סיכום בהיסטוריה -בונים מדינה

אילנה אולנובסקי

בונים מדינה

מבוא:1920-1945

בשנת 1920 קיבלו הבריטים את המנדט מהאו"ם לשלוט באזור. בעצם אישור להיות השליטים באזור. הנציב שלהם שוכן בארמון הנציב שבירושלים ומטרותיו העיקריות פה:

1. שמירה על הסדר והביטחון
2. הקמת מנהל יעיל לקידום רווחתם של תושבי הארץ (גם יהודים גם ערבים)

בת'כלס… להיות פה השליטים על כל מה שזה אומר.

הנציבים התחילו מאנשים יותר מנהליים ופקידיתיים והפכו לצבאיים כמו למשל גנרלים בדימוס ואח"כ אפילו גנרלים פעילים.

עם חלוף השנים חלה עלייה במספר העולים היהודים לא"י (מדובר על התקופה בה העלייה לארץ הייתה מותרת ושערי הארץ היו פתוחים).

העולים:

עלייה	שנים	מאפיינים
עלייה 3=עליית החלוצים	1918-1924	אנשים שמושפעים מהמון אידיאולוגיות ורוצים לשנות את העולם(חיים בסרט). הם היו האנשים שהמציאו את הקיבוץ ואת החלוץ(המושג יעני). זוכרים את ה-2500 צעירים מהעלייה השנייה? אז זה עכשיו בדיוק הם.. רק בהרבה יותר אנשים.
עלייה 4= עליית הבורגנים	1924-1933	אנשים בעלי השכלה רחבה יותר,מדובר באנשים רוח. עדיין עולים אנשים חלוצים כמו בעלייה הקודמת אבל רוב האנשים הם בורגנים אנשי רוח.
עלייה 5- העלייה היקית	1933-1939	זוכרים את הנאצים?עלו לשלטון בשנים האלו. יהודים בורחים מגרמניה … חלק מאותם יהודים עולים לא"י ואלו הם היקים.

עולים המון אנשים לא"י ועל כן היישוב העברי מתפתח. אבל לא רק הערים מתפתחות אלא גם הקיבוצים והמושבות. קמה צורת התיישבות חדשה- המושב. במושב יש אזור משותף לכל התושבים וכן אזור פרטי לכל אחד, בעצם חלקה פרטית לכל אדם).

כנסת ישראל- בעצם כמו מן מדינה וולנטרית…. כל יהודי מעל גיל 18 בא"י הוא חלק מכנסת ישראל ויכול להחליט אם להיות בה או לא. אם כן אז בצורה וולנטרית (הוא הרי החליט להיכנס לזה) הוא מצביע לאסיפת הנבחרים (סוג של ממשלה ), בוחרים בין מפלגות והן אלו שישבו באסיפה. המפלגה שזוכה להכי הרבה קולות, היא הועד הלאומי והראש שלה הוא זה שמדבר עם הבריטים בשם כל היישוב העברי.

מנהיגי הישוב באותה התקופה:

שמאל: - מפלגת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) בראשותו של בן גוריון. המפלגה היא איחוד של הפועל הצעיר ופועלי ציון. מנגד  למפא"י יש את מפ"מ (מפלגת פועלים מאוחדת) שהיא פשוט שמאל קיצוני יותר.

בן גוריון הוא האדם עם ההשפעה הגדולה ביותר באותה התקופה.

עד לשנת 1933 חיים ארלוזורוב היה זה שעמד בראש הישוב ואז הוא מת

ברל כצנלסון שהיה איש העלייה השנייה והיה העורך של עיתון "דבר", שהיה מאוד דומיננטי באותה התקופה ולכן גם לו היה כוח פוליטי אל מול בן גוריון אלא שגם הוא מת ואז אין אף אחד שעומד מול בן גוריון.

ימין: - רוויזיוניסטים - אנשים שיוצאים מתוך מפ"אי, רואים מחדש( זה משמעות השם רוויזיוניסטים) הם טוענים שבן גוריון שואף יותר מידי לכיוון רוסיה הסובייטית והם רצו יותר חופש - ז'בוטינסקי.

