאב מגיע למקום הפגישה ורואה את אליהו ושואל אותו בטון מתנשא:"האתה זה עוכר ישראל?" אתה זה שהבאת את האסון ,פגעת חיבלת והרעת לישראל? (במילים האלה הוא כמובן מתכוון לבצורת). אחאב בעצם מאשים את אליהו בבצורת ובאסון הכלכלי שנפל על ישראל בעקבות הבצורת.

אליהו מחזיר לו :"לא עכרתי..כי אם אתה ובית אביך.."אליהו כתגובה מאשים את אחאב על כך שהוא זה שגרם לזה שהיה את הבצורת בזה שהוא עשה עבודה זרה.

אליהו רוצה ליישב את דיון האלוהים אחת ולתמיד רוצה שכולם ידעו שאלוהים הוא האחד והיחיד! אז מה הוא עושה?הוא קורא לכל נציגי ישראל ולנביאי הבעל והאשרה למבחן על הכרמל.

מבחן האמונה על הר הכרמל 20-40

הפועל "ויגש" בפסוק 21 מסמל את גיוס הכוחות הנפשיים שאליהו היה צריך בכדי להתמודד עם המאבק על אמונתו של העם.

"עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים"? הכוונה היא למשל ונמשל. כמה אתם יכולים לקפוץ בין האמונה הזאת להיא כמו ציפור שלא מצליחה להחליט על איזה ענף לנחות?

יש התייחסות לסנקרטיזם-שילוב ומיזוג שתי השקפות דתיות שונות.

אליהו רוצה שהעם יחליט אחת ולתמיד.

הוא גם אומר "ואני נותרתי לבדי" הכוונה היא שהוא היחיד שמסוגל לפעול באופן גלוי למען אמונתו בה',שאר הנביאים פשוט מסתתרים. עוד פרשנות היא שזה לא שהוא מתלונן על כך שהוא לבד אלא פשוט לא רוצה להסגיר את מקום המחבוא שלהם.

פס' 22-24: אליהו אומר שהוא מוכן להתמודד לסד מול 450 נביאי הבעל והאשרה . מציע שיביאו שני פרים , נותן לנביאי הבעל לבחור את הפר ראשונים (שלא יגידו אחר כך שאליהו רימה או משהו). הנביאים צריכים לשים את הפר על המזבח ולא להדליק אש,להתפלל לבעל שיוריד אש מהשמיים. זה בדיוק מה שאליהו גם אמור לעשות רק לאלוהים. האל שיענה בהורדת אש,הוא האמיתי.

העם,מאשר את דרך ההכרעה הזאת :"טוב הדבר".

אליהו הופך את העם מנאשמים וחוטאים לשופטים.
אליהו רוצה שנביאי הבעל והאשרה יהיו ראשונים בכדי שכולם יוכלו לראות את כשלונם, כל תשומת הלב תופנה אליהם וכולם יראו שהבעל הוא לא זה ששולט באיתני הטבע.ואז כל העיניים יופנו לאליהו ויראו עד כמה מגניב הוא כשהוא מוכיח לכולם שאלוהים הוא האלוהים האמיתי.

אליהו נותן לנביאי הבעל מלא יתרונות עליו:

מקום הפולחן הוא הר הכרמל: הר הכרמל היה מרכז פולחן מרכזי וחשוב לבעל. בבחירת המקום הזה אליהו בעצם מוכיח שגם במקום שבו השפעת הבעל אמורה להיות החזקה ביותר, ה' עדיין יגבור עליו.
אליהו יחיד מול 450 נביאי בעל: פשוט עיניין של יתרון כמותי. אליהו רוצה להוכיח שלא משנה המספר של הנביאים אלא האמונה באלוהים.
נביאי הבעל הם הראשונים שבחרו את הפר: הם בחרו הראשונים ובכל זאת השתהו והתעכבו בקריאתם לבעל. העובדה שהם בחרו ראשונים מבליטה את העובדה שהם נכשלו.
אמנם אנחנו עוד לא שם,אבל לפני שהוא עושה את הפולחן,אליהו שופך מים על המזבח שאמור לעלות באש.

דרך עבודת אל הבעל 26-29

יש אירוניה בכל הנוגע לדרך העבודה של נביאי הבעל:

הם קוראים לבעל מהבוקר ועד הצהריים ופשוט מסוננים-אף אחד לא עונה להם
הם רוקדים ריקוד מוזר ומפחיד מעל המזבח "ויפסחו על המזבח"
אליהו צוחק עליהם- הוא אומר להם לקרוא יותר חזק אולי הבעל ישן ואז הוא יתעורר בזכות הקריאות היותר חזקות שלהם-הוא מקנה לאל שלהם יכולות אנושיות וצרכים אנושיים.
בפסוק 29 , לאחר כל הריקוד המרגש של נביאי הבעל, רשום שלוש פעמים את המילה אין :"ואין קול ואין עונה ואין קשב" המטרה בריבוי הזה היא להראות שאין בעל! להראות עד כמה הוא אפסי ופויה ובכלל ולא קיים.

אז עכשיו הגיע תורו של אליהו... מה הוא עושה?

מרפא את המזבח ההרוס, יעני מנקה אותו שנייה ומטהר אותו (כי אל תשכחו שנביאי הבעל הרסו את המזבח כי זה מה שאיזבל אמרה.
בונה מחדש את המזבח ומשתמש ב12 אבנים שמסמלות את שבטי ישראל ובעצם מגביר את הרגש הלאומי של העם ומצביע עוד יותר על הניגוד שיש בין העם לבין עובדי הבעל.
הוא חופר תעלה ומצווה לשפוך לתוכה מים ובכך הוא מגביר את הנס (ניסיתם פעם להדליק מדורה עם עצים רטובים?)
עם העלות המנחה (פסוק 36) אליהו מתחיל תפילה:
בתפילה שלו הוא מביא שלושה נימוקים לכך שה' צריך להיענות לבקשה שהאש תרד מן השמים:

לעם יש את זכות האבות- והזכות הזאת תבוא לידי ביטוי באמצעות עמוד האש שיחזיר את העם בתשובה (כי אין דבר שמוכיח יותר את עליונותו של אלוהים מאשר עמוד אש).
באמצעות האש- האש היא זו שתגרום לכך שכל העם ידע שאלוהים הוא האלוהים היחיד ושאליהו הוא שליחו.
המבחן כולו (של הדלקת המזבח באמצעות עמוד אש מהשמיים) הוא כולו רעיונו של אלוהים ויצירתו.(אז לפחות תעמוד במילה שלך).

אחרי שהוא נותן לאלוהים את כל הסיבות האלו הוא אומר לו את פסוק 37:"ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלוהים ואתה הסיבות את ליבם אחורנית" בעצם מאשים את אלוהים בכך שהוא זה שהסית את העם לעבודה זרה.משמע יש לנו בעיה מוסרית דתית-איך יכול להיות שאלוהים אשם בזה?אז לפניכם הפיתרון:

יש להפוך את סדר המילים בפסוק וליצור פסוק חדש כזה: "ליבם שהיה אחורנית תסב אותו אליך עתה -אם תענני".

ברגע שמסיים אליהו את התפילה המגניבה שלו יורדת אש אלוהים מן השמיים ופר נאכל (נשרף) כמו גם כל מה שהיה שם באזור- העצים,האבנים,העפר והמים.והעם כולו מכריז בקול אחד "ה' הוא האלוהים" ואליהו שמתלהב ממש מההתלהבות של העם ומבקש שיתפסו וישחטו את נביאי הבעל בנחל קישון (כי אין דרך טובה יותר להעניש את אלו שעבדו עבודה זרה). המעשה הזה יחשב לו לחטא גדול מאוד, כי הוא גם לא ממש עשה את זה עם הוראה מאלוהים אלא רק מקנאה.

אליהו מוריד את הגשם 41-46

ברגע שיש גשם משמע נגמרה הבצורת וזה מסמל פיוס בין העם לאלוהים. העם כבר קיבל את העונש שלו והגיע הזמן לתקופה של רחמים וסליחה מצד אלוהים. אליהו רץ אל לפני המלך אחאב כדי לחלוק לו כבוד, כי עכשיו אחאב מאמין באלוהים והוא עדיין המלך של אליהו.

פרק יט'-התגלות ה' לאליהו בהר חורב

בפסוקים 1-2 מספרים לנו על זה שאיזבל רוצה להרוג את אליהו. זה בא בניגוד לפרק הקודם שבו אליהו היה במקום מאוד גבוה,הוא הצליח להוכיח לכל העם שאלוהים הוא החזק וכו' ועכשיו פוף! רוצים להרוג אותו,עדיין. בפסוק אחד , מספרים לנו מה אחאב סיפר לאיזבל. שלוש פעמים חוזרת המילה כל בפסוק,פעם אחד במשמעות של כלל ופעמיים במשמעות של פרט. אחאב סיפר לאיזבל בכלליות מה אליהו עשה ופירט על נביאי הבעל שהרג כי הם היו תחת חסותה של איזבל. ועל כן, איזבל מתעצבנת ורוצה להרוג את אליהו,היא שולחת אליו שליח עם הודעה: "כה יעשון וכה יוסיפון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם". יעני שים לב כי מחר אתה מת.

למה היא שלחה נציג עם הודעה ולא פשוט להרוג את אליהו? העם בדיוק ראה את אליהו והתלהב מכל העיניין הזה של אלוהים עם אליהו.אם היא תהרוג אותו ישר היא מסתכנת בתסיסה בעם וזה לא סיכון שהיא רוצה לקחת.היא גם מודיעה לו במילים כעת מחר את העובדה שהוא ימות ביום למחרת.

המילים שמופיעות ברבים (יוסיפון ויעשון ) מצביעות על האמונה הפולותאיסטית שלה - איזבל הרי מאמינה בכמה אלים.
בדברים של איזבל יש את עיקרון מידה כנגד מידה.כמוח שאליהו גרם לכך שהרגו את נביאי הבעל היא תגרום לכך שהוא ימות.

אליהו נמלט למדבר ומבקש למות 3-8

אם היו רוצים להרוג אתכם הייתם בורחים לא?אז זה בדיוק מה שעשה אליהו. הוא בורח ממלכת ישראל לכיוון באר שבע שנמצאת בשלטונו של מלך יהודה. בפסוק 3 יש ריבוי פעלים בשביל להדגיש שהמעשים שהוא עשה נעשו במהירות.

גם כן בפסוק 3 כשנאמר "וילך אל נפשו" יש לזה שתי משמעויות:

הליכה למען נפשו- כדי להציל את חיו ונפשו
הליכה רוחנית- הולך אחרי הרגשות והמחשבות שלו

לאחר שהלך יום שלם במדבר הוא היה כבר רעב מאוד וצמא מאוד, ומשלא ראה את מלאך ה' הוא ביקש למות כי הוא הרגיש שנכשל בתפקידו הנבואי כי הוא הרי גורש ממלכת ישראל ועבודת הבעל לא פסקה שם.

אז הוא שוכב מתחת לרותם, ופתאום מלאך ה' מופיע,מעיר אתו ומזרז אותו לאכול. אליהו אוכל וממשיך לישון ושוב המלאך מעיר אותו ואומר לו להזדרז לקראת הליכה של 40 יום ולילה- עד הר חורב.

שימו לב להשוואה שתמיד יכולים לשים: הליכתו של אליהו להר חורב ומשה בהר חורב:

בשני הסיפורים ההתגלות האלוהית היא בהר חורב
אליהו הלך להר במשך 40 יום ו40 לילה ומשה היה על ההר פרק זמן זהה
שניהם לא אכלו ולא שתו 40 יום ולילה
לשניהם הייתה התגלות במערה בנקרת צור,ושניהם כיסו את פניהם בזמן ההתגלות

התגלות ה' לאליהו 9-18

אליהו מסיים את המסע שלו ומגיע להר חורב אל מערה בשם נקרת צור שם אלוהים מתגלה אליו . ה' שואל את אליהו למה אתה פה? למה אתה לא עם העם ולא עובד איתם ופועל איתם. הוא מצפה שעכשיו אליהו יתחיל להתפלל למען עמו בדיוק כמו ששלמה עשה בפרשת העגל אבל לאאאאא.אליהו מתחיל להתלונן על העם ולהאשים אותו בכל:

"הם עזבו את ברית ה' הקקות"
"הם הרסו את המזבחות של ה' הפויה האלה"
"הם הרגו את נביאי ה' איך הם מעיזים?"
"ובכלל...הם רוצים להרוג אותי"

רק המעשה הראשון שאמר אליהו הוא באמת משהו שהעם עשה. כל השאר הם המעשים של איזבל בלבד.

אליהו עצמו הוא בן אדם קנאי לאלוהים הוא מאמין בו בצורה מאוד קיצונית ולא מוכן לסלוח לעם על מעשיהם ועל כן מבקש נקמה.

איך יכול להיות שאליהו אומר שהוא נשאר לבדו אם אנחנו יודעים בוודאות שעובדיה הציל 100 נביאים? פשוט, אליהו הוא היחיד שיוצא ומביע את אמונתו באלוהים בגלוי ויוצא כנג נביאי הבעל. הוא גם לא רוצה להסגיר את מיקומם של הנביאים מחשש שייהרגו.

תשובת אלוהים 11-12

אלוהים עונה שתי תשובות. האחת הוא מראה סימנים של שליטה בטבע ובשניה הוא אומר לאליהו מה עליו לעשות :

תגובה ראשונה של ה' 11-12		תגובה שנייה של ה' 15-18
רוח	כוח הרס-מידת דין	מינוי חזאל למלך ארם(שימו לב זה עוד יותר הוכחה לכוחו של אלוהים כי הוא זה שמחליט על המלכים בסביבה)
רעש יעני רעידת אדמה	שוב,הרס-מידת הדין	מינוי יהוא למלך על ישראל
אש	ועוד הפעם,הרס- מידת הדין	מינוי אלישע כנביא במקום אליהו
קול דממה דקה	טוויסט בעלילה-מידת הרחמים	ה' ישאיר בישראל את אלו שלא חטאו ואנחנו רואים בזה את הרחמים שלו

בעצם ה' מראה לאליהו שהוא יכול להראות באמצעות כוחות שליליים והרסניים כמו רעידת האדמה,האש והרוח וגם באמצעות כוחות חיוביים כמו דממה דקה שמסמלת את הרחמים של אלוהים. הוא בוחר שלא להראות לעם את הצדדים השליליים שהוא יכול להשתמש בהם אלא להשתמש בכוחות החיוביים שלו.אלוהים רוצה שאליהו ינהג גם כן בסלחנות וברחמים כלפי העם . הוא צריך להיות נביא שמחפש רחמים כלפי העם ולא נקמה אליו. אליהו לא מבין את הפואנטה של אלוהים ולכן ה' חוזר שוב על השאלה שלו של למה לעזאזל אתה פה אליהו? וגם הפעם אליהו לא מבין מה אלוהים רוצה. אלוהים מבין שאליהו לא כל כך מתאים לתפקיד ומפטר אותו.במקומו הוא ימנה אחר.

אליהו מקבל 3 משימות מאלוהים לפני פרישתו הסופית:

עליו למנות את חזאל למלך ארם
למנות את יהוא למלך ישראל
למנות את אלישע לנביא במקומו "נביא תחתך"

האנשים האלה הם יהיו אלו שיענישו את ישראל על חטאיהם. הם ינקמו בעובדי הבעל וישאירו רק שבעת אלפים אנשים שהיו נאמנים לב'

מינוי אלישע לנביא 19-21

כשאליהו פוגע את אלישע , אלישע חורש 12 צמדי בקר וברגע שהוא שומע על התפקיד שאליהו מציע לו הוא עוזב את עבודתו ורץ אחרי אליהו.

כמו כל ילד טוב הוא מבקש קודם כל להיפרד מהוריו. אליהו עונה לו :"לך שוב כי מה עשיתי לך".לתשובה שלו יש שני פירושים:

לך שוב! תסתלק כבר יא נבלה. אליהו לא רוצה להיפרד מתפקידו ומנסה לגרש את אלישע חזרה הבייתה
לך,שוב. לך תיפרד לשלום מאבא ואמא ואז תחזור אליי.

אלישע אז זובח צמד בקר שחרש איתו ושובר את כלי הבקר שבידו כסמל לכך שהוא עוזב את אורך חיו החקלאי לטובת אורך חיים נביאי.

פרק כא' -כרם נבות היזעראלי

הפרקים הקודמים עסקו בעינין של אדם מול אלוהים,לא לעסוק בעבודה זרה. הפרק הזה עוסק באדם מול אדם ובעיניינים המוסריים הכלולים כאן.

יש את נבות. נבות הוא יזרעאלי.לנבות יש כרם. אחאב רוצה את הכרם של נבות.

בפסוק הראשון נזכר המקום יזרעאל פעמיים. רוצים להדגיש שלאחאב אין סמכות על יזרעאל אבל הוא בכל זאת מאוד רוצה את הכרם של נבות. אז מה הוא עושה? כמו כל אדם עשיר הוא הולך אל נבות ומציע לו הצעה הוגנת מבחינה עסקית - סכום הכסף שעולה הכרם או כרם טוב יותר. נבות מסרב לו ואומר לו שהוא לא יכול לתת לו את נחלת אבותיו.

אז כמו כל בעל בכיין,אחאב הולך להתלונן לאשתו איזבל אבל הוא משנה כמה דברים בשיחה:

אחאב לא אומר לאיזבל את העובדה שהוא נימק לנבות את רצונו לקבל את הכרם (כי הוא קרוב לי לבית ובאלי גינת ירק), הוא משמיט את הפרט הזה כי איזבל היא ביתו של מלך אבסולוטי שלא חייב דין וחשבון לאף אחד מנתיניו והוא לא רוצה להיראות כמלך חלש שמוציא צידוקים למעשיו.
הוא משמיט גם את ההצעה שהוא נתן לנבות כדי לא להוריד במעמדו ליד איזבל כי כמו שאמרנו,מלך חזק יכול ללכת ופשוט לקחת מה שהוא רוצה מהנתינים שלו.
אחאב גם משמיט את הנימוקים של נבות נגד נתינת הכרם כי הנימוק שלו היה דתי, וכלל בתוכו את אלוהים וחוקיו. איזבל לא מאמינה באלוהים אז מבחינתה הוא יודע שזה ייחשב לנימוק חסר פואנטה. מה גם הוא מציג את סירובו של נבות כחסר צידוק.

אבל למה בכלל נבות סירב למכור את הכרם?

יש סיבה דתית:

יש חוק שהארץ שייכת לה'. העובדה שאתה יושב בארץ היא זמנית כי בני האדם הם חליפים,הם ימותו בשלב מסוים ולכן אסור למכור קרקעות.
אסור גם למחוק נחלות בין שבטים כדי לא ליצור מצב שבו לשבט מסוים אין בכלל שטח וככה הוא יעלם.

סיבה חברתית:נבות הוא חקלאי משמע הוא קשור לאדמתו.הוא קיבל אותה בירושה ולכן היא חלקת אבותיו היא הנחלה שלו.הוא לא יכול למכור אותה כי עליו להעביר אותה לצאצאיו.

משפט נבות 8-16

איזבל היא בסך הכל אישה אוהבת שתעשה הכל כדי לרצות את בעלה:

היא כותבת מכתבים חתומים בחותם המלך ושולחת אותם לשופטים ולזקנים בעירו של נבות (בעצם שופטים ועדים). במכתבים האלה היא מכריזה על צום כי אירע חטא גדול בקרב העם.
מבקשת להושיב את נבות למשפט שם השופטים והעדים יהיו אלו שהיא הזמינה מעירו.
מבקשת מהשופטים והזקנים לזמן שני עדי שקר שיעידו כנגד נבות ויעידו שהוא קילל את אלוהים ואת המלך (פשע שהעונש עליו הוא מוות בסקילה. רכושו של אדם שנמצא אשם עובר לידי המלך)
היא משחדת את השופטים ומוודאה שהם ימצאו את נבות אשם ויפסקו לו גזר דין מוות.
מיד לאחר מותו של נבות,היא אומרת לאחאב קום רש, משמע לך ותקבל את הכרם היפה שלך.

איזבל מבססת את המעשים שלה על חוקי התורה ככה שהמשפט יראה כדין צדק בעיני העם.

שימו לב! בפסוק 10 יש מקרה של תיקון סופרים. במקום לרשום מקלל את ה' רשום ברכת ה' ומלך. בתיקון סופרים משתמשים כאשר יש חשש לפגיעה בכבוד ה'. במקרה זה התיקון נעשה על בסיס היפוך.

אם תשבו ותעשו השוואה בין מה שאיזבל אמרה לעשות לבין מה שהאנשים באמת עשו תראו שהם מילאו אחר פקודותיה בקפדנות רבה וזאת פשוט כי חששו לחייהם, היא הרי עלולה לדאוג לכך שיהרגו אותם בדיוק כפי שדאגה שיהרגו את נבות.

העונש לאחאב וביתו: 17-29

ה' מצווה על אליהו "קום רד" יעני קום ורד אל הכרם, אבל שימו לב, המילים באות בניגוד למילים של איזבל לאחאב-"קום רש".למה לרדת אל הכרם? פשוט עיניין של מוסר. במקום הזה כרגע אין יותר מידי מוסר הרגע רצחו שם אדם בשביל הכרם שלו,אז לרדת למקום בו המוסר הוא נמוך.על אליהו ללכת לשם ולהעניש את אחאב.

למה אחאב צריחך להיענש אם הוא לא זה שאשכרה הלך ועשה את מעשה הרצח?

אחאב הוא המלך, הוא זה שנושא באחריות על מה שקורה בתחום ממלכתו. מה גם, שבכל הסיפור הזה אחאב היה זה שמשך בחוטים.לכן הוא גם זה שצריך להיענש.

כשאליהו מגיע לכרם ורואה את אחאב, אחאב שואל אותו "המצאתני אוייבי" הכווונה היא האם מצאת אותי ותפסת אותי בחטא כלשהו? ואז אליהו אומר לו "מצאתי" הנה אתה עומד כרגע לרשת כרם שאין לך שום זכות לרשת.

התוכחה והעונש מפי ה' ומפי אליהו -ההבדלים והסיבות לכך:

את הפסוקים עצמם קראו לבד
בתוכחה ובעונש מפי ה' יש התייחסות למעשה עצמו של אחאב. ה' יוצא כאן כנגד החוצפה של אחאב לעשות את מה שעשה ועל כן העונש הוא גם כן עונש אישי לאחאב- גזר דין מוות.
אצל אליהו לעומת זאת, מדובר בשני אנשים עם עבר, יש ביניהם כבר מטען. עכשיו, יש לאליהו את היכולת וההזדמנות להעניש את אחאב בכל חומרת הדין , מה הוא לא יקפוץ על זה?יקפוץ! אליהו רואה את התוכחה לא רק לבמקרה עצמו אלא גם הולך לכל הפאן הדתי.
העונש אצל אליהו הוא גם גמול אישי וגם גמול לדורות. השמדה מוחלטת של בית אחאב כמו שקרה לבית ירבעם ולבית בעשא שנחרבו ולא נותרו מהם צאצאים. גם איזבל עצמה נענשת ע"י אליהו והוא מנבא לה מוות על פי עיקרון מידה כנגד מידה. "את אמרת שאני אמות הא? אין יור פייס ביץ'".

אחאב מנסה לתקן את מצבו, נכנע לפני ה', מתנהג כאילו הוא באבל- לובש ששק,קורע בגדיו,צום ומנסה כמה שיותר להביע חרטה בכדי לעורר את רחמי השמיים (פסוק 29). וה' שומע את בקשותיו ומחליט להמיר את העונש שלו בגמול לדורות - הבנים שלו ימותו ולא הוא.

מלכים ב'

פרק טו' 1-31

בזמן שביהודה יש יציבות שלטונית של 52 שנים שבהן מלך עוזיה ונאמר עליו שעשה הישר בעיני ה' ("רק הבמות לא סרו"-העבודה בבמות היא אסורה כי מותר לעבוד את ה' ולהעלות לו פולחן רק בבית המקדש)עוזיה היה חולה בצרעת כי הוא לקח על עצמו תפקיד של כוהן למרות שלא בא ממשפחת כוהנים,בישראל, מלכו שישה מלכים שונים.

למה הדרדרה ממלכת ישראל?

מצב פוליטי מדיני- יש אי יציבות שלטונים שנגרמת מהתחלפות של שישה מלכים בתקופה קצרה יחסית. החלפת המלכים היא בגלל רציחות או מהפכות שלטוניות שנבעו מבעיות כלכליות חברתיות.
מצב צבאי-הצבא של האימפריה האשורית מתחזק אבל בגלל כל החלפות השלטון הצבא של ישראל לא חזק ואפילו יש בו הידרדרות.
סיבה דתית- מתוך ששת המלכים שהיו נאמר על 4 שהיו חוטאים לה' "ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשו אבותיו…"משווים אותם לירבעם בן נבט. מודגש כאן העיניין שלמלך יש אחריות על העם ולחטאיו יש השפעה על חטאיהם.

שימו לב לניסוח הקבוע של עליית מלך:מתי הוא עלה לשלטון ביחס ליהודה,מספר שנים שמלך ואיזו הערכה דתית על מעשיו (אם הוא עשה הישר בעיני ה' או לא).

עוזיה בן אמציה - פסוקים 1-7

את מה שקורה בפסוקים אלו כבר דיי אמרנו אבל שוב בקצרה:עוזיה בעיקרון הוא מלך טוב וירא ה' אבל הוא לא הצליח לגרום לעם להפסיק לזבוח בבמות וזה נחשב לו לחטא ועל כן אלוהים גרם לו להיות מצורע והוא חי את בבית החופשית שהיה הבית של המצורעים.בגלל שהוא לא היה כל לכך מסוגל להמשיך לשלוט על יהודה מבית המצורעים , בנו יותם ונכדו אחז הם היו אלו ששלטו בפועל על המדינה.

עוברים למרתון מלכי ישראל !מוכנים?

זכריה בן ירבעם 8-12

היה מבית יהוא, מלך תקופה קצרה של שישה חודשים ואז נרצח על ידי שלום בן יבש (ככל הנראה לעיני כל העם) וזה מסמל את סוף שלטון בית יהוא על ישראל. *קבל עם=מול עם

שלום בן יבש 13-15

הוא בכלל מולך רק חודש ואז נרצח על ידי מנחם בן גדי שמגיע במיוחד מתרצה לשומרון רק כדי לרצוח אותו.

מנחם בן גדי 16-22

הוא קיבל תקופה דיי ארוכה של 10 שנים. נאמר עליו שהיכה באזור תפסח (יש לזה כל מיני פרשנויות אני חושבת שמדובר בכך שהיה לו שם איזה קרב והצלחה צבאית). בימיו האימפריה האשורית התחזקה מאוד והטילה על מנחם מס כניעה. המטרה של המס הייתה הגנה:"אתה תשלם לנו ואנחנו נגן עליך. או שפשוט לא נתקוף נו נראה מה יתחשק".

את הכסף שהיה צריל להביא למס הקנייה מנחם גובה מגיבורי החייל משמע מהאנשים העשירים יותר .

פקחיה בן מנחם 23-26

הפעם אין רצח! מנחם מת, פקחיה הבן שלו יורש את המלוכה מידיו והוא מולך שנתיים עד שבא פקח בן רמליהו ורוצח אותו. בפסוק מוזכרים ארגוב ואריה,יש שתי פרשנויות-או שמדובר באנשים שנרצחו יחד איתו או שמות של מבנים בארמון שלו.

פקח בן רמליהו 27-31

הוא מולך 20 שנים אבל יש בעיה מספרית,לכן יש כאלו שטוענים שהוא שלט בעבר הירדן המזרחי לפני ששלט על ישראל ושלט משומרון. בימיו מלך אשור (כבר לא פול שגבה את מס הכניעה) כובש חלקים מישראל (עבר הירדן המזרחי והגליל) ומגלה את התושבים משם לאשור בכדי שלא ימרדו בו. מדובר על 732 לפני הספירה

הושע בן אלה 30

יש עליו רק פסוק אחד תוך כדי הסיפור של פקח- הוא רוצח את פקח (ככל הנראה בתמיכתו של מלך אשור) ובימיו קורה חורבן ממלכת ישראל והגלות לאשור.הוא מולך 9 שנים.
פרק יז'- חורבן ממלכת ישראל(כבר מדברים על שומרון) 722 לפני הספירה

שבע שתיים שתיים ישראל על הברכיים(*סשה)

הושע בן אלה היה מלך משועבד לאשור ושילם להם כל שנה מס מאוד גבוה. לאחר 9 שנות מלוכה הוא החליט שזהו,דיי נמאס לו,והחליט למרוד בממלכת אשור בתמיכת סוא מלך מצריים. לכן, ב723 לפני הספירה שלמנאסר בא ותוקף את ישראל (כי מה נראלך שאתה מנסה למרוד בי?)הוא כובש כמה ערים ומטיל מצור על שומרון.הושע יוצא למלחמה ונכלא. תוך כדי מצור על שומרון, שלמנסאר מת.סרגון השני קם ומחליף אותו,מסיים את העבודה וכובש את שומרון,מגלה את התושבים מישראל לממלכה האשורית ומפזר אותם בכל רחבי הממלכה. לשטח של מה שהיה פעפ ישראל הוא מביא מתיישבים חדשים ממקומות שונים -פיזור אוכלוסין. ככה הוא מונע התאגדות של אנשים כנגדו במרד ושומר עוד על יציבות שלטונית.*בתנ"ך כיבוש שומרון מיוחס לשלמנסאר בלבד.

לחורבן עצמו יש שתי סיבות:

סיבה היסטורית שהרגע פירטתי עליה
סיבה דתית- ישראל חוטאים לה'
לדעת המחבר החטאים המצטברים של העם בממלכת ישראל ומלכיהם לדורותיהם הם הסיבה לחורבן. עבודת האלילים,עזיבת דרך ה' ,סירוב לשמוע בקול נביאי ה' ועוד שלל סיבות שמתוארות בפסוקים האלו הם אלו שגרמו לכך שהממלכה נחרבה. הכותב הוא בעל ראייה דויטרונומיסטית, מבחינתו מה שכתוב בספר דברים ככה צריך להיות. יש בפסוקים המון תיאור לכפיות הטובה של עם ישראל כלפי ה' ותיאור של עד כמה הם רעים ופויה.
בתוך כל זה פסוקים 18-23 הם פסוקי אזהרה לממלכת יהודה -הכותב מנסה להזהיר את ממלכת יהודה מהגורל הצפוי לה אם הם ימשיכו גם במעשים כאלה.הוא מנסה לשנות את דרכם. בפסוק 23 יש גם תיאור של ה' כאדון ההיסטוריה שקובע את המאורעות החשובים בהיסטוריה.

בפסוקים האלה אנחנו גם רואים את תפקיד הנביא:

פסוק 13- להחזיר את העם בתשובה ולהוכיח לו את החטאים שלו -לשים מול העם מראה בקיצור.

פסוק 23- לנבא על פורענויות שיבואו על העם בגלל חטאיהם.

התושבים החדשים 24-41

זוכרים שאמרנו שסרגון הביא לכאן מתיישבים חדשים ממלא מקומות אחרים?אז עכשיו אנחנו נדבר עליהם עוד קצת.העמים שמהם באים האנשים האלה הם עמים שעובדים את האל המקומי משמע אם הם בבבל הם יעבדו את האל הבבלי ואם הם בשראל הם יעבדו את אלוהים. הם באים לפה והם לא יודעים איך לעבוד את אלוהים.ופתאום הם מתחילים לפגוש מלא אריות, אז הם חושבים שאלוהים שלח להם את האריות האלה כי הם לא עבדו אותו(לכן קוראים להם גרי אריות ). הם מבקשים ממלך אשור שישלח להם כוהן ישראלי שיוכל ללמד אותם איך לעבוד את אלוהים וככה הם יינצלו מהאריות. מלך אשור מסכים ושולח את הכוהן שמלמד אותם. הם אומנם עובדים עכשיו את אלוהים אבל הם לא מפסיקים לעבוד ולהאמין באל שהם עבדו פעם לפני שעברו לישראל, אז הם בעצם סנקרטיסטים- דבר שלא מתקבל ביהדות ולכן הם לא נחשבו ליהודים.יש כמה הדגשות לסנקרטיזם שלהם ולעד כמה זה לא בסדר.

פרק יח'-חזקיהו מלך יהודה והמצור על ירושלים

אחרי שישראל נחרבת נשארת רק יהודה ולכן מעתה ואילך אנחנו נדבר רק על יהודה,שם מולך מלך בשם חזקיהו במשך 29 שנים .עליו נאמר שעשה הישר בעיני ה' כמו שעשה דוד משמע הכי טוב שאפשר.

הוא עשה כמיטב יכולתו בכדי למנוע את העבודה הזרה :

הסיר את הבמות שהיו מפוזרות ברחבי הארץ וריכז את הפולחן
שיבר את המצבות (דרך לעבודה זרה)
כיתת(הרס) את האשרה (פסלים של האשרה שהיו בבתים )
כיתת את נחש הנחושת (מקל מגניב כזה שכל מי שהביט בו נרפא והיה שמור בבית המקדש אבל הבעיה איתו היתה שבתקופת חזקיהו אנשים החלו לייחס לו כוחות מאגיים (ולא כוח אלוהים) ולסגוד לו בפני עצמו -עבודה זרה).

לא רק שהוא מנע את העבודה הזרה הוא גם בטח בה' ושמר את מצוותיו

העם לא היה המעריץ הכי גדול של חזקיהו פשוט בגלל שהוא לקח להם את הדברים שבהם האמינו- שבר את נחש הנחושת ואת הבמות וכו'.

מרד חזקיהו באשור ואזכור גלות שומרון 7-12

חזקיה פועל גם כנגד אשור וגם כנגד פלשיתים . הוא נלחם בפלישתים ולא עובד את אשור.יש תיאור קצר של מה שקרה בישראל, ומראים ניגוד בין ישראל ליהודה- אשור הצליחו לכבוש את ישראל כי הם היו חוטאים ורשעים אבל לא יוכלו לכבוש את יהודה בשל צדיקותו של חזקיהו- מדובר כאן בראייה דתית של הסיפור.