• ליברלים- מאמינים בכוחו של השוק הפרטי, הם אנשים עשירים יותר כמו דיזינגוף. הם מנהיגות שהיא מקומית אבל חסרי כוח יותר רחב. מנגידים את עצמם לרוויזיוניסטים.
• הפועל המזרחי+מזרחי- מפלגה בעלת מנהיגים דתיים יותר,(הרב קוק שהיה הרב הראשי לא"י עד 1931) הם גם כוח פוליטי.

מאורעות בתקופת המנדט:

• עד שהבריטים לא נכנסים לשלוט כאן אין ממש חיכוכים בין יהודים לערבים

• מאורעות תר"פ- תרפ"א - גל אירועים שקורה, רק באיזורי חיכוך בין יהודים לערבים כמו נגיד ערים מעורבות. הבריטים הוציאו ספר לבן  (ספר חוקים בנוגע לא"י) ראשון ובו צוין שכל היהודים בעולם רשאים לעלות לא"י בלי הגבלה. הערבים לא הכי אהבו את זה. הייתה איזו אי הבנה שהובילה לרצח של אנשים(לינץ') ואז הכל התחיל. בעצם יש הסלמה ביחסים בין היהודים לערבים.
  בעקבות המאורעות האלה הבריטים מוציאים עוד ספר לבן בו הן מגבילים מעט את עליית היהודים לא"י ומתירים את העלייה רק ליהודים בעלי אישור.(את החוק הזה לא ממש ממש אוכפים).
• 8 שנים שקטות (ווהו)
• 1929 - מאורעות תרפ"ט( חידה: באיזו שנה עברית התרחשו מאורעות תרפ"ט?)
  המאורעות האלו קורים על רקע דתי- היה ראיון עם הרב קוק(שהיה האדם בעל הסמכות הגדולה ביותר באותו רגע בארץ) בו הוא אומר שהיה עדיף אם הערבים באזור ירושליים יפונו. ברור שהערבים לא שמחו לשמוע את הדבר הזה ושוב קרתה הסלמה. הפעם יש הרג הדדי (ערבים הורגים יהודים ויהודים הורגים ערבים), ואז יש עוד יותר הגבלות על עליית היהודים (אבל לא באמת… כי העלייה החמישית היא העלייה הגדולה ביותר והיא קרתה אחרי). אחד הדברים היותר מיוחדים שקרו כאן היה הגנה על ישובים והיישוב העברי החזיר מלחמה … זה היה הבסיס להגנה (הארגון)
• 1936- העלייה הכי גדולה לא"י והערבים מתחילים לחשוש שהם מאבדים את הארץ.
• שביתת היישוב הערבי- הערבים החליטו שזהו דיי נאמס להם ושבתו. הם לא שיתפו פעולה לא עם היהודים ולא עם הבריטים ואפילו תקפו אוטובוסים.  למרות שלא נראלי שהם תיכננו לעזור ליישוב בשביתה הזאת, היא מאוד עזרה לכלכלה של הישוב העברי. עד לשביתה, הערבים היו הבסיס לכלכלה והישוב נתמך בהם, עכשיו כשהם שובתים, היישוב עם הגב לקיר ואין לו ברירה אלא לפתח כלכלה משלו.

אחרי המאורעות האלו הבריטים מבינים שהשילוב פה בין יהודים לערבים הוא לא כל כך נחמד… אז הם מגבילים ממש את העלייה של יהודים לא"י… הספר הלבן השלישי- אסורה העלייה של מעל 10,000 יהודים בחמש השנים הקרובות.