מסע סנחריב (מלך אשור) ליהודה - 13-16

סנחריב המלך לא אוהב את העובדה שחזקיה החליט למרוד אז הוא יוצא למלחמה כגד יהודה.כובש 46 ערים בצורות (ביניהן גם לכיש שהיתה עיר מאוד מרכזית וחשובה.הסיבה שממעיטים בתנך לספר על הכיבוש שלה היא בגלל חשיבותה. הכותב הוא הרי כותב יהודאי שרוצה להראות כמה שאפשר רק את הגדולות של מלכי יהודה, על כן הוא ינסה להסתיר את המפלות שלהם ובייחוד של מלך צדיק כמו חזקיה).על כיבוש לכיש יש מקור חוץ מקראי -תבליטי לכיש שבהם ניתן לראות את דרכי הלחימה לכיבוש העיר:סולות מצור,איל ניגוח,קשתות,אבני קלע וכו'.

חזיקיהו מתחיל לפחד שמא סנחריב יכבוש את כל השטח לשלו ומודיע שדי הוא מסכים לשלם את המס. אז סנחריב אומר אוקי, ושלוח מס עצום. בשביל לשלם את המס חזקיה לוקח כסך מכל מקום שהוא יכול, מאוצרות בית המקדש,את דלתות בית המקדש וכו'. סנחריב לא מתרצה ומחדש את לחימתו כנגד ירושלים. בשביל שירושלים תיכנע, הוא שולח את רבשקה שהיה אחד משרי המלחמה של אשור(סנחריב ידע יהודית,על נבואת ישיעהו ועל ריכוז הפולחן של חזקיהו) לדבר עם יהודה ולשכנע אותם לפתוח את שערי ירושלים. רבשקה בא ודופק נאום מטורף שמורכב מכמה נימוקים מאוד משכנעים:

נימוק פסיכולוגי (19-20)- רבשקה מזלזל בחזקיה וקורא לו בשמו הפרטי (אין דבר יותר מזלזל מזה למלך) ואת סנחריב עצמו הוא מהדר ומשתמש בכמה כינויים מאוד מגניבים. הוא מאשים את חזקיהו בביטחון עצמי מופרז ובעיקרון גורם לעם לחשוב שוואלה,המלך שלנו לא משהו וזה יוביל למותנו.
נימוק פוליטי (21)- הוא יודע שיהודה נשענת על מצרים ,ואומר שאי אפשר להישען על המצרים כי הם "משענת קנה רצוץ" או במילים של ימינו משהו לא יציב בעליל.
נימוק דתי ראשון (22)- אומר שה' לא יציל את ירושלים כי חזקיהו חטא וריכז את הפולחן. רבשקה מגיע ממקום שבו כמה שיותר מקומות פולחן ככה יותר טוב. הוא מנצל את ההתנגדות שיש בחלק מהעם כלפי מעשי ריכוז הפולחן של חזקיהו.
נימוק צבאי (23-24)- רבשקה מוכן להתערב עם חזקיהו שגם אם הוא יספק לחזקיהו 2000 סוסים לא יהיו לו מספיק רוכבים כדי לאייש את כולם. בעצם יורד על הצבא של יהודה.
נימוק דתי שני (25)- ברור שה' לא יעצור את הכיבוש פשוט כי מלך אשור הינו השליח שה' שלח בכדי לכבוש את יהודה ולהרוס את הממלכה.
הנימוק הזה מפחיד את אלו שבתוך ירושלים(הנצורים). אפשר להבין את זה מזה ששרי חזקיה ביקשו מרבשקה שיעבור לדבר בארמית (השפה הבין לאומית באזור דאז שאותה לא ידעו פשוטי העם) במקום לדבר יהודית (השפה שאותה דיברו באותה העת ביהודה). כולם כרגע זוכרים את נבואת ישיעהו ומפחדים ממנה.
רבשקה מתעלם מהבקשה וממשיך לדבר אל העם הפשוט (כי הוא הרי נשלח לדבר אליהם,אל אלו שאוכלים את החרא ושותים את השתן יעני אלו שסובלים הכי הרבה-לא המילים שלי)

לא הספיק לרבשקה הנאום הזה והוא הולך ונואם עוד נאום 28-35

נימוק כלכלי (30-31)- נותן הצעה ממשית לעם עצמו - תיכנעו לי חבירם, ואני אדאג לכך שיעבירו אתכם לארץ טובה יותר מזאת.
נימוק דתי שלישי (32)-עיניין של אמונה באל מקומי, אולי חזקיה מבטיח לכם שה' יציל אתכם מפני אשור אבל כבר כבשנו מלא עמים אחרים שגם להם הבטיחו בדיוק אותו הדבר, אין שום סיכוי בעולם שה' יצליח להציל אתכם מאשור.

השורש המנחה בנאום שלו הוא נ.צ.ל. אף אחד לא יבוא להציל אתכם .

שרי חזקיהו שמרו על פאסון ומבט רציני מול האשורים אך נתקפו חרדה ואל חזקיה באו בבגדים קרועים כמו באבל.

פרק יט' פסוקים 35-37

קבלו קצת רקע: לישיעיה הנביא הייתה גם נבואת נחמה לעיר ירושלים : אין לי כוח לפרט אותה פה אבל הפואנטה שלה היא שהעיר ירושלים לא תינזק מידי מלך אשור ושבדרך שבה הוא הגיע לירושלים הוא יחזור לאשור מבלי לפגוע בה.ה' יגן על העיק למענו בזכות ההבטחה שהוא נתן לדוד.

הישועה 35-37

הנבואה של ישיעיה מתגשמת.

פס' 35 נימוק דתי -הישועה מתוארת כנס ואירוע על טבעי. במחנה של אשור בלילה באה רוח ה' והיכתה במחנה ובעצם הרגה הרבה חיילים. זאת משום צדיקותו של חזקיהו. יש לפסוק זה גם פרשנות נייטרלית יחסית שאומרת שמדובר במחלה שהיכתה במחנה וגבתה את חיי החיילים.

פסוק 36-37 נימוק פוליטי- בנינווה שבאשור פורצות מרידות וסנחריב נאלץ לחזור לארצו ולטפל בהן בדיוק כפי שניבא הנביא.כאשר הוא חוזר לנינווה ומשתחווה לאל האשורי הוא נרצח בידי בניו. לאחר שהם נמלטים בנו השלישי מולך תחתיו.

פרק כא' -מנשה מלך יהודה ורצח בנו אמון

אחרי שחזקיהו מלך, הבן שלו מנשה בן חזקיה מולך 55 שנים והוא היה מלך משועבד לאשור, יעני משלם מיסים לאשור. בימיו האימפריה האשורית הגיעה לשיאה ואילו ממלכת יהודה הגיעה למצב נוראי הן מבחינה מדינית ,צבאית ותרבותית- דתית.בגלל שהיה תחת שליטת אשור, הייתה השפעה לדת האשורית על יהודה (כי אם אני רוצה לשמח את המלך ששולט עלי אני אשים במדינה כמה פסלים ודברים שמסמלים גם את האלים שלו-הזדהות פולחנית).מחבר ספר מלכים רואה במנשה וחטאיו את הסיבה לחורבן יהודה (מנשה הוא החוטא הגדול ביותר מבין כל מלכי יהודה).

חטאי מנשה 1-9

בנה מחדש את הבמות ופיזר את הפולחן (בדיוק ההפך מה שאבא שלו עשה)
הנהיג את פולחן הבעל והאשרה ואף הכניס את פסל האשרה למקדש
בנה מזבחות לצבא השמיים בחצרות בית ה'
העביר את בנו באש (פולחן המולך)
עסק בניחוש ושאילה באוב (מגדת עתידות וכו')-דברים שאסורים בתנ"ך
שפך דם נקי הרבה מאוד (זה הניסוח בסיכום שממנו אני מסכמת..אני חושבת שמדובר בזה שהוא שפך הרבה מאוד דם נקי…)

בקיצור מלאןןןןן עבודה זרה. אפחד לא אוהב אותו בתכלס.

נבואת חורבן על יהודה וירושלים בשל חטאי מנשה 10-18

על פי השקפת המחבר המקראי החורבן של יהודה יתרחש מפני חטאי מנשה.החורבן שיבוא על יהודה יהיה כל כך נורא שכל מי שישמע עליו האוזניים שלו יצלצלו. יש שני תיאורים של החורבן העומד לבוא:

א. "ונטיתי על ירושלים את קו שומרון ומשקולת בית אחאב" - כמו שבנאים בודקים אם הקירות ישרים וטובים בעזרת משקולות, כך גם ה' ימדוד את ירושלים על פי המשקולת של בית אחאב הכוונה היא בהתאם לחטאים שהיו בבית אחאב והעונש שניתן להם. בגלל שזה ברור לכולם שירושלים תהיה אשמה, גם העונש שלהם יהיה תואם את העונש שהיה לישראל ולבית אחאב.

ב."ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה"-ה' ישמיד את ירושלים ויגלה את תושביה כמו אדם שמנגב את הצלחת והופך אותה. יש כאן רמז דיי גדול לחורבן ולגלות תושבי יהודה וירושלים.

****תיאור מנשה ע"פ ספר דברי הימים ב' לג' 1-20****

פסוקים 1-9

הפסוקים האלה מקבילים לפסוקים במלכים ב' עם שינויים ממש קטנים. שוב מתוארים כל חטאיו של מנשה בפירוט אבל אין את ההשוואה לבית אחאב מפני שספר דברי הימים עוסק במלכי יהודה בלבד-אי אפשר להזכיר את בית אחאב ששלט בישראל כי הדבר יתן כמו מן אישור והכרה בעובדה שישראל קיימת .

פסוקים 10-15

דברי הימים דוגל בגמול אישי ולכן הכותב המקראי משמיט את העונש של חורבן בית המקדש ,כי עונש זה הוא עונש שיבוא בעוד כמה דורות- גמול לדורות . אי אפשר להזכיר את העונש הזה כי הוא סותר את מה שהמחבר דוגל בו.

את פסוק 16 שבספר מלכים הכותב של ספר דברי הימים משמיט מפני שהוא מתאר את העובדה שמנשה שפך דם נקי משמע רצח אנשים חפים מפשע , מעשה שהעונש עליו הוא מוות.אז המחבר מעדיף פשוט להשמיט את הפרט הקטן הזה.
ההבדל המהותי שיש בסיפור של מנשה בין ספר דברי הימים לבין מלכים ב' הוא החזרה בתשובה של מנשה. בסופו של דבר מנשה מלך 55 שנים, תקופה מאוד ארוכה. לא הגיוני שמלך כל כך חוטא ימלוך זמן רב כל כך ומכאן שהוא קיבל גמול אישי חיובי ויש פירוט על החזרה בתשובה של מנשה בסםר דברי הימים.

על פי ספר דברי הימים מנשה נכנע לה' וחוזר בתשובה לאחר כליאתו בבית הכלא באשור.ה' שמע לתפילתו ולתחינתו של מנשה וגמל לו בגמול אישי-החזיר אותו למלכות בירושליים (הגמול האופייני לספר דברי הימים) ולכן הוא מלך 55 שנים.

לאחר מות מנשה בנו אמון מולך אחריו ומכאן שיש רציפות בשושלת בית דוד.

אמון בנו של מנשה נרצח.

פרק כב'-מציאת ספר התורה במקדש והרפורה של יאשיהו 622 לפני הספירה

לאחר רצח אמון עם הארץ (קבוצה של אנשים עשירים, בעלי קרקעות בירושלים שהתערבו בעינייני המדינה במקרים בהם היה חשש ליציבות שושלת דוד) ממליכים את בנו,יאשיהו על יהודה.

יאשיהו הומלך כשהיה בן 8. בשנה ה18 למלוכותו הוא עורך בדק בית בבית המקדש- טיהור ושיפוץ המקדש.במהלך הטיהור הוא מוצא ספר תורה ובעקבות כך הוא מחליט לעשות טיהור פולחן בכל הממלכה. ספר התורה המדובר נמצא על ידי חלקיהו הכהן, ושפן הסופר לא מבין את חשיבותו.

לאחר שחלקיהו מצא את הספר, הוא מדווח ליאשיהו, ובתגובה יאישהו קורע את בגדיו באבל כי הוא מבין את זה שהעם לא עובד את ה' כפי שרשום שם ומתחיל לדדאוג לעם ולגורלו. אז הוא שולח משלחת לדרוש את ה' (אני חושבת שהמשמעות היא לחפש את המקומות עם סוג של איזכור של ה', נביאים וכו'. אם למישהו שקורא את זה יש הסבר טוב יותר בבקשה ספרו לי).

בספר שנמצא במקדש נכתבו שלושה דברים שיש לקיים:

ריכוז פולחן לה' במקום אחד-בית המקדש וביטול עבודת ה' בבמות ברחבי הארץ.
טיהור הארץ מעבודה זרה ובעיקר ביטול עבודת צבא השמיים
חגיגת חג הפסח במקדש ובירושלים ולא בבתים.

שלושת הדברים האלה כתובים בספר דברים בלבד ולא באף ספר אחר בתורה ולכן פרשנים חושבים שהספר שיאשיהו מצא היה ספר דברים. יש גם כאלה שטוענים שהספר שהוא מצא היה חמשת חומשי תורה שנכתבו על ידי משה ואבד בימי מנשה.

יאישיהו לוקח את מה שכתוב בספר ומיישם אותו על כל הממלכה עושה רפורמה דתית.

דברי חולדה הנביאה 15-20

חולדה הנביאה מנבאת נבואת זעם ופורענות (יעני ..נדפקתם) על ירושלים בשל כל חטאי האלילות שהיו שם. נבואת החורבן הזו לא מתגשמת בימיו של יאשיהו אלא כמה דורות אחריו.יאישהו היה טוב בעיני ה' וחולדה מנבאת ליאשיהו נבואת נחמה "ונאספת אל קבורותיך בשלום"( אני משערת שזה משהו כמו אתה תמות מוות שלו?) אבל הנבואה הזו לא מתגשמת כי יאשיהו מת בגיל 39 בקרב, אך כן זכה להיקבר עם אבותיו בירושלים.

דברים יב' 1-12

בספר מלכים מספרים על הספר שמצא יאישהו ועל הרפורמה הדתית שהוא עושה בעקבות המציאה. על פי ספר דברים יש לבצע שני שלבים ברפורה לריכוז הפולחן :

א. טיהור הארץ מכל עבודה אלילית. זה כולל די הרבה הרס- שריפה,ניתוץ,הריסה והשמדה טוטלית של כל סממן אלילי.

ב.ריכוז הפולחן. על פי ספר דברים, ניתן לעסוק בפולחן ה' רק במקום אחד שבו בחר ה'.

השמדת הפולחן האלילי 2-3

כשהעם יכנס לארץ המובטחת הוא מצווה להשמיד כל זכר לתרבות אלילית שהייתה קיימת בארץ. המטרה של העיניין היא לוודא שני ישראל לא ילמדו ולא יושפעו מהגויים. היה זה התנאי הראשון לעבודת ה'.

בפסוק 2 יש בעיה עם המילים ,"אשר אתם יורשים אותם" וזאת מפני שנשמע כאילו עם ישראל עומד לרשת את האלוהים של העמים השוכנים כעת בארץ. הדבר לא הגיוני וסותר את ריכוז הפולחן והאמונה המונותאיסטית ולכן יש טענות שהמאמר הוא מאמר מוסגר או שהביטוי לא במקומו.

ישנה דרישה:

לנתץ את המזבחות (המזבח זה מבנה עשוי מאבן אדמה זהב ונחושת לעבודת אלילים.
לשבר את המצבות - שוב משהו שקשור לעבודת אלילים
לשרוף את האשרה (מדובר על עמודי עץ מקודשים ליד מזבחים לאלת הפריון אשרה)
לגדוע את פסלי אלוהיהם

ריכוז הפולחן 4-5

לעומת זאת,בפסוק 4 יש דרישה מנוגדת בכל הנוגע לה' שניתן לפירוש בשתי דרכים.

על פי פס' 3- לא לנתץ ולהרוס ולפגוע במקום פולחן ה'

על פי פס' 5 - לא לעבוד את ה' במקומות רבים אלא רק במקום האחד שבו הוא בחר.

חוק ריכוז הפולחן הוא חוק שמופיע בספר דברים בלבד ולא מופיע בספרים אחרים. לא רז זה אלא שבספר שמות יש דרישה הפוכה.

בפסוק 5 גם ניתן לראות שני רעיונות:

רעיון ריכוז הפולחן - הפולחן יהיה מותר רק במקום בו יגיד ה' "המקום אשר יבחר ה'"
תפיסת האלוהות - הרעיון שאלוהים לא באמת יישב פיזית במקדש אלא שששמו וכבודו נמצאים שם באופן מופשט ורוחני.

פסוקים 6-14 מציינים את המתנות והקורבנות שאדם נדרש להביא לבית המקדש.

בםסוקים אלו מובעת גם הדאגה לשבט לוי שנותר מחוסר עבודה בעקבות ריכוז הפולחן והעם נדרש לתרום לשבט לוי, לארח אותם בחגים וכו'.(מישהו רוצה לאמץ רוסי או שניים למימונה?)

מאפייני ספר דברים :

א.דרישה לריכוז פולחן -כל עבודת ה' צריכה להיערך במקום אחד שאותו ייבחר ה'.
ב.הדרישה לביטול עבודה זרה-כל דבר שקשור לעבודת אלילים יש להרוס.
חגיגת הפסח- על פי ספר דברים יש לחגוג את חג הפסח במקום אחד שאותו יבחר ה'. ככל הנראה מדובר על בית המקדש.
סגנון - סגנון הכתיבה בספר דברים הוא שונה משל שאר חומשי התורה. מדובר בנאומים ארוכים ומנומקים מלאים בתיאור גמול\עונש.זה השפיע על הספרות שנכתבה בסוף בית ראשון ודומה לסגנון של ירמיהו.
גישה חינוכית- ספר דברים הוא ספר יחסית חינוכי:
א. שכר ועונש- יש הבטחה של שכר וברכה מה' לאלו השומרים על החוקים המצויים בספר וכן לעונש לאלו העוברים על החוקים.
ב. נימוק לחוק- אם יש חוק יש איתו הסברים של מה הוא אומר ומה הדרישות שיש בו.
גישה הומאנית-הדגשה של ערכים מוסריים,עזרה לאחר ותרומה לעניים. יש דאגה גם ללויים כמו שאמרנו מקודם כי הם בבעיית אבטלה בעקבות ריכוז הפולחן.
מעמד האישה- ביחס לספר שמות לאישה יש מעמד טוב יותר עכשיו (תודה באמת…)

זמן כתיבת הספר-

אפחד לא בטוח לגבי זה אבל יש כמה תיאוריות :

הגישה המסורתית (חז"ל) טוענת שהספר נכתב בידי משה רבנו
נכתב בתקופת חזקיהו מלך יהודה כשהוא רצה לרכז את הפולחן ואז הוחבא במקדש בתקופת מנשה ואמון .
חובר בתקופת יאישהו כדי שיהווה אישור לריכוז הפולחן , והוצג בידי יאשיהו כספר עתיק כדי שיתן לו תוקף מיוחד בקרב העם.

דברים ט'ז 21-22-איסור מנהגי עבודה זרה

פס' 21-חוק שאוסר לנטוע עץ אשרה ליד מזבח ה'. נטיעת עץ אשרה זה חלק מעבודת האשרה וזה עבודת אלילים. נטיעתה ליד מזבח ה' משמעה אמונה בשני אלים, דבר שמנוגד לדת היהודית שמאמינה באל אחד ויחיד.

פס'22 -איסור הקמת מצבות גם אם מדובר במצבות לעבודת ה'. מצבה הייתה דבר יותר מידי של אלילים אז אסור.

מטרת החוקים היא לאסור את העבודה הזרה בישראל(החוקים מרחיקים את העבודה הזרה מהעם) ולוודא שפולחן האלוהים לא מבוסס על שריד ממנהגי הגויים.

פרק כג' 1-14 ו25-31

הרפורמה של יאשיהו יוצאת לפועל!

כריתת הברית 1-3

כל העם התאסף בחצרות בית המקדש בשביל לשמוע את כל מה שכתוב בספר הברית שמצאו בבית המקדש ובכדי לכרות ברית עם ה' ולקיים את הדברים שכתובים בספר. המטרה היא לטהר את הארץ מכל עבודת האלילים הנוראה שיש בה בגלל מלכי יהודה הקודמים בכדי למנוע את חורבן ירושלים ויהודה.

הצעדים שנוקט יאשיהו ברפורמה 4-24

פס' 4- מוציא מבית המקדש את כל הכלים הפולחניים שנעשו לבעל ולכל שאר החברים שלו שהם לא אלוהים ושורף אותם מחוץ לירושלים. את האפר של הכלים האלה הוא מרחיק מירושלים אל בית אל בכדי לטמא את המרכז ששכן שם לכל מיני אלילים כמובן שזה היה באדיבות העגלים של ירבעם.

פס' 5- ביטל ואסר את הכמרים (כוהני עבודה זרה שמונו בידי מלכי יהודה) וכמובן ביטל את עבודת צבא השמיים.

פס' 6- שורף את פסל האשרה שמנשה שם בבית המקדש ומשליך את האפר על קבריהם של אלו שעסקו בעבודת אלילים.

פס' 7- מנתץ את בתי הקדשים - מקום שבו הנשים ארגו בדים לאשרה בחצר בית המקדשץ

פס' 8-9- מבטל את המות ביהודה ופוסל את הכוהנים שעבדו בבמות אלו- הוא מטמא את במות הפולחן בגבולות הממלכה את הכוהנים מחזיר למקדש בירושלים . במות הפולחן נועדו לעבודת ה' לכן הוא רק מטמא אותן ולא מנתץ ושובר. הרי יש איסור לנתץ מקומות פולחן שנועדו לה' אז הוא רק מטמא שלא ניתן יהיה להשתמש בהן עוד.

פס' 10 -מטמא את התופת שבגיא בן הינום שם נהגו להקריב בנים למולך .

פס' 11 - משבית את הסוסים ואת מרכבות השמש - סמלים של עבודת אל השמש.

פס' 12 - משמיד את המזבחות לצבא השמיים שהיו בדרך כלל במקומות גבוהים (ולכן קוראים להם "המזבחות אשר על הגג" ).

פס' 13 -מטמא את הבמות שבנה שלמה לאלילים מימין להר המשחית (זה הר הזיתים אבל בגלל העבודה הזרה שהייתה שם והשחיתה את מעשי העם קראו לו הר המשחית)

פס' 14- משבר מצבות וכורת את האשרים ומטמא את המקום בעצמות אדם (זה לא נשמע נחמד במיוחד)

פס' 25- יש סיכום של מעשי יאישהו בכך שהכותב המקראי אומר שלא היה מלך כמוהו ששב לדרכו של ה' בכל לבבו. הדברים האלה נכתבים עליו בעקבות הרפורמה הפולחנית שעשה.

פס' 26 - למרות ליאשיהו יש הישגים גדולים מאוד בתחום הדתי הוא לא מצליח לבטל את הגמול לדורות ששוכן על יהודה וירושלים (החורבן) ויחל על העם בגלל מנשה.

*יש פרשנים שטוענים שפסוק זה הוסף על ידי המחבר שחי בתקופה שלאחר החורבן ורצה להצדיק את החורבן.

פס' 27: שני אירועים חשובים בתולדות העם:

חורבן יהודה 586 לפני הספירה כמו שהיה חורבן ישראל ב722 לפני הספירה
גלות יהודה 586 לפני הספירה כמו שהיה גלות ישראל ב722 לפני הספירה

פס' 28-31 מות יאישהו במגידו

מלך מצרים היה עם אשור בברית יצא לעזור לאשורים במלחמה עם בבל. הוא הוביל את צבאו דרך ממלכת יהודה באזור מגידו. יאשיהו ניסה לעצור את מלך מצרים ונהרג בקרב. הוא הובל לירושלים ושם נקבל. ההסבר למותו בספר מלכים הוא גמול לדורות - אבותיו חטאו ולו מגיע למות למרות צדיקותו.

ספר דברי הימים מתרץ את מותו של יאישהו בכך שלא הקשיב לדברי פרעה שנאמרו מפי ה'. יאישהו הוזהר שלא להתערב במלחמה שלא קשורה אליו ולא הקשיב לו. חטא חטא דתי ולא שמע לדברי ה' ועל כן מגיע לו עונש מוות במלחמה על פי תורת הגמול האישית.

המלכות יהואחז ויהויקים 31-36

יאישיהו מת ועם הארץ (זוכרים אותם? העשירים והמשפיעים?)ממליכים את יהואחז . על פי הסדר היה אמור למלוך הבן הבכור-יהוייקים ,אבל הוא היה פרו מצרי והם לא רצו את זה , והעדיפו את אחיו שהיה אנטי מצרי.

יהואחז מלך 3 חודשים בלבד עד שמלך מצרים קורא לו, כולא אותו וממליך במקומו את אלייקים (הפרו מצרי) ומשנה את שמו ליהויקים. שינוי השם הוא בעצם שינוי של מעד. עכשיו,אני נתתי לך את השם אתה שייך לי.

מלך מצרים מטיל על עם הארץ קנס של מלא כסף וזהב על כך שהם המליכו את יהואחז.

בינתיים...הממלכה הבבלית מתחילה להתחזק מאוד מאוד.

פרק כד' 8-20

אחרי שיהוייקים מומלך הוא מולך במשך 11 שנים והוא נאמן למצריים אבל למרבה הצער הנאמנות שלו לא כל כך משתלמת במפה הפוליטית המשתנה של ואתה התקופה. כמו שכבר אמרנו,האימפריה הבבלית מתחילה להתחזק וכמו שאתם זוכרים המצרים והאורים יצאו במלחמה כנגד בבל. בבל מתחילים לכבוש שטחים מהאימפריה האשורית והמפה מתחילה להשתנות. יהוייקים הנאמן למצריים היה צריך לשלם מס ולהיות תחת נבוכדנאצר מלך בבל במשך שלוש שנים עד שהחליט למרוד. אבל הבבלים לא נשארים חייבים לאפחד ושמים מצור על ירושלים ביחד עם עמי הסביבה ארם,מואב ועמון. המחבר מסביר את המצור בתור עונש שניתן על חטאיו ועל חטאי מנשה.

בפס' 4 נאמר "וגם הדם הנקי ששפך" השאלה היא על מי מדברים יהוייקים(שהרג את אוריה בן שמעיה מקריה יערים) או מנשה(שאמרו עליו ששפך שם של רבים חפים מפשע)?

לפי פס' 4 מבינים גם שיהוייקים נשאר לבדו במרד כנגד בבל כי גם למצרים כבר אין שטחים(כל אלו שהיו בהשפעת מצרים נכבשו בידי הבבלים) וגם עמי האזור הצטרפו לבבל.

בדברי הימים נאמר שיהוייקים נאסר ע"י הבבלים והובל לבבל אבל ככל הנראה לא הגיע לשם ומת או נרצח בדרך ולא זכה לקבורה הולמת או איך אמר ירמיה?"קבורת חמור".

מלכות יהויכין בן יהויקים (8-16)

יהויכין עולה לשלטון מיד אחרי שאבא שלו לא יכול (נו אחרי שהוא גורש או מת מה שזה לא יהיה).הוא מחליט להיכנע בפני מלך בבל מיד בכדי להציל את ירושלים ויהודה מחורבן.

גלות יהויכין-הגלות הקטנה- חמש תשע שבע ליהויכין ירד הצבע(*אילנה) (597 לפני הספירה)

בפס' 14 נאמר כי הוגלו עשרת אלפים אנשים.

בפס' 16 נאמר כי גלו שמונת אלפים (7 אלף ועוד אלף חרש ומסגר)

ובספר ירמיהו נב' בכלל מדברים על שלושת אלפים גולים.

הפיתרון לבעיה הזו הוא שהמספר 10000 הוא מספר עגול שמסכם את שתי הגלויות שהיו.

בגלות הקטנה , גלות יהויכין - מוגלית כל השכבה החזקה שבחברה-הנהגה דתית,צבאית ומדינית.

גם המלך יהויכין מוגלה ביחד עם השכבה החזקה ובמקומו מומלך על ידי מלך בבל המלך מתניה ששונה לו השם לצדקיהו (שוב מראה על כך שהמלך הזה שייך למלך בבל ). במקום להשתעבד למלך בבל ולשלם לו מס צדקיהו מחליט למרוד בבל ולצאת נגדם -לא לשלם את המס (דיביל).

צדקיהו גם חטא :

א. חטאים דתיים -עשה הרע בעיני ה'

ב. חטאים פוליטיים (מסתבר שזה דבר)- מרד בבל ולא שילם להם מיסים

פרק כה'- חורבן וגלות יהודה לבבל- חמש שמונה שש יהודה עלתה באש (*אסף)(586 לפני הספירה)

ירמיהו אומר לצדקיהו כמה וכמה פעמים להיכנע למלך בבל ולשלם את המיסים ואז המרד נמנע. אבל אח"כ צדקיהו שוב מקשיב ליועצים שלו שתומכים במצרים וחובר עם מצרים כדי למרוד בבבל. מלך בבל מכריז מלחמה על יהודה ויוצא למסע מלחמתי. בשלב הזה מצרים חוזרים בהם מההבטחה שלהם להיות חלק מהלחימה כנגד הבלים והתוצאה של הדבר היא נוראית ליהודה וירושלים שדי נחרבו בגלל זה.

כיבוש ירושלים והענשת צדקיהו 1-7

בעקבות המרד וכל מה שתיארנו קודם נבוכדנצר עולה על ירושלים ושם עליה מצור בעשירי לחודש טבת. לזכר היום הזה שהיה תחילת המצור צמים בעשרה בטבת. המצור התחיל בשנתו התשיעית של צדקיהו ונגמר בשנתו האחת עשרה וסה"כ נמשך שנה וחצי. לזכר ביקוע החומות של ירושלים (סוף המצור והכיבוש של ירושלים) יש גם כן צום במסורת היהודית -17 בתמוז.

במשך ימי המצור על ירושלים הבבלים החריבו את שאר יהודה.העיר ירושלים הובקעה בגלל הרעב שהיה (קשר של סיבה ותוצאה בין פסוק 4 לפסוק 3). צדקיהו נתפס לבד בערבות יריחו בידי הצבא של הבבלים (פס' 5) וכל חייליו נטשו אותו ("נפוצו מעליו") והוא הובל למשפט אצל מלך בבל בעיר רבלה.

במשפט הוא הואשם במרד ועונשו היה : בניו שישחטו מול עיניו ואז עיניו נעקרו. אחר כך, הובל לבבל כבול בשלשלאות. לפי ירמיהו הוא מת בכלא. המעשה הזה בידי מלך בבל היה בשביל להפחיד את שאר המלכים ששלטו על ממלכות בתחום שיפוטם של בבל.

חורבן יהודה וירושלים וגלות בבל 8-12

בשבעה בחודש החמישי חודש אב הגיע לירושלים רב הטבחים הממונה על הנידונים למוות (פס' 8) והוא זורע הרס והרג ביהודה.בתאריך הזה הוא גם נכנס לבית המקדש ובוזז אותו מכל אוצרותיו. בתשעה באב הוא הצית את האש בבית המקדש ובעשרה באב הוא נשרף כליל (פסוקים 9-10).

הצבא הבבלי הורס את כל המבנים החשובים בירושלים וגם את החומות בשביל למנוע מירושלים לחזור להיות עיר בעלת חשיבות באזור בעתיד.

יש הגלייה של שלוש שכבות באוכלוסיה:

יתר העם הנשארים בעם-כל אלה ששרדו את הרעב והאויב
הנפלים אשר נפלו על מלך בבל- כל אלה שנכנעו למלך בבל
יתר ההמון - כל שאר תושבי ערי יהודה

מי שכן נשאר בארץ הם העניים שבעניים, השכבה הדלה (פס 12) שהושארה בארץ כדי לעבוד את האדמה כדי שיהיה לחיילים הבבלים שנשארו פה משהו לאכול .

ביזת כלי המקדש ואביזריו 13-17

לפני שהוא שרף את בית המקדש נבורזאן (רב הטבחים) וצבאו בוזזים את כל מה שיש בבית המקדש. מה שמוזכר בקטע זה:

"עמודי הנחושת" פס' 13- עמודי נחושת גדולים שעמדו בבית המקדש בפס' 17 נאמר שהגובה של כל אחד מהם היה שמונה עשרה אמה. והקישוט שהיה עליהם ונראה ככתר היה שלוש אמות.

"המכנות" פס' 13 - בסיסים מנחושת לכיורים

"ים הנחושת " פס' 13- מיכל מים גדול לפולחן

"הסירות" פס' 14- כלי אשפה מנחושת בהם הונח האפר של הקורבנות שנשרפו

"היעים" פס' 14- מגרפות נחושת לגריפת הדשן מהמזבח

"המזמרות" פס' 14- כלי חיתוך לתיקון פתילות המנורות

"הכפות" פס' 14- כפות לקטורת

"מחתות" פס' 15- כלים מזהב או נחושת לגרוף גחלי אש מן המזבח

"מזרקות" פס' 15 - כלי זהב או נחושת ששימשו כלי קיבול לדם הקורבנות

הנימוק לחורבן ולגלות כמו שאמרנו היה גמול לדורות על חטאי מנשה וכל מלכי ישראל מאז היציאה ממצרים.

18-21 הגליית נכבדי העם והריגתם בבל

מגלים את נכבדי העם (כ-60 איש) לבבל שם הם הואשמו בהסתה כנגד המלך או בגרימה למרדו ועל כן הם הומתו בבל. זה היה מעשה של יראו וייראו בידי מלך בבל - ששאר נכבדי העם בעמים אחרים לא יפתחו במרד.

מינוי גדליה למושל על שארית העם ורציחתו 22-26

מלך בבל ממנה את גדליהו בן אחיקם למושל על האנשים שנשארו בארץ. למה דווקא גדליה?