• התיישבות חומה ומגדל-הבריטים אסרו על הקמת יישובים חדשים אך בו בזמן אסור היה להם להפיל ישובים קיימים. לכן, יהודים קונים שטחים, מגיעים למקומות בלילה עם ציוד, מקימים חומה,מגדל וחדר אוכל( ההגרה של מה שצריך להיות ביישוב) והופ! יש ישוב. הם רוצים ליצור רצף טריטוריאלי ככה. מקימים כ-50 יישובים חדשים בצורה הזאת.
• הערבים מקימים מן צבא שהמנהיג שלו הוא קאוקג'י.
• חאג' אמין חוסיני היה מנהיג של הערבים אבל הבריטים הגלו אותו ב1939 ולכן אחרי 1939 לערבים אין הנהגה מקומית טובה (נדפקו…)
• הישוב היהודי הקים את נמל ת"א שהיה נמל יהודי לכל דבר ועבדו בו רק יהודים.
  "לבריטים יש נמל משלהם(חיפה) לערבים יש אחד משלהם(יפו) ומה אנחנו עז?"
• הבריטים זקוקים לכוח שמירה ולכן הם לוקחים אנשים ומאמנים אותם להיות שוטרים. מביאים להם נשק ואימונים. אנשים אלו נקראו ה"נוטרים" ובסופו של דבר רובם הגיעו להגנה.
• 1939- שערי הארץ נסגרו ומתחיל העפלה- עלייה בלתי חוקית של יהודים.

הארגונים הצבאיים העבריים

1920- מוקמת ההגנה על בסיס ארגון השומר והיא מחתרת עם נשק (בניגוד לחוק הבריטי). שייכת למפלגת מפא"י(בראשותו של בן גוריון)

1930- ז'בוטינסקי גורם לפילוג של ההגנה ל ההגנה וההגנה ב'( הם היו מאוד מקוריים בשמות)

1936-ההגנה ב' משנים את שמם לאצ"ל (ארגון צבאי לוחם) והם היו מחתרת מתנגדת להגנה

1940- פיצול נוסף באצ"ל ומהם יוצא מחתרת הלח"י שהם פשוט יותר קיצוניים ביחסם לבריטים.

1941-הגרמנים התחילו להתקרב לא"י והבריטים הקימו את הפלמ"ח כדי שיהיה פה הגנה, אימנו אותם וכו'. כשהאיום ירד מהשולחן(1942) הבריטים נטשו את הרעיון אבל הפלמ"ח המשיך להתקיים. הפלמ"ח היה הכוח המגויס של ההגנה .

בין הפיצולים הפנימיים של ההגנה ב'( יעני בין האצ"ל ללח"י) אין כל כך הרבה שנאה , אבל ביניהם לפלמ"ח יש תיעוב…. (בערך כמו שמוסיה שונאת להתקלח)

מתחילה מלחמת העולם השנייה

היישוב העברי נמצא בדילמה: לעזור לבריטים להילחם ? או להיאבק בהם כי הם לא מרשים לנו לעלות עולים לארץ? אז יש מחשבה :" נעזור לבריטים היום ואח"כ בסוף המלחמה הם יחזירו טובה"

שיתוף פעולה עם הבריטים: גיוס המוני של אנשים מהישוב העברי לצבא הבריטי בכדי לסייע בלחימה( 30,000 איש התגייסו לצבא)

מאבק בבריטים:מאבק לעלייה ולהעפלה,רכישת קרקעות והגנה עצמית.

בתקופה הזאת האצ"ל והלח"י נהיים הרבה יותר קיצוניים, הם לא אוהבים את הבריטים ורוצים להעיף אותם.

1944- מגיע שר המושבות הבריטי מקהיר ואנשים מהאצ"ל ומהלח"י מתנקשים בחייו בתכנון מתוזמן. ההגנה מבינים שהמחתרות האלו חצו את הגבול, ואומרים שהם מסכנים את עתידו של הישוב העברי כולו, לכן הם עושים את הסזון  ההגנה הסגירה לבריטים את מפקדי האצ"ל והלח"י. הבריטים סולחים למעשה ולא נוקטים במעשים קשים ומפחידים.

מסתיימת המלחמה

מתחילה המלחמה הקרה:

מלחמה על השפעה פוליטית.

רוסיה הסובייטית -קומוניזם

ארה"ב- דמוקרטיה (קפיטליזם)

מלחמת העולם השנייה הסתיימה ועכשיו יש שתי שאלות קשות:

• שאלת העקורים - הרי אחרי המלחמה יש המון יהודים שניצלו מידי הנאצים אבל אין להם בית, או שהם היו במחנות ועכשיו צריך לעשות איתם משהו...אז האמריקאים פתחו מחנות מיוחדים שבהם הם שוכנו. קראו להם מחנות העקורים. השאלה היא מה עושים עם האנשים האלה עכשיו כי הרי אי אפשר לשכן אותם שם לעד.
  בריטים-" תישארו באירופה לא צריכים אתכם פה!"
  אמריקאים-"לכו כבר לאנשהו המחנות האלה זה טונה  כסףףףף"
  יהודים -"בואו לא"י!"
• שאלת א"י- מה יהיה גורל הארץ. מי ישלוט פה והאם  המדינה שתקום פה אחר כך תהיה מדינה יהודית או מדינה ערבית.

תודה לאל נגמר המבוא!

מאבק היישוב העברי בא"י בין השנים 1945 ל1947

נגמרת מלחמת העולם ה2 במאי 1945 והעולם צריך להבין מה קורה עכשיו, איך הוא בונה את עצמו מחדש. ידיעות ותמונות לגבי כל מה שקרה ליהודים בזמן המלחמה מגיעות לידי העולם כולו, אנשים רואים את היהודים בתור חלשים, בתור כאלו שסבלו המון בזמן המלחמה ועכשיו זקוקים לעזרה (אנדרדוג).

היישוב העברי מוגבל מאוד בגלל הספר הלבן השלישי(אסורה עלייה של יותר מ-10,000 יהודים) ובגלל חוסר הידיעה מה יקרה לארץ ומי ישלוט בה.

היהודים עזרו לבריטים בזמן המלחמה ולכן מצפים להחזרת הטובה ולביטול הספר הלבן. הבריטים מצידם (כמו החברה של ניר) מושכים זמן.

בן גוריון (ראש היישוב העברי) מבין שהעולם רואה את היהודים בעמדת העם המסכן ודורש העזרה ומחליט להראות לעולם עד כמה העם באמת צריך מדינה. אז היישוב העברי מתחיל במשא ומתן (דיפלומטי כמובן) עם הבריטים- כמה שפחות דברים אלימים שפוגעים באנשים הבריטים כדי לשמר את עמדתם.

הבריטים מצדם רוצים לשמור את המצב כמו שהוא… לא רע להם לשלוט פה.

ספטמבר 1945- בן גוריון ששולט במחתרות ההגנה והפלמ"ח מבין שבכדי לשמר את מעמד היהודים צריך לוודא שלא נעשות שום פעולות קיצוניות מידי (בת'כלס הוא מפחד שהאצ"ל והלח"י יעשו משהו גם כי הם שונאים את הבריטים וגם בכדי להתנקם בהגנה על הסזון).אזזזזז מוקמת:

תנועת המרי העברי

כל אחת מהמחתרות פועלת לבדה, בפלוגות שלה ובצורה שלה. אבל יש מפקדה אחת משותפת שבה יש מפקדים מכל אחת מהמחתרות (ועדה X).

המטרות של תנועת המרי היו אלו

• לרסן את האצ"ל והלח"י- כדי לא לאבד את עמדת האנדרדוג
• לאחד את כל הכוחות משמעו שיש לנו יותר כוח
• לדחוף את הבריטים לפינה ולגרום להם להחליט מה יהיה גורל הארץ (התנועה רק תפריע לבריטים, לא תהרוס לגמרי את היחסים)

עמדות של המחתרות:

אצ"ל- אפשר לפגוע בסממני השלטון אבל אסור לפגוע בחיילים= אפשר להרוג את השר אבל לא את החיילים ששומרים עליו

לח"י- כל בריטי הוא רשע,אנחנו שונאים את כולם , כולם יכולים למות. הבריטים הם הרי הסיבה שאין לנו מדינה= נהרוג גם את השר וגם את החיילים ששומרים עליו

הגנה+פלמ"ח- הם לא נגד הבריטים. = למה שנהרוג אותם?