גדליה שימש כשר בכיר מאוד בימי מלכות יהודה והיה דמות מוכרת בעם
נראה היה שהוא היה פרו בבלי והעדיף להיכנע למלך בבל כפי שהטיף ירמיהו.לכן קיבל תגמול מהבבלים והיה למושל.

המינוי שלו עורר תקווה בקרב יהודה ובנימין.כששמעו מפקדי חילות יהודה והאנשים שהסתתרו בשדות על מינוי של גדליה הם באו אליו לעיר מצפה ששימשה כבירה שממנה הוא שלט, בכדי לקבל את שלטון בבל.עיר הבירה שלו נקבעה במצפה כי שם היו מרבית האנשים שלא מתו.

גדליה התחייב בשבועה לאנשים שבאו אליו שלא יאונה להם כל רע ושכדאי להם להתיישב בארץ ולשלם את המיסים לבבל. הם שמעו בקולו ועבדו את האדמה אך למרבה הצער, גדליה נרצח זמן קצר לאחר מכן "בחודש השביעי" על ידי ישמעאל בן נתניה שהיה מזרע המלוכה.

למה גדליה נרצח?

ישמעאל בן נתניה שאף למרוד בבל בעזרת העמים שבסביבה ואילו גדליה היה פרו בבלי - ניגוד דעות. לפי ספר ירמיה, ישמעאל תכנן להרוג את גדליה ביחד עם מלך עמון. היה זה מניע מדיני- פוליטי.
ישמעאל היה זרע מלוכה ורצה לשלוט על הנותרים. מניע אישי

שלטון גדליה היה קצר - מחורבן בית המקדש בחודש החמישי ועד לחודש השביעי -רציחתו.אבל יכול להיות שמדובר ששלט עד לשנה שאחרי ואז זה טיפה יותר משנה של שלטון.לזכר רציחתו יש יום צום -צום גדליה. מחשש לנקמה בבלית הנותרים ברחו למצרים ולקחו איתם את ירמיהו הנביא.

עם הרצח נעלמה התקווה להחיות את העם מחדש בארצו.

מלך בבל מעלה לגדולה את יהויכין בכלאו בבבל 27-30

37 שנים לאחר גלות יהויכין, המלך הבבלי משחרר אותו מהכלא (פס' 27). הוא מעלה אותו ממעמד של אסיר לאדם שיושב ליד שולחן המלך ולכן במעמדו היה גבוה יותר משאר המלכים הכנועים היושבים ליד שולחן המלך(פס' 28). הוא החליף את בגדי האסיר לבגדים מהודרים ( פס' 29) והוקצב לו מזון לו ולמשפחתו לכל חיו (פס' 30).בפס' 27 המילה מלך מוזכרת פעמיים בכדי להראות שלמרות שהיה כלוא, עדין נשאר לו מעמד של מלך. הוא לא היה כלוא בכלא רגיל אלא בכלא מלכותי.

המחבר של הספר המקראי בחר לסיים את ספר מלכים בהעלאה בדרגה של יהוכין בשביל לסיים את הספר ברוח של תקווה לגולה של יהודה.

תאריכים חשובים שצריך לזכור:

*כל התאריכים הם לפני הספירה:

928-פילוג הממלכה= תשע,שתיים,שמונה לאן אני פונה?

722-חורבן שומרון = שבע, שתיים, שתיים ישראל על הברכיים.

701-מסע סנחריב

622- רפורמה של יאשיהו

597-גלות יהויכין-חמש,תשע, שבע ליהויכין ירד הצבע

586-גלות יהודה וחורבן ירושלים- חמש,שמונה,שש יהודה עלתה באש

סיימנו מלכים ! כפיים!

עמוס

פרק א 1-2

הפסוקים האלו הם בעצם הפתיחה לספר עמוס בהם אנחנו לומדים על עמוס באופן כללי. זמן פעילותו וכל הדברים האלו. רוב ספרי הנבואה פותחים בצורה דומה ואפשר אפילו לומר שמדובר במין תבנית.

מבחינת זמן הפעילות שלו , עמוס היה הנביא הראשון מבין נביאי הכתב (הנביאים שיש להם ספר) שם אביו ומוצאו אינם ידועים. לפי הנאמר עמוס היה נוקד (דמיינו שנייה מלא מלא מלא נקודות לבנות.. נכון דומה לכבשים ? יפה. עמוס היה רועה צאן) ולא התפרנס מן הנבואה. מקומו של עמוס הוא בעיר תקוע שנמצאת בשטח יהודה אבל את מרבית נבואותיו הוא מנבא על ישראל (אולי זה בגלל מה שקורה שם מבחינה פוליטית).הוא ניבא בימי עוזיהו מלך יהודה וירבעם השני מלך ישראל.מספר מלכים אנחנו יודעים שהתקופה הזאת הייתה תקופה של שגשוג כלכלי לשתי הממלכות, וכמו שאנחנו יודעים שגשוג כלכלי גורם למעמדות ולפערים גדולים בין עשירים ועניים שעליהם עמוס הנביא התלונן המון בנבואות שלו.

יש עוד ציון זמן בפתיח והוא שנתיים לפני הרעש. ומכאן אנחנו יכולים להבין בוודאות שהדברים האלו נכתבו לאחר הרעש. בזמן שלטונם של ירבעם השני ועוזיה הייתה רעידת אדמה חזקה מאוד באזור, כזו שגם השאירה רושם על הדורות הבאים.

פס' 2 - עמוס מתאר את דברי ה' כשאגת אריה ומנבא על אסונות כלכליים קשים הלקוחים מעולמו המוכר- רעיית צאן.

פרק ד 1-11 -פרות הבשן

פס' 1-3- בפרקים הקודמים עמוס דיבר על חטאיהם המוסריים של עשירי העם ושופטיו ועכשיו הוא פונה אל נשות שומרון העשירות שמתנהגות בצורה מאוד לא מוסרית כלפי השכבות הנמוכות בחברה. מבחינתו הן סימלו את השחיתות בחברה הישראלית .

הוא מכנה אותן פרות הבשן - פרות מאוד שמנות ובריאות שחיו באזור שנקרא הבשן בעבר הירדן שבו היה הרבה אוכל טוב שגרם להם להיות מאוד גדולות ויפות ובעלות תענוגות. הוא מאשים את נשות שומרון בכך שהן עוסקות את העניים שבעם , ובכסף שהן לוקחות מהעם בדרכי מרמה ורמייה הן מבקשות מבעליהן לקנות להם יין ואוכל טוב כדי שהם יוכלו לשבוע ולהינות. בפסוקים 2 ו3 עמוס מתאר את העונש שעומד לבוא עליהן.

"הנה ימים באים"- העונש שלהן יבוא בימים קרובים שלא כמו בנבואות רבות בהם יש כוונה לאחרית הימים או לזמנים רחוקים.

"ונישא אתכן בצינות ואחריתכן בסירות דוגה "- יש כאן רמז לגלות שתבוא עליהן. הנשים יוסעו לאשור כמו סחורה בסל , יש גם הסבר שצינות הן קוצים שבהם האשורים כבלו את השבויים שלהם . בסירות דוגה כנראה הכוונה היא לרשתות הדייג שבהם משתמשים בשביל לדוג הרבה דגים בבת אחת , וזה כמו מן רמז לכך שיקחו הרבה מהן.

"ופרצים תצאנה "-הסבר שיש לביטוי הזה הוא שהן ילקחו במהירות ולכיוונים רבים . נאמר שהן יושלכו ההרמונה ולזה גם יש שני פירושים - ארמניה(בבל) או דרך הר החרמון.

פס' 4-11- אצל עמוס כמו אצל נביאים אחרים יש העדפה של המוסר על הפולחן. העם, חושב שהקרבת קורבנות לה' וקיום פולחן מכפרת על כל חטא. הטיעון העיקרי (כמו אצל עוד המון נביאים) הוא שרק אם העם יבחר בדרך המוסר ויפסיק לעשות את כל הדברים הרעים שהוא עושה(כמו לעשוק את הדלים, יעשו את צוי התורה כמו שהם כתובים וכמובן יעשו מפשטי צדק וצדקה) רק אז להקרבת הקורבנות תהיה תועלת.
"בואו בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפשוע" בעצם הוא קורא לעם לבוא לפשוע ולחטוא. האם אפשרי שנביא אומר לעם ולחטוא? יש שני פירושים:

הוא רוצה שכל אלו שבאמת חוטאים ילכו ויחטאו עוד ועוד עד שמכסת החטאים שלהם תיגמר והם יענשו על ידי ה'
הוא מדבר בציניות ורוצה להדגיש את העובדה שהעם חושב שהקרבת הקורבנות גורמת לכך שהחטאים שלהם נמחקים . כאילו הוא רוצה להדגיש להם שהם בעצם פושעים.

בפסוקים הבאים יש חמש התראות שעמוס מביא לעם בשם ה', העונשים מסודרים מהקל אל הקשה ביותר וכולם מסתיימים במשפט "ולא שבתם עדי,נאום ה'" הוא משתמש בזמן עבר עתידי (מספר בלשון עבר על משהו שיקרה בעתיד) בשביל להראות את הוודאות של האירועים שעליהם הוא מספר.

"וגם אני נתתי לכם נקיון שיניים בכל עריכם "- מנבא על רעב שיבוא על כל העם זה כמובן בא כמידה כנגד מידה כלפי נשות שומרון שאוכלות מלא. וכמובן שזה לא מספיק כדי שהעם יחזור בו מדרכו הרעה.
"וגם אני מנעתי מכם את הגשם בעוד שלושה חודשים לקציר"- מנבא על בצורת קשה מאוד שתבוא בזמן החשוב ביותר לחברה החקלאית - שלושה חודשים לקציר. ולא רק זה, אלא שהגשם שכן ירד, ירד רק בחלק מהחלקות ובחלקות אחרות הוא לא ירד והאנשים ילכו לערים שבהן כן ירד גשם ויהיה עומס מטורף בערים האלה והמים לא יספיקו. וגם זה לא יעזור והעם עדיין לא יחזור לדרך נכונה.
"הכיתי אתכם בשידפון ובירקון "- מחלות לצמחים ככה שגם היבול שצמח יהיה חולה ולא טוב. ומה שכן ישאר, ייאכל בידי הארבה. לא עזר.
מספר גם על מלחמה ומוות של חיילים וגם זה לא עוזר!
הרס וחורבן מוחלט כמו שהיה בסדום ועמורה(שמסמלות חטאים מוסריים ואת העונש שמגיע על דבר כזה).וגם זה...כמה מפתיע לא עוזר.

פרק ה' 21-27- עדיפות המוסר על הפולחן

יש בפסוקים אלו העדפה של המוסר של העם על פני הקרבת הקורבנות. יש זלזול של עמוס בדרך הפולחן של העם . הוא מדבר בגוף ראשון ומעניק לאל תכונות אנושיות: "מאסתי","שנאתי", "לא אריח","לא אשמע" וכו'.

הוא מייחס את החגים והמנהגים שעושה העם כשלהם ולא של ה' - "חגיכם" . נימה מאוד בולטת של זלזול .

רק אם ישפר העם את דרכיו ויתנהג באופן מוסרי אז, יהיה ערך לקורבנות ולדברים שהם מביאים לה'. המצב שאליו רוצה עמוס להגיע הוא מצב שבו המשפט והצדקה יציפו את הארץ כמו שמי הים והנחל האיתן מציפים את האדמה :"ויגל כמים משפט, וצדקה כנחל איתן".

בפס' 22 עמוס שואל "הזבחים ומנחה הגשתם לי ארבעים שנה במדבר". בעצם רוצה להדגיש עד כמה לא חשובה הקרבת הקורבנות בכך שהוא אומר שבמשך 40 שנה הלכו במדבר תחת חסדו של ה' בלי שהקריבו קורבנות.

הוא מרמז גם על האמונה באלוהים אחרים ועל עבודה זרה באומרו "כוכב אלוהיכם " הכוכב שחשבתם אותו לאלוהים אותו תקחו איתכם . ואומר שהגלות שתבוא על העם תהיה הלאה מדמשק, רחוק מאוד (ולשם באמת גלו עשרת השבטים).

ישיעיהו

מבוא:

למרות שישיעיהו חי כמה עשרות שנים אחרי עמוס והושע הספר שלו עדיין מופיע כראשון מבין נביאי הכתב. הוא ניבא ביהודה והיה ככל הנראה בקשר הדוק עם המלכים בירושלים. הנבואות שלו הן בעיקר נבואות זעם כנגד העוולות החברתיות של אנשי יהודה בכלל וירושלים בפרט.הוא יוצא כנגד עושק עיניי העם , מוחה כנגד ריכוז קרקעות ובתים בידי מועטים וחוסר הצדק המשפטי וכמובן אובדן הדרך המוסרית בקרב מנהיגי האומה.

יש לו כמה נבואות לאחרית הימים המתארות שלום כלל עולמי וחזרה לימות גן עדן.

בתקופתו חזקיהו מרכז את הפולחן ומחליט למרוד במלך אשור.

פרק א'

פס' 1 - כמו בספר עמוס גם כאן הפסוק מהווה פתיח לכל הספר ובו מספרים לנו פרטים חשובים על ישיעיהו. נאמר שהוא מנבא על יהודה וירושלים . ככל הנראה יש רצון להדגיש את עיר הבירה. נאמרים גם שמות המלכים שבתקופתם הוא ניבא.

פס' 2- "שמעו שמיים והאזיני ארץ"- יש כאן תקבולת . אי אפשר להתעלם מהדמיון לשירת האזינו. הנבואה פונה לכולם והעובדה שיש דמיון לשירה כל כך מוכרת מושכת מיד את תשומת לב השומעים.הפסוק מדבר על כך שה' גידל את בניו (העם ) והם פשעו בו, לא הלכו כדבריו. אין כל ספק שהפסוק מתייחס ליחסים בין ה' לעם.

פס' 3- הנביא מדבר על כך שאפילו החמור יודע מי מאכיל אותו ויודע שהוא חייב לו תודה. לעומת זאת, עם ישראל לא יודע למי הוא חייב תודה. הוא משתמש בחיות בכדי להראות שהאדם שממנו מצפים שיעשה את הדבר המובן מאליו - יכיר תודה, לא עושה זאת ואילו בעלי החיים מתנהגים בדיוק כמצופה מהם .

פס' 4 - המילה הוי בתחילת הפסוק לקוחה מלשון קינות, וישיעהו מרבה להשתמש בה בנבואות של זעם וחורבן. בפסוק עצמו יש הדרגתיות . החוטא ממנו מתחילים הוא אדם שעובר על החוק ואילו הפושע הוא מי שמורד בחוק באופן אקטיבי. עם כבד עוון הוא עם שגם החטא שלו כבד וכך גם עונשו, נזורו אחור הכוונה היא במקום להתרפא הם חלו. בעצם כל הפסוק מדבר על עם מוכה ומובס שעזב את ה'.

פס' 5 - הנביא מודיע לעם: אל תחשבו שאתם יכולים להמשיך לחטוא בלי לקבל את העונש שמגיע לכם. יש כאן איום גלוי מאוד בעונש ובפורענויות.

פס' 6 הוא תיאור של אדם פצוע וברור שהוא בא כמטפורה ככל הנראה לגלות.

פס' 7- הארץ מתוארת כשרופה ושוממת ושאת היבולים שלה אוכלים זרים ולא העם עצמו.

פס' 8-9 - רעיון השארית- לאחר הגלות ביהודה תישאר שארית מובחרת ממנה יטפח ה' את העם מחדש. נאמר שלולא השאיר ה' את השארית הזו, החורבן של יהודה היה מוחלט כשל סדום ועמורה (שמייצגות את החטא ועונשו).

פס' 10- זו כבר נבואה חדשה שקשורה לזו שבאה קודם באזכור של סדום ועמורה.יש גם כאן תקבולת .

פס' 11-17- עדיפות המוסר על הפולחן. שוב.הנביא מציג את הדרך הלא רצויה של עבודת ה'-דרכו של העם ,שחושב שבכך שהוא מעלה קורבנות מהבשר המשובח ביותר לה',ובכך שעולים לבית המקדש ואפילו קוראים בכתבי הקודש ללא כוונה אמיתית זה לא טוב. הנביא אומר להם שהם צריכים להתנהג בצורה מוסרית ודתית נאותה ,עשיית צדק וצדקה ועשיית הישר בעיני ה' זו הדרך הנכונה.

"רמוס חצרי"-אלו שעולים לחצרות בית המקדש הם בעצם רומסים את החצר כי הם לא מתנהגים בצורה מוסרית.

"למדו היטב"-עליכם ללמוד כיצד לעשות שלאנשים אחרים יהיה גם טוב.

"חמוץ"- מי שחמסו אותו וחטאו כלפיו.

בפס' 18 המילה אם מופיעה במובן של לכן. מפני שהחטאים שלכם אדומים צריך שהם ילבינו כשלג.

פס' 19-20- שני משפטים של תנאי ותוצאה.התנהגות טובה תביא לפרס והתנהגות רעה תביא לעונש בוודאות כי הדברים באו מפיו של האל.

פסוקים 18 -23 הם פסוקי קינה על המצב המוסרי בירושלים וביהודה. הנביא פלוס מינוס בוכה על זה.

"צדק ילין בה ועתה מרצחים "- הכוונה כאן היא שבתקופות קדומות כאשר אדם היה נידון למוות היו משהים את הביצוע של גזר דינו עד הבוקר של היום למחרת כדי שבמקרה ותצוץ ראיה חדשה עד לבוקר לא יקרה מצב שבו הרגו איש חף מפשע. אבל , כעת מוציאים את הנאשם ישר להורג כאילו שהאנשים שמחים לשפוך את הדם שלו גם אם מדובר בדם של אדם חף מפשע. שימו לב שהמצב הזה ממש ממש תואם את המצב שהיה בזמנו של מנשה שנאמר עליו ששפך דם של רבים חפים מפשע.

הוא ממשיך לדבר ולציין כל מיני דברים יוקרתיים כמו כסף ויין מובחר שפשוט התקלקלו וככל הנראה זו מטפורה לעם ולמנהגיו שעכשיו הם מקולקלים ורחוקים מלבצע את תפקידם בצורה שהם אמורים (ביושר ובמוסריות).

פס' 24-31- אחרי שתיאר את החטאים של האנשים הוא חייב לתאר את העונש שיבוא עליהם וכמובן, למה לנו להיות יצירתיים אם אפשר פשוט להעניש בגלות? למרות שבפסוקים האלה העונש לא צוין בצורה מפורשת. אחרי שיש עונש צריכה לבוא ההבטחה לעתיד טוב יותר, ואלו הם הפסוקים האלה. אם כך,העונש הוא מן מצב ביניים בין החטא לבין המצב האידיאלי שצריך להיות. בסופו של דבר ה' רוצה שהעיר ירושלים תהיה עיר נקייה מבחינה מוסרית, יש להשיב את המצב למצב שבו ירושלים היא "עיר הצדק קרייה נאמנה" בדיוק הפוך מאיך שהקינה התחילה :"איכה הייתה לזונה קריה נאמנה".

לפסוקים 29-31 יש פירושים רבים , בעיקרון מדברים על כך שהצדיק הוא כמו עץ שתול על מים -יש לו מלא דברים טובים והוא יצמח וישגשג ואילו הרשע הוא כמו עץ נובל שיפול מכל רוח. יש כאן מערכת מסועפת של דימויים בין צדק לטבע.

פרק ב 1-4 חזון אחרית הימים

זוהי נבואה לאחרית הימים. הפרשנים לא סגורים על עצמם מה משמעות הדבר-יש כאלה שאומרים שמדובר על סוף הזמן תקופה שבה כבר לא יתרחש שום שינוי בהיסטוריה של האדם והעולם ואילו יש כאלה שטוענים שמדובר בזמן כלשהו בהיסטוריה. הנבואה עצמה לא מדברת על משהו על טבעי שיקרה, היא מדברת על כך שכל העמים יכירו בכך שאלוהים הוא העליון וכולם יאמינו בו ובכוחו, כך ינתן האות לשלום עולמי והמקדש בירושלים יהיה המרכז הדתי והרוחני בכל העולם. הנביא מדבר על מציאות שהיא ברת השגה (לפחות לדעתו).

פס' 2 - הנביא בעצם מנתק את המקדש העתידי מירושלים ומשתמש בה בתור סמל -החשיבות שלה היא בתוכן הרוחני שלה.

"ונהרו"- למילה הזאת יכולים להיות כמה פירושים - יכול להיות שהכוונה היא לנהרו כמו נהר במובן של באו לשם כולם מאוד מהר,או מלשון של נהרה(אור) כלומר שמחה כי הם ראו את האור.

"עמים רבים"- אין שום סתירה של כל הגוים (יעני כל העמים) אלא יותר הרחבה. הכוונה היא שהעמים הם גדולים.

"לכו ונלכה" זה ציווי לאחרים וגם עידוד בגוף ראשון.

"בית אלוהי יעקב"- יעקב נחשב בעיני פרשנים כאבי הממלכה הצפונית, קשה לחשוב שנביא מיהודה יקרא לה' אלוהי יעקב בתקופה שבה עדיין יש שתי ממלכות והן מחולקות, לכן יש כמה פרשנים שחושבים שהחזון הוא על תקופה מאוחרת שבה ישרור איחוד של שתי הממלכות .

"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" תקבולת חסרה. לא ממש מובן המשפט הזה. האם זה עדיין הדברים שהגויים עושים או שמא מדובר בנביא שדורש מהעם לדאוג שירושלים תהפוך למרכז רוחני לעולם כולם?

התפיסה המקובלת בכל הנוגע לנבואה הזו היא שאין כאן כוונה להאדיר את שמו של אלוהי ישראל או להפוך את עם ישראל לאיזה עם עליון ושליט על כל השאר אלא לומר שלא יהיו מלחמות בעולם וכדי שהאנשים יוכלו לעבוד בשקט את האדמה (כפי שהיה אמור לקרות בגן עדן) יש להפוך את כלי המלחמה לכלים חקלאיים.

ירמיהו

מבוא

על תקופתו שלירמיהו אנחנו לומדים משני סוגים של מקורות - מקורות מקראיים וחוץ מקראיים.

פרק א' 1-3

גם עכשיו אנחנו מדברים על מן כותרת לספר כולו שבה מספרים לנו מי הוא בכלל ירמיהו.מתואר לנו זמן פעילותו באופן מאוד מאוד מדויק: משנת 13 ליאשיהו ועד לגלות ירושלים בחודש החמישי. שימו לב,אפילו יש לנו שנים לועזיות : 627-586 לפני הספירה. הוא היה עד למאבקה של בבל באשור ולניצחונה של בבל והשתלטותה על המזרח העתיק.

ספר ירמיה הוא היחיד מבין ספרי הנביאים שכולל גם שירים אישיים ופרקים מחיו שלך ירמיהו. ירמיהו הקדיש את חייו לנבואה ולא התחתן עם אף אישה וגם לא הביא ילדים.

ירמיהו נולד בענתות (לא רחוק מירושלים) והיה בן למשפחת כוהנים שנשארה חסרת תעסוקה לאחר הרפורמה(כי הם היו כוהנים לא בבית המקדש )לאחר תקופה מסוימת ירמיהו עבר לירושלים.ספר ירמיהו לא ערוך בצורה כרונולוגית.

פרק ז' 1-24 -המקדש והפולחן בתפיסת ירמיהו

במזרח הקדום מקדש היה בעצם ביתו של האל פשוטו כמשמעו. גם הקרבת הקורבנות בבית המקדש תומכת בתפיסה שהמקדש הוא הבית של האל כי זה מחדד א העובדה ששם הוא אוכל את האוכל שלו. כבר בימי שלמה טופחה בקרב האנשים האמונה שהעיר מוגנת בגלל המקדש שנמצא בה. ההכרה הזאת , שהמקדש והעיר הם נצחיים קיבלה ממש חיזוק במסע סנחריב שבו העיר ירושלים לא ניזוקה למרות המצור. העם התחיל להאמין שלמקדש לא יעונה כל רע ובתוך כך גם העיר מוגנת .

בגלל חטאי העם יוחרב בית המקדש והעם יוגלה מארצו 1-20

ירמיה קיבל מסר לעמוד בשער בית המקדש באחד מחגי העלייה לרגל, מקום מרכזי בזמן מרכזי מאוד, משמע כל מה שהוא יאמר עכשיו יישמע בידי המון המון אנשים.

פסוק 3 בנוי בצורה של תנאי ותוצאה- התנאי לכך שהעם ישאר בארצו הוא שיפור בהתנהגות שלו .

פס' 4- "היכל ה', היכל ה', היכל ה' המה" יש כאן אזהרה אל העם שלא יאמינו לכל נביאי השקר שאומרים להם שהמקדש יחזיק לעד, הוא אומר את היכל ה' שלוש פעמים כדי להראות את הזלזול שיש לו כלפי נביאי השקר ודבריהם.

פס' 5-6 - המצוות שאומר כאן ירמיהו מסודרת מן הקל אל הכבד. מהמצוות המוסריות אל האיסור על עבודה זרה.

7-8 מן לגלוג של ירמיהו על דברי השקר של נביאי השקר.

פס' 9- הנבאי מציין שהעם עובר על דיברות שצוינו בעשרת הדיברות.הדיברות האלו היוו ברית בין ה' לבין העם ובכך שהם עוברים על ברית זו העם בעצם מפר את ברית סיני וכולנו שלא כדאי להפר ברית עם ה'.

פס' 10 - מדגים את הביטחון המוחלט של העם שלא יקרה כלום לבית המקדש ולעיר ועל כן מותר להם לחטוא ללא חשש.

פס' 12-15- שני תקדימים היסטוריים לכך שגם המקדש יכול להיחרב בשביל להביא את העם להבנה שהמקדש הוא לא בטוח כמו שהם חושבים:

חורבן המקדש בשילה- ההוכחה האולטימטיבית לכך שה' מוכן להרוס את המקדש שלו כאשר חטאי העם הופכים לבלתי נסבלים .
חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים- הוכחה לכך שה' מאפשר לכך שעיר בירה ששייכת לעמו תיכבש על ידי עמים זרים.

פס' 16- אחד מתפקידיו של הנביא הוא לנסות לדחות את זעמו של ה' מהעם ואילו בפסוק הזה אנחנו מתוודעים לכך שה' מבקש מירמיהו להפסיק לנסות לשכנע אותו לרחםעל העם כי תחנוניו כבר לא יעזרו, העונש כבר נגזר ואי אפשר יותר לשנות אותו.

פס 17-20- מתאר איך כל המשפחה משתתפת בפולחן לעבודה זרה.

בפסוקים 19-20 יש עונש של מידה כנגד מידה- העם מכעיס את ה' בעבודה זרה ולכן יעניש אותם בכעסו:"אפי וחמתי"

עדיפות המוסר על הפולחן 21-24

בברית סיני ה' לא ציווה על הקרבת קורבנות מכאן שאם העם יתנהג כראוי, הוא לא יצטרך לכפר על חטאים ולא יצטרך להעלות קורבנות .ה' לא צריך את הקורבנות אם לא מצטרפת לכך אמונה אמיתית מהלב.

"עולות סופו על זבחיכם ואכלו בשר"- יש כאן לגלוג על העם. הרי הבשר של הקורבנות נאכל בין כה וכה על ידי המקריב אז ירמיהו אומר לעם תאכלו כבר את כל הבשר כי לה' אין בו צורך. במקום הבשר ה' מעדיף את המוסר והשמיעה בקולו.

פרק כה 1-14

בסופו של דבר השאלה הכי חשובה בפוליטקיה של העולם העתיק הייתה באיזו מעצמה לתמוך? באשור ,בבבל או במצרים?

בפרק כה' זה בדיוק הזמן בו ממלכת בבל תופסת את מקומה. המלך יהיוקים הומלך בידי מלך מצרים אך עכשיו הופך להיות מלך חסות של בבל ועומד בפני שאלה קשה- למי להיות נאמן.

ירמיהו מציג את הבעיה בתור בעיה מוסרית דתית ולא בתור הבעיה הפוליטית שאנו רואים בה. הוא מזכיר לתושבי יהודה כי הוא דורש מהם כבר דיי הרבה זמן (23 שנים)שיחזרו להתנהג בצורה מוסרית נאותה אבל הם לא מקשיבים לו.

בפס' 5 הוא שוב אומר לעם את שהוא אמר להם מיליון ומשהו פעם קודם, הזמן שלהם בארץ תלויי בהתנהגות המוסרית שלהם אבל הם החליטו להתעלם ממנו ומחבריו נביאי האמת ולהמשיך להתנהג בצורה לא מוסרית בכלל ולהביא על עצמם את העונשים הראויים להם.

העונש שיבוא על העם יהיה מצד מלך בבל. העובדה שהעונש מגיע מיד בבל עוד יותר מדגיש את העובדה שה' הוא אדון ההיסטוריה ויש לו שליטה לא רק על מה שקורה בארץ או לעם ישראל אלא על כל מה שקורה בעולם כולו. הוא מעלה מידי פעם אימפריה זו או אחרת כדי להעניש עמים חוטאים.מכאן,ששלטונו של של מלך בבל על תושבי יהודה הוא העונש שלהם והם צריכים להישאר כנועים לו כי זה רצון האל. מלך בבל יגיע ליהודה יחריב אותה עד היסוד והארץ תהיה שוממה,חרבה,ריקה ולא ישמעו בה קולות שמחהף, קולות חתן וכלה וכו'. ירמיהו "מקציב" 70 שנים לעונש הגלות,אז תיפול בבל בידי ממלכה אחרת ותושבי יהודה יוכלו לחזור לארצם.

נביאי אמת ושקר

דברים פרק יח' 9-22

ספר דברים בעיקרון הוא ספר חוקים , בפסוקים האלו אנחנו נבין בדיוק מי הוא נביא אמת ומי הוא נביא שקר:

פס' 9- על עם ישראל להיזהר כשהם נכנסים לארץ כי בארץ חיים אנשים עם אמונות אחרות ומנהגים אחרים ועל כן עליהם להיזהר לא לאמץ מהם אף דבר.

יש גם פירוט של סוגים של עובדה זרה שכמובן יש להימנע מהם:

"מעביר בנו ובתו באש"- הקרבת ילדים באש לאל מולך
"קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף"- גילוי עתידות באמצעות קסמים שונים
"וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתי"- העלאת רוחות מן המתים

נאמר שבגלל שהעמים ששוכנים כרגע בארץ עושים את הדברים האלו ה' משמיד אותם

לעומתם, בני ישראל צריכים לנהוג בדרך אחרת ולא לעשות את כל הדברים הרעים האלו. את התפקידים שממלאים "אנשי המקצוע" שעושים את הדברים האסורים האלה, יבצעו רק נביאי ה' שאותם ישלח ה' ורק אליהם יש להקשיב ולעשות מה שהם אומרים.

אז מי הוא בכלל נביא אמת ?פס' 15

"נביא מקרבך מאחיך כמוני"-אדם מעם ישראל
"יקים לך ה' אלוהיך"- אלוהים ימנה אותו ולא הוא יחליט על דעת עצמו שהוא נביא

משה (הדובר בספר דברים) מזכיר לעם שהם היו אלו שביקשו את הנביא בתור דרך לתקשר עם ה' כי הם פחדו בעצמם מגדולתו של ה', וגם ה' הסכים לקשר הזה.

אלוהים אומר שהוא יקים נביא לעם אך אם הנביא לא ימסור את דברי ה' לעם הוא ייענש, נביא שימסור לעם דברים שלא נאמרו בידי ה' יומת כמו גם נביא שידבר בשם אלוהים אחרים.

אבל, איך נוכל לדעת אם הנביא שעומד מולנו הוא נביא אמת או שקר? פשוט… נצטרך לחכות להתגשמות הנבואה. רק ככה נוכל לדעת אם זה נביא אמת או שקר.

ירימיהו כ'-ההתמודדות עם תפקיד הנבואה

בפרקים הקודמים בירמיהו: ירמיהו קורא לעם לא למרוד' בבבלים כי הם שליחי ה' והם העונש שמגיע לעם על ההתנהגות הלא מוסרית שלהם.

בפרק הזה בירמיהו: ירמיהו נפגש עם פשחור הכהן ובהמשך זועק על שליחותו הנבואית .

פס' 1-6 - המפגש בין ירמיהו לפשחור

פשחור הוא נגיד שממונה על בית המקדש ותפקידו לשמור על סדר. תפקידו בעקון היה לסלק את המשוגעים והתמהוניים מחצר בית המקדש. ירמיהו מתרגז על פשחור ככל הנראה כי הוא מנבא דברי שקר (כפי שניתן להבין מפסוק 6). פשחור, הוא אנטי בבלי ורוצה לצאת נגדם במרד. הוא אוסר את ירמיהו וכולא אותו במהפכת (לא משהו נחמד מידי, ככל הנראה מתקן כליאה שבו היו תולים את האסיר עם הראש למטה).

למה בכלל פשחור כולא את ירמיהו?

הדברים שירמיהו אומר הם מפחידים, ויכולים לגרום לתסיסה בעם שהרי הוא ניבא על חורבן שאמור להגיע בקרוב.
הנבואה של ירמיהו על החורבן של ירושלים סתרה את נבואתו של פשחור על הניצחון במרד.

מה הייתה המטרה של פשחור?

פשחור רוצה להפחיד את ירמיהו ולגרום לו להפסיק לדבר ולספר את כל הנבואות המפחידות שלו. אבל כמובן שפשחור לא מצליח ויום לאחר שהוא משחרר את ירמיהו מהמהפכת שבה היה כלוא ירמיהו מנבא לו נבואת חורבן אישית:

בתחום האישי- כמו שפשחור גורם לפחד בסביבתו, ככה גם הוא ומשפחתו יחיו חיים שלמים של פחד.

תחום אישי משפחתי- חרב האויב תשיג את משפחתו ואת תומכיו (יעני ככל הנראה תהרוג אותם ) ועוד בימיו "עיניך הרואות".