פעולות תנועת המרי העברי

פעולות צבאיות:

"ליל הרכבות"- לבריטים יש בארץ תשתית רכבות ופסי רכבת ( כי זו הדרך שלהם להגיע ממקום למקום.בלילה אחד תנועת המרי פוצה את מסילת הרכבת במספר רב של מקומות, לא הייתה פגיעה באנשים אלא רק בתשתית ובאמצעי השלטון של הבריטים בארץ ולכן העמדה הנחותה של היהודים נשמרת .

"ליל הגשרים"- 11 צוותים של תנועת המרי הולכים ומפוצצים בלילה 10 גשרים( צוות אחד נכשל) ושוב גם כאן יש פגיעה בתשתית של הבריטים ולא באנשים.

שחרור מחנה עתלית- במקביל לכל פעולות תנועת המרי העברי מתרחשת העפלה. כשנתפסות הספינות בידי הבריטים נשלחים האנשים שעל הספינות למחנה בעתלית. אנשי המרי שחררו את המחנה ההוא.

פיצוץ תחנות ראדר- בשביל לאתר את הספינות שמתקרבות לחופי א"י (ולמנוע את העפלה) הקימו הבריטים תחנות ראדר שיכולו לזהות את הספינות. אנשי המרי שרצו שהעפלה תמשיך, פוצצו את תחנות הראדר ובכך הפריעו לפעולות הבריטים.

הבריטים התחילו להתעצבן והגיבו:

השבת השחורה:29.6.1946

הבריטים אוספים כוחות ומתחילים למצוא מחבואיי נשק. פושטים על המשרדים החשובים של היישוב העבריו לוקחים מסמכים הקשורים בהגנת היישוב ומעבירים אותם למלון המלך דוד שבירושלים. בקיצור הבריטים מצאו המון נשקים של היישוב העברי והחרימו אותם (זה הרי מנוגד לחוק להחזיק נשק).

פיצוץ מלון המלך דוד

חברים מתנועת המרי פוצצו אגף שלם במלון (עד היום אף אחד לא לקח אחריות מלאה על האירוע). נהרגים 91 אנשים(מתוכם שליש בריטים,שליש יהודים ושליש ערבים). לא רק שהבריטים מתעצבנים, גם בתוך תנועת המרי יש ויכוח מי גרם לזה ומי עשה מה.ולכן מתפרקת תנועת המרי העברי.הבינו שהלכו רחוק מידי.

פעולות העפלה: את כל ניצולי השואה שנמצאים במחנות העקורים, צריך להביא לארץ, אבל מדובר בעלייה גדולה, ובלתי חוקית. זהו דבר שיש צורך לארגן.

מטרה על הנייר: להעלות כמה שיותר אנשים לא"י

מטרה בפועל: להראות לעולם עד כמה היהודים זקוקים למדינה

קמים שני ארגונים:

• "הבריחה"- אנשי החטיבה היהודית הלוחמת בארגון חשאי שהבריח יהודים מאירופה לדרום אירופה (איטליה) ממנה היה אפשר להביא אוניות לא"י. היו להם המון דרכים להעביר את האנשים. למשל, נתנו לצעירים מדים ונסעו במשאיות אם עצרו אותם:"אנחנו רק מסיעים חיילים". גם במקרה והם נתפסו, פשוט שלחו אותם בחזרה למחנה העקורים הרי הם האנדרדוג… אף אחד לא מתעסק איתם עכשיו.
• "המוסד לעלייה ב'"- "בריחה" העבירו את האנשים בתוך אירופה אבל עדיין היה צורך בגוף שיעביר את האנשים מאירופה לא"י. המטרה שלהם הייתה לספק כיסוי. הם קנו ספינות עם דגלים של מדינות אחרות ולא מחשידות. בתיאום עם ארגון הבריחה העלו אנשים על אוניות.
  האוניות מתחילות לשוט לכיוון א"י והבריטים משקיעים המון מאמצים בכדי למנוע את ההעפלה. במשך תקופה מסוימת האנשים על הספינות שנתפסו נשלחו למחנה עתלית אבל אחרי שחרור מחנה עתלית האנשים נשלחו למחנה בקפריסין.
  במקרים בהן הספינות התקרבו יותר מידי לנמל ככה שזה היה מאוחר מידי לשלוח אותן חזרה לנמל ממנו הגיעו, שילחו הבריטים את הספינה לנמל חיפה, שם הורידו את הנוסעים והעבירו אותם לספינה אחרת שהסיעה אותם לקפריסין. האנשים לא היו בארץ יותר מ-10 דקות אבל זה כל מה שהיישוב היה צריך: כל התקשורת העולמית הייתה נוכחת כשהבריטים הורידו אנשים מאוניות וכולם ראו איך אנשים בוכים ומבקשים רק להישאר פה. " אנחנו מסכנים, אין לנו מדינה, תסתכלו עלינו, פשוט תשכנעו אותם לתת לנו מדינה * בכי בכי*"
  כאן ניתן לראות עד כמה העמדה של היהודים חזקה,כי הם לא מפחדים לעשות את כל הפעולות האלו כי הם יודעים שהבריטים לא יירו עליהם (כדי לא לצאת רעים כמו הנאצים).
  ההעפלה עצמה בתור מנגנון להעלאת אנשים לא"י לא עובדת כל כך , אבל בתור מנגנון שתפקידו להראות לעולם עד כמה היהודים זקוקים למדינה? אלופים! הם גורמים לזה שיש השוואה בתקשורת העולמית של הבריטים לנאצים ועמדת האנדרדוג שלהם מתחזקת יותר ויותר.זה תורם לתדמית של היהודים בעולם.

מאבק ההתיישבות

ליהודים יש שטחים קנויים ששייכים להם אבל על פי הספר הלבן אסור להקים ישובים חדשים. מצד שני, אסור גם להרוס ישובים קיימים.אז היישוב היהודי למד מהעבר שלו, וחזר למה שעשה בשנות ה30- ישובי חומה ומגדל. הרי האנשים ביישוב יודעים שברגע האמת , הארץ תחולק לפי הדמוגרפיה- איפה שיימצאו יישובים ערבים האזור יהיה ערבי ולהפך. לכן בלילה אחד (6.10.1946) אנשים תנועת המרי מקימים 11 נקודות התיישבות בנגב. הם רוצים ליצור נקודת אחיזה בנגב . מקימים יישובים גם באזורים בהם אין הרבה יהודים ורוצים לעבות את האוכלוסייה כמו למשל בעמק הירדן.

פירוק תנועת המרי העברי

זוכרים לפני עמוד וחצי אמרנו שהתפרקה התנועה?אז הנה:

ההגנה מבינים שאי אפשר להמשיך לפעול ככה , כי בשלב מסוים(אם נמשיך) נאבד את עמדת המפתח שלנו. אז מחליטים לפרק את התנועה.היא מתפרקת ויש עכשיו שני תהליכים: המאבק הצמוד  והמאבק הרצוף.

מאבק צמוד (להעפלה והתיישבות)-

מאבק המתמקד על דעת הקהל העולמית, נוטשים את הדרכים הצבאיות. על האוניות וביישובים שקמים אין נשקים (לפחות לא נשקים גלויים) ויש שמירה על עמדת האנדרדוג.

לבריטים לא ממש אכפת מדעת הקהל העולמית (אנחנו פאקינג בריטניה.. שולטים בחצי עולם למי אכפת ממה אתם חושבים).

מאבק רצוף עד ליציאת הבריטים-

זהו מאבק יותר של האצ"