בתחום המדיני- מנבא גלות ומוות ליהודה ביד בבל

בתחום הכלכלי- הבבלים שיבואו לכבוש את העיר יבזזו אותה מכל אוצרותיה

והדובדבן שבקצפת-התחום האישי משפחתי- פשחור ומשפחתו יוגלו לבבל ושם הוא ימות וכולם ידעו שהוא היה נביא שקר.

פס' 7-13 - הסבל של ירמיהו משליחתו הנבואית

ירמיהו המסכן באמת סובל דיי הרבה מהשליחות הנבואית שלו.הרעיון המרכזי בדבריו בפסוקים אלו הוא חוסר היכולות שלחו לעמוד בפני הדחף להתנבא ואת חוסר היכולת הזה הוא מגדיר כ"פיתוי אלוהי".

פס' 7- ירמיהו מפנה טענה כלפי ה' על כך שהוא היטה את ליבו לקבלת התפקיד הנבואי וירמיהו נענה לכך(ניסיתם אי פעם להתנגד לאלוהים?). ה' לטענתו של ירמיהו שכנע את ירמיהו לקבל את התפקיד בניגוד לרצונו והוא כמובן מקבל אותו.הוא ממשיך ואומר לו בפסוק זה שדבר האלוהים בתוכו גבר עליו והוא לא היה יכול להתנגד לקבלת תפקיד הנביא.

פס' 9- ירימיהו מתלונן על עצמו, על כך שהוא לא יכול להפסיק את הנבואה למרות שהוא מחליט להפסיק ולשמור לעצמו את הנבואות שלו (כי הוא נרדף ואנשים שונאים אותו) הוא פשוט לא יכול להכיל בתוכו את הנבואות כי הן כמו אש ששורפת אותו מבפנים אז הוא חיב להמשיך לנבא.

בפסוק 10 ירמיהו מתלונן על העם , אםפילו האנשים הקרובים לו ביותר (אנשים מעירו וממשפחתו) רוצים שהוא יפול בפח ויעשה משהו רע כדי שהם יוכלו להתנקם בו על כל נבואות התוכחה והחורבן שיש לו . (אפחד לא אוהב לשמוע שהוא מתנהג לא טוב ועומד למות או להיות מוגלה אם לא ישנה את דרכיו).

השורשים פ.ת.ה וי.כ.ל בפסוקים 7 ו10 מסביריתם את תחושתו של ירמיהו -מצד אחד הוא חייב להתנבא כי הוא לא יכול לעצור בעד עצמו ומצד אחר הוא נרדף בשל הנבואות שלו - בין הפטיש לסדן.

הקטע הזה מציג את ירמיהו משני צדדים- אדם חזק שלא פוחד לומר את נבואותיו גם אם הוא נגד כולם ומצד שני בתור אדם רגיש . אנחנו יכולים להבין מה מניע את ירמיהו להתלונן בפני ה'.

ירמיהו מספר גם על כך שהוא מושא לצחוק וללעג.

מהדימוי של הנבואה לאש שבוערת בקרבו ניתן להבין שהנבואה וסיפורה לעם היא כמו מן צורך קיומי בשביל ירמיהו שהרי הוא מרגיש כאילו הוא נשרף אם הוא לא מספר על כך לאחרים.

בפס' 12 ירמיהו מתאר את ה' בתור מושיע וגיבור שמציל אותו מהאחרים.הוא מבקש מה' שיעניש את אויביו על פי עיקרון של מידה כנגד מידה :הם אומרים "ניקח נקמנו ממנו,והוא מבקש עונש מה' "אראה נקמתך מהם ". החטא והעונש מקושרים ביניהם באמצעות השורש נ.ק.ם.

פס' 13 - שירו לה' . כנראה המחבר חשב שירמיהו התלונן יותר מידי ועכשיו צריך לרכך טיפה את המכה.אווווו שירמיהו רוצה להראות ביטחון גמור בה' שלמרות שקשה לו הוא יודע שה' איתו והכל.

פסוק 14-18 -ירמיהו מחקה את עומר ומקלל את היום שבו נולד

ירימיהו ממש מיואש ומתחיל לקלל את היום שבו נולד ואת האדם שבישר על הולדתו.הוא "מאחל" שבכל יום גם ברגעים הכי רגועים הוא ישמע צעקות מחרידות (וואלה נחמד ירמיהו). ירמיהו מצטער שהרחם של אימו לא היוותה לו קבר יעני שהוא לא מת עוד ברחם כי כל חיו היו מלאים בסבל וכאב. וואי איפה אסף מישהו צריך לדוח על זה למעיין.

לסיכום אנחנו יכולים להגיד שהתלונות של ירמיהו הן חלק מהמאבק שלו כנביא אמת השנוא בידי המון אנשים אך עדיין לא יכול להפסיק לנבא את נבואתו כי זה בוער כמו אש חיה.

אחד מתפקידיו בתור נביא אמת הוא לתקן את החברה ולנסות להראות לעם את חטאיו גם אם זה מאוד קשה. נביא שקר לעומת זאת לא מראה לעם את חטאיו ובדרך כלל מנבא נבואות שלום ולכן הוא מאוד אהוב.הוא אינו מתקן את החברה אלא רק גורם לה נזק.

נביא אמת , בדרך כלל נרדף, ומחפשים את מותו ועושים לו חיים קשים.

פרק כג' 25-32- ההבדלים בין נביא אמת לנביא שקר

המושג נביא שקר לא מופיע בתנך בכלל והדבר הכי קרוב לזה שניתן למצוא נמצא בפסוק 25:"הנביאים הנבאים בשמי שקר". בפסוק זה ירמיהו לועג לנביאי השקר ואומר שהם משווים לנבואות שהם אומרים משמע של נבואות אמת באומרם "חלמתי חלמתי". הוא חוזר על הפועל חלמתי פעמיים בכדי ללעוג להם .

הרי בימי קדם האמינו שאחת מהדרכים של ה' ליצור קשר עם בני האדם ובייחוד עם הנביאים היא דרך החלומוות ולכן נביאי שקר מאוד אוהבים את כל עניין החלומות .

בקטע המדובר ירמיהו שואל עד מתי ימשיכו נביאי השקר במעשיהם שהרי הם מרחיקים את העם מה' כי הם מרמים את העם, נבואותיהם לא מתגשמות והעם מפסיק להאמין בה'.

הם אמנם לא מסיתים את העם לעבוד את הבעל או אלים אחרים אבל הם כן גורמים לעם לאבד את אמונתו בה' ולשכוח את מהותו.

בפס' 28 ירמיהו מעביר את הרעיון שכמו שאיכר יודע להבדיל בין הבר(תבואה נקייה ומשובחת יותר) לבין התבן(לא משו טוב מידי ) ככה גם העם צריך לדעת להבדיל בין נבואות האמת לבין נבואות השקר.

דרך אגב, הביטוי שבו משתמש ירמיהו "מה לתבן את הבר" משמש גם בימינו - למה לחבר דבר משובח עם דבר נחות ?

פס' 29- הוא ממשיך להשוות בין נביאי אמת לנביאי שקר ואומר שנבואת אמת היא נבואה בעלת עצמה שיכולה לפוצץ את הסלע הכי חזק ואילו נבואות השקר הן חלשות וחסרות כוח.

פס' 30-32 עונשם של נביאי השקר

"הנני על הנביאים" יש חזרה על המשפט הזה בשלושה פסוקים והדבר בא להדגיש שה' ינקום ויעניש אותם בחומרה. החזרה על "נאום ה'" מדגישה את דברי השקר של נביאי השקר שהרבו להשתמש במילים אלו בכדי להקנות תחושת אמת לנבואות השקריות שלהם.

ירמיהו מחלק את נביאי השקר לשלושה סוגים :

"מגנבי דברי איש מאת רעהו"- לוקחים חלקים מנבואות אמת ומערבבים אותם עם דברי נבואה שקריים שהם ממציאים וכמובן משתמשים בנוסחה הנבואית שאופיינית לנביאי האמת "כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל לאמור…"
"הלוקחים לשונם וינאמו נאום"- אלו שסתם ממציאים מה שבראש שלהם ואומרים את זה . הם לא מטילים על עצמם שום מגבלות ובכלל לא מקפידים למסור שום שבב מדברי ה'. מה שחשוב להם הוא לחבר איזה נאום ולהעמיד פנים שמדובר בנאום ה'.
"נביאי חלומות שקר, נאום ה',ויספרום ויתעו את עמי, בשקריהם ובפחזותם, ואני לא שלחתים ולא צויתם, והועיל לא יועילו לעם הזה"- מדובר באנשים שחולמים חלומות שקריים ובטוחים שמדובר בנבואות . ה' לא שלח אותם והם מטעים את העם ועל כן אין בהם אף תועלת אלא נזק. העם מאמין שהם נשלחו על ידי העם ועל כן מקשיב להם ובכך מידרדר. יש חזרה משולשת על המילה לא כי ה' לא שלח אותם ולא ציוה עליהם למסור את מה שהם אומרים והם לא מועילים לעם .

הנזק שגורמים נביאי השקר מגיע גם הוא בכמה תחומים:

מוסרי- בגלל שהם לא מראים לעם היכן הם חוטאים , העם ממשיך לחטוא
פוליטי מדיני- נביאי השקר מעודדים מרד בבל וזה יביא על העם חורבן וגלות

פרק כח' עימות בין נביא אמת לנביא שקר - I am Hannia!

שוב יש את הדיון לגבי היציאה למרד בבל . נביאי השקר מנבאים על כך שיש לצאת למרד, שיהיה ניצחון ושכלי בית המקדש שנבזזו בגלות יהויכין יוחזרו במהרה לבית המקדש ואילו ירמיה טוען שאין למרוד בבבל כי השלטון שלהם על יהודה הוא רצון האל ושכלי בית המקדש לא יחזרו במהרה אלא בעוד שנים רבות.ירמיה בא להמחיש את דברי נבואתו בעזרת העול ששם על צווארו שמסמלים את הכניעה ההכרחית לאיפריה הבבלית.

הפרק נפתח בנתינת תאירך לנבואתו של נחנניה- בשנה הרביעית למלכותו של צדקיהו. נבואת חנניה באה כתשובה לנבואת ירמיה בפרק הקודמת והיא נוגדת אותה. ירמיהו עומד בבית המקדש עם מוטות העול על צווארו בכדי להרשים את הצופים ולנסות לשכנע אותם בצדקתו. חנניה יוצא כנגד דברי ירמיהו ומנבא בנוכחות כוהנים וירמיהו . הוא מנבא שבקרוב ה' ישבור את העול של מלך בבל ובעצם יסיר את שלטון מלך בבל מעל יהודה ואף נותן ציון זמן מדויק- בעוד שנתיים, הוא אומר גם שהגולים מיהודה בגלות יהויכין יחזרו ואיתם גם כלי בית המקדש שנבזזו.

חנניה מרשים את קהל השומעים כך:

חוזר כל "שבירת עול מלך בבל" -אפשר להבין שהוא מאוד בטוח בעובדה שבבל תיפול בעתיד הקרוב שכן ההתמטטות שלה היא הגורם העיקרי לשחרור יהודה מעול השיעבוד והחזרת כלי המקדש והגולים מיהודה.
הוא משקף את רצון העם. העם רוצה שהעול יעוף,הם לא יצטרכו לשלם יותר מיסים לבבל והעם רוצה חזרה את אוצרות בית המקדש ואת האנשים שהוגלו.
משתמש בסגנון האופייני לנבואה- מתחיל ב"כה אמר ה' צבאות" ומקנה לעם תחושה שהוא נביא אמת.
מציין זמן מדויק למימוש נבואותו בכדי להישמע יותר אמין - עוד שנתיים ימים.
בהמשך הוא גם שובר את העול שעל ירמיהו בשביל לנסות עוד יותר לשכנע את העם בדבריו.

תגובת ירמיהו 5-9

למרות שהנבואה של חנניה נוגדת את הנבואה של ירמיה הוא בכל זאת אומר משפט שאין לי כוח לכתוב כאן שבעצם מסמל הלוואי שמה שאמרת יקרה. הנבואה של חנניה היא נבואת נחמה שעושה טוב עם העם ולירמיה חשובה יותר טובתו של העם ולא אם הוא צדק או לא. יכול גם להיות שירמיה נוטה להאמין שחנייה הוא נביא אמת כי הוא לא היה ידוע כנביא שקר והיה אדם הגון מבחינה מוסרית. למרות זאת, בפסוקים 8-9 ירמיה מפקפק בנבואת חנניה.

בפס'8 ירמיה טוען שנביאי אמת שהיו לפניו גם שילבו בדברי נבואתם איומים על פורענויות בכדי לגרום לעם לחזור לדרך הישרה. הפורענויות לא חייבות להתקיים שהרי אם ישובו העם מדרכם הרעה הפורענויות יבוטלו . נבואת חנניה היא נבואת נחמה בלבד בלי פורענויות, בלי קאץ', ולכן הנבואה שלו מוטלת בספק.

בפס' 9 אומר ירמיה שיוודע אם חנניה הוא נביא אמת רק כאשר תתגשם נבואתו.

חנניה ממחיש את נבואתו בשבירת העול שעל ירמיה 10-11

בכדי לבטל לגמרי את הנבואה של ירמיהו חנניה גם מבטל את המעשה הסמלי שלו במעשה סמלי חדש ושובר את העול שעל צווארו של ירמיהו . תוך כדי שהוא שובר את העול הוא אמר לכוהנים "ככה אשבור את עול נבוכדנאצר מלך בבל בעוד שנתיים ימים מעל צוואר כל הגויים " (פסוק 11). ירמיה נדהם מהמעשה,ויוצא לדרכו.כנראה שגם לא היה קאמבאק טוב למעשה של חנניה .

בכדי להראות שחנניה הצליח ליצור אמון בדבריו המחבר קורא לו הנביא שש פעמים בקטע זה, אותו מספר פעמים שירמיהו נקרא בשם זה.

ירמיהו מנבא נכיעה לבבל ועונש מוות לחנניה 12-17

ירמיהו מצפה מה' שיבוא ויאמר לו איך לפעול כתגובה למעשה חנניה. ואלוהים אומר לו לך לחנניה ותאמר לו שבמקום המוטות עץ ששברת, יבואו מוטות ברזל.

חנניה חטא בכך שדיבר דברי שקר שלא נאמרו מפי ה' ועל כן עונשו הוא מוות . הפועל ש.ל.ח משמש כמילה מנחה בקטע כשאלוהים אומר שהוא לא שלח את חנניה ועל כן הוא ישלח אותו מעל פני האדמה, "השנה אתה מת". ואכן, חודשיים לאחר נבואתו של ירמיהו חנניה מת .

כנראה נבואת ירמיה השפיעה על המלך שהחליט לבטל את תוכנית המרידה ובשנה ההיא ירד לבבל כדי להתחייב על כניעתו.

מלכים א' כב' 1-40

1-4- אחאב (מלך ישראל ) מבקש מיהושפט שישתתף איתו במלחמה על רמות גלעד. המצב המדיני בין ישראל לבין ארם הוא מצב נייטרלי - אין לחימה- אחרי שאחאב נלחם בארם וניצח ארם לא תקפו את ישראל.

מתוקף הסכם, ארם חייבת להחזיר לישראל את רמות גלעד שהיא עיר בעלת חשיבות אסטרטגית לישראל על גבול ארם . אחאב נזכר בכך שרמות גלעד שייכת לישראל ושואל את עבדיו למה הם נמנעים מלקחת אותה בחזרה.

אחאב פונה ליהושפט ומבקש ממנו שיצא איתו ללחימה. עצם העובדה שיהושפט נמצא בישראל מסמלת על כך שיש יחסי שלום בין ישראל ליהודה, עקב יחסי הברית (שלום משמע ברית) הצבאות של שתי המדינות גם קשורים והם מחויבים זה לזה מבחינה צבאית.אחאב בעצם מזכיר ליהושפט את חובותיו מהברית. יהושפט מצידו מסכים ללא מחשבה שנייה ותשובתו מראה על קיום הברית -"כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסך" בעצם מה ששלי שלך סטייל.

לפני שיוצאים למלחמה כמובן שצריך ללכת ולנבא את תוצאות המלחמה:

פס' 6- "ויקבל מלך ישראל את הנביאים כ-400 איש"

יש קושי בפסוק הזה כי איך יכול להיות שיש כל כך הרבה נביאים אם איזבל דאגה לכך שיהרגו את הנביאים באותה התקופה?

שני פיתרונות מוצעים לבעיה:

מספר טיפולוגי כהגזמה
אחרי המבחן בהר הכרמל וניצחון אליהו נביא ה' הצטרפו לתנועה הנביאית המון נביאים אחרים שהם נביאי ה'

פס' 5-12- הנבואה של 400 הנביאים

הנביאים מתנבאים בקשר ליציאה למלחמה ועונים בפה אחד שאחאב ינצח במלחמה "יתן ה' ביד המלך".

יהושפט חושד בנבואה הקולקטיבית הזאת ושואל אצל אחאב אם אין עוד נביא לה'.

החשד שלו מגיע גם כן מכמה סיבות. האחת היא שאלוהים אומר את הנבואה עצמה אך לא אומר לנביא כיצד למסור אותה. לכן כל נביא היה יכול לומר את המסר בצורה קצת שונה אך לא כך הם עשו- כולם אמרו פה אחד את אותו המשפט. סיבה נוספת לחשדו של יהושפט היא שהוא חושב שהנביאים מנסים לרצות אותו ואת אחאב ועל כן הם לא אומרים להם את האמת אלא את מה שהם רוצים לשמוע. עוד סיבה היא שהנבואה עצמה הייתה דיי מתוזמנת , המנהיג של 400 הנביאים לקח קרני ברזל ועושה איתם מעשה סמלי כשהוא אומר שאיתם אחאב ינצח במלחמה "במקרה….הכינותי מראש".

אז יהושפט ביקש עוד נביא אחד ואחאב יביא אותו.

פסוק 7- אחאב מכנה את מיכיהו "איש אחד" זה מראה לנו שאחאב לא אוהב את מיכיהו ולא מכבד אותו הוא לא קורא לו נביא כמו שהוא אמור. בנוסף לכך אחאב אומר שהוא שונא אותו כי הוא תמיד מנבא עליו רעות (טוב שמע, מה שמגיע מגיע).

פס' 10- הנביאים מתנבאים - הם עושים שם איזה ריקוד אקסטטי , הם שייכים לתקופה שבה ההתנבאות הייתה דרך הריקוד האקסטטי.

פס' 13- אחאב שלח שליח אל מיכיהו כדי לקרוא לו לנבא והשליח ממש מפספס את תפקיד הנביא. הוא אומר למיכיהו בוא תנבא למלך טוב כמו שאר הנביאים , ובתגובה מיכיהו אומר לו לא אנבא מה שאני רוצה אלא אנבא את מה שה' יאמר לי לומר לאחאב. השליח לא מבין שהנביא לא שולט על נבואתו.

פס' 13-23 "נבואת" מיכיהו על המלחמה בארם

כשאחאב שואל את השאלה לגבי המלחמה אצל 400 הנביאים הוא משתמש בלשון יחיד ושואל "האלך?" ואילו כשהוא פונה אל מיכיהו ושואל אותו את אותה השאלה הוא כבר משתמש בלשון רבים "הנלך?". למה יש הבדל בפנייה שלו ?

400 הנביאים הם נביאי ישראל ומחויבים לאחאב, לא אכפת להם מיהושפט וממה יקרה איתו.
אחאב מכיר את מיכיהו ויודע שהוא בדרך כלל מנבא לו רק דברים רעים . יהושפט הוא ידוע כעושה הטוב בעיני ה' ואחאב מקווה שבצירופו את יהושפט לשאלה כך גם תשתנה התשובה.

פס' 15- התשובה של מיכיהו- מיכיהו עונה לאחאב בצורה מאוד מאוד דומה למה שאמרו 400 הנביאים. הדבר מעורר אצל אחאב חשד (איך תמיד אתה מנבא רק רע ועכשיו פתאום זה טוב וזהה למה שאמרו ה400 שלי?).

אז אחאב כועס על מיכיהו ומיכיהו מתודה ואומר את האמת :

פסוקים 17-18 הם נבואת מיכיהו :

"ראיתי את כל ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה" זה שורה שמסמלת את העובדה שאחאב (המלך=הרועה) ימות

"ויאמר ה' לא אדונים לאלה" שוב אחאב ימות

"ישובו איש לביתו בשלום ".

הנבואה של מיכיהו היא נבוא של ראייה ושמיעה,חזון, ואילו נבואת 400 הנביאים מתבססת על כך שנכנסה בהם רוח ה'.

פס' 19-23 מיכיהו מספר לאחאב מה ראה בשמיים - אלוהים וצבא השמיים

מיכיהו מספר לאחאב איך ראה את ה' ואת כל המלאכים יושבים סביבו. ה' שאל את המלאכים מי יפתה את אחאב לצאת ללחימה, כל אחד נתן רעיון ואז הרוח הציע להיות רוח שקר בפי כל נביאיו וזו הרוח שחדרה ל400 הנביאים .

אבל איך נדע מי מהנביאים צודק? זוכרים מה אמרנו ? נחכה לראות את התגשמות הנבואה.

פס' 26-29 תגובת אחאב לנבואת מיכיהו

עכשיו לאחאב יש בחירה- או לשמוע לנבואה של 400 הנביאים וללכת למלחמה או לשמוע לנבואה של מיכיהו ולא ללכת למלחמה. הו אבוחר בנבואה של 400 הנביאים ויוצא למחלמה. (כמו שקורה אצל ירמיהו, נביאי האמת לא זוכים לאהדה בגלל הפורענויות שבדרך כלל כלולות בנבואות שלהם ). אחאב מחליט לכלוא את מיכיהו עם לחם ומים לחץ עד שיחזור בשלום מהמלחמה. אם אחאב באמת יחזור בשלום מהמלחמה, דינו של מיכיהו יהיה מוות . הוא כל כך בטוח בנבואתו שהוא מוכן לעמוד מול אחאב, 400 הנביאים ושני הצבאות של ישראל ושל יהודה (פסוק 28).

פס' 29-38 תבוסת צבא ישראל ומות אחאב במלחמה עם ארם

אחאב קיבל הודעה שמלך ארם הורה למפקדי הצבא שלו להילחם כדי להרוג אך ורק את אחאב ועל כן אחאב אומר ליהושפט שהוא (אחאב) יתחפש ולא ילבש את בגדיו המלכות שלו פשוט כדי שלא יזהו אותו ולא יהרגו אותו , ויהושפט ילבש את בגדיו של אחאב.

אממה? אלוהים רוצה שאחאב ימות, אז זה גם מה שקורה.

באופן מקרי לחלוטין, אדם מושך בקשת שלו בצורה תמימה ומכוון אותה ככה סתם, והחץ פוגע באחאב במקום שמספיק בכדי להרוג אותו. "ואיש משך בקשת לפי תומו".בפסוק מודגשת המקריות למרות שלכולנו ברור שהדבר לא היה מקרי בכלל.

את יהושפט שהיה לבוש בבגדי אחאב תפסו חיילי ארם, אבל כשהוא צעק לחייליו מיהודה צבא ארם הבין שזה מלך יהודה והם שיחררו אותו.

אחאב מבקש מנהג המרכבה שלו לשנות את כיוון הנסיעה לכיוון שומרון , כדי שארם יחשבו שהמלך עדיין מתפקד והמלחמה לא תוכרע, אחאב מת מפציעתו בשומרון ובזמן ששוטפים את המרכבה מדמו, הכלבים מלקקים את הדם בדיוק כפי שאליהו ניבא בסיפור של כרם נבות . מדגישים את הנקודה הזו בכדי להראות שנבואותיו של אליהו התגשמו.

פסוקים 39-40 הם פסוקם סטנדרטיים של סיום כהונת מלך והפנייה ביביליוגרפית לאיפה אפשר ללמוד עוד עליו.

ירמיה כו'

פרק כו' מתמקד בסכנת החיים שבה היה ירימיהו בעקבות נבואותיו שנשא בבית המקדש- כי להיות נביא אמת זה מאוד מסוכן-אתה אומר לאנשים עד כמה ההתנהגות שלהם לא בסדר ועד כמה הם עומדים למות ולסבול אם הם לא ישנו את כל העיניין הזה. אז ברור שהם ינסו להרוג אותך פשוט בשביל להשתיק אותך.

פסוקים 1-6 הנבואה של ירמיהו בבית המקדש-

ירימיהו מנבא איזו נבואה חמדמדה בחצר בית המקדש, ויש כאלו שחושבים שמדובר על אותה הנבואה שהייתה בפרק ז' מפני שיש כמה וכמה נקודות דימיון בין השתיים:

בשני המקרים הנבואה נאמרת בחצר בית המקדש לעיני העם
בשני המקרים ירמיהו משווה את גורל יהודה לגורל שילה
בשני המקרים ירמיהו חוזה את חורבנה של ירושלים אם העם לא יתקן את דרכיו

אז אם אנחנו מדברים על אותה נבואה..למה לשים אותה פעמיים? בפרק ז' הדגש הוא על הנבואה עצמה ועל תוכנה ואילו עכשיו בפרק כו' הדגש הוא על מה שקרה לירמיה לאחר שהשמיע את הנבואה.

פס' 7-24 המשפט של ירמיהו[

ירמיה מנבא שירושלים תיחרב, דבר שבא בניגוד לאמונה הרווחת בעם באותה התקופה שירושלים לא ניתנת להריסה ושהיא עמידה בכל דבר. מכאן שירמיה בטח שיקר וניבא נבואת שקר. מה העונש על נבואת שקר? מוות כמובן! ולכן ירמיה מובל למשפט.

המשפט נפתח מול כוהנים וזקני העם ואנשים נכבדים בעם , מציגים את העובדה שירמיהו מואשם בנבואת שקר ומתחילים :

ירמיהו מנסה להגן על עצמו בעזרת שלושה טיעונים:

כל מה שהוא אמר להם היו דברי ה' "כי באמת שלחני ה' אליכם לדבר באזניכם את כל הדברים האלה".
הוא מדגיש את העובדה שנבואה שלו מותנית בכך שהעם לא ישנה את דרכיו.
הוא טוען כי הוא חף מפשע ושאם ישפכו את דמו יהיה מקרה של שפיכת דם נקי ברחובות .

לאחר שהשרים החליטו שהוא זכאי, הזקנים מביאים תקדים משפטי שמוכיח שיש מקרה שבו נביא ניבא על חורבן והנבואה לא התקיימה בשל חזרת העם בתשובה,מדובר על נביא בשם מיכה המורשתי שניבא חורבן אם העם לא יחזור בתשובה ויתקן את דרכיו. הם מביאים כל מיני תיאורים למקום שחרב.

הנבואה לא התגשמה ובכל זאת לא הביאו לנביא עונש מוות. ממקרה זה, הזקנים הבינו שתפקידו של הנביא הוא לעזור לעם ולהחזיר אותו בתשובה.נבואת החורבן של הנביא ב בכדי להחזיר את העם לדרך הנכונה , ומי שפוגע בנביא הוא בעצם פוגע בעצמו ובעמו.

מביאים עוד תקדים - אוריהו בן שמעיהו שניבא בימיו של יהויקים וניבא נבואת חורבן דומה לזו של ירמיהו , המלך יהויקים ביקש להרוג אותו ולכן אוריהו ברח למצרים, אך יהויקים שלח אנשים למצרים ושם הם הרגו את אוריהו.

לא ממש מובן למה סיפרו גם את הסיפור של אוריהו ולכן יש הטוענים שהוסיפו את הסיפור שלו בשלב מאוחר יותר בכדי להראות שירמיהו לא ניצל כל כך בקלות ממוות .

למרות החלטת השופטים העם החליט להרוג את ירמיה והוא ניצל בזכות אחיקם בן שפן, ובכך מתגשמת ההבטחה שה' נתן לירימיהו בפרק א' "כי איתך אני נאם ה' להצילך ".

עמוס ז' 7-17

מראה האנך 7-9

בין כל מיני תמונות שה' מראה לעמוס הוא רואה אנך שהיה מכשיר מדידה של בנאים שבקצה שלו יש משקולת. האנך הזה מסמל את חורןב ממלכת ישראל והשמדת שושלת בית יהוא.המשמעות של האנך היא זו: למרות הממלכה נראית חזקה, ויציבה כמו חומה ישרהף הי תתמוטט כאשר ה' יביא עליה חורבן. אפשרות נוספת לפירוש היא שהממלכה בנויה בצורה רופפת ופגיעה.

הבמות והמזבחים שבהם מקריבים קורבנות יהפכו לשוממים. בקיצור- הממלכה תתמוטטט כי המקדשים ובית המלוכה ייפלו בידי האויב והכל יתמוטט .

העימות בין עמוס לבין אמציה הכוהן 10-17

אמציה מגרש את עמוס ליהודה, ארץ מולדתו של עמוס בשביל שהוא יפסיק לנבא נבואות חורבן על ישראל והמלך ירבעם (השני!).

עמוס בתגובה, מנבא נבואת זעם אישית לאמציה ונבואת גלות לאומית לתושבי ממלכת ישראל.

עימות מהסוג הזה הוא דווקא עימות דיי אופייני לתנ"ך- המון פעמים כוהנים שמייצגים את בית המלוכה התעמתו עם נביאים שתקפו וביקרו את הממסד השלטוני.

כאן, אמציה מודיע למלך ישראל שהנבואות של עמוס מסיתות למרד בישראל ולכן אי אפשר לתת לו להמשיך לדבר בצורה חופשית.

בפס' 11 אמציה מצטט את נבואת עמוס : המלך יהרג בחרב והעם ילקח לגלות. יש אבל הבדלים בין דברי עמוס ונבואתו בפסוקים 8-9 לבין הציטוט של אמציה בפסוק 11.

עמוס טוען שדבריו הם דברי ה' ואילו אמציה טוען שאלו הם דברי עמוס שבסך הכל רוצה ליצור מרד ולהסית את העם כנגד השלטון.

עמוס טוען שמדובר בעצם על עונש על כך שישראל חטאו, ואילו אמציה משמיט את החטא הזה כאילו מעולם לא היה.

עמוס מתאר חורבן ושממה ואילו אמציה מוסיף משום מקום גם גלות , עמוס מדבר על סוף השושלת ואילו אמציה מדבר על מות המלך.

לאמציה לא ממש אכפ ת שהוא לא דייק בציטוט, הוא רוצה לגרום לכך שעמוס יראה כמורד במלכות ויגרשו אותו כדי שיפסיק להסית את העם כנגד המלך.

בפסוקים 12-13 אמציה מצווה על עמוס לברוח ליהודה ושם להתפרנס כחוזה (שזה פלוס מינוס נביא אבל לא בדיוק). עמוס עונה לו שהוא לא מתפרנס מחיו כנביא אלא שהוא גם עובד בתור רועה צאן "בוקר ובולס שקמים", וגם עוסק בחקלאות. הוא מדגיש את העובדה שהוא לא מתפרנס מהיותו נביא. ושהיותו נביא זו בעצם השליחות שלו מטעם ה'.

בפסוקים 16-17 עמוס אומר שמפני שאמציה ניסה למנוע ממנו מלומר את דבר ה', הוא בעצם מרד בה' ועל כן הוא ייענש כך: אישתו תיאלץ לזנות בפומבי, לעיני כל העיר בצורה מאוד משפילה, בניו ימותו מחרב האויב ולא תהיה לו המשכיות .

בנוסף, האדמה שלו תחולק על ידי לבך מדידות בידי האויב והוא עצמו ימות בגלות על אדמה טמאה כי כל תושבי ישראל יוגלו.

בהצלחה!!!!

תגובה 1:

isabel kedem16 באוקטובר 2023 בשעה 13:29
שמי, נעמי סמואל לאחר 12 שנות נישואים, בעלי ואני רבנו בצורה כזו או אחרת עד שהוא עזב אותי לבסוף ועבר לקליפורניה כדי להיות עם אישה אחרת. הרגשתי שהחיים שלי נגמרו והילדים שלי חשבו שהם לעולם לא יראו את אביהם שוב. ניסיתי להיות חזקה רק כלפי הילדים, אבל לא הצלחתי לשלוט בכאב שייסר את ליבי, הלב שלי התמלא בצער ובכאבים כי באמת הייתי מאוהבת בבעלי. אני חושב עליו כל יום ולילה ותמיד הלוואי שהוא יחזור אליי, הייתי ממש נסער והייתי זקוק לעזרה, אז ביקשתי עזרה באינטרנט ונתקלתי באתר שמציע שד"ר אפטה יוכל לעזור לשעבר שלו לחזור. אז הרגשתי שאני צריך לנסות את זה. פניתי אליו והוא אמר לי מה לעשות. עשיתי את זה ואז הוא עשה לי כישוף אהבה. 48 שעות לאחר מכן בעלי באמת התקשר אלי ואמר לי שהוא מאוד מתגעגע גם לילדים, כל כך מדהים!! אז, אז הוא חזר באותו יום, עם הרבה אהבה ושמחה, והתנצל על טעותו ועל הכאב שהוא גרם לי ולילדים. הנישואים שלנו היו חזקים יותר מבעבר, הכל הודות לד"ר APATA. הוא כל כך חזק והחלטתי לשתף את הסיפור שלי באינטרנט שד"ר אפטה היה אשף אמיתי ורב עוצמה. אני תמיד אתפלל שהיא תחיה הרבה זמן לעזור לילדיה בשעת צרה, אם את כאן וצריכה בחזרה אקסית או שבעלך עבר לאישה אחרת, תפסיקי לבכות, צור קשר עם גלגל האיות העוצמתי הזה מיד. הנה כתובת הדוא"ל שלו ליצירת קשר בכתובת: {drapata4@gmail.com} או WhatsApp / viber אותו באמצעות איש הקשר שלו למטה (+22958359273) תודה ד"ר apata.+
השבמחק
תשובות

הוסף תגובה

סיכומלנה

פרטים עלי

יום שלישי, 3 במאי 2016

סיכום בתנ"ך

תגובה 1: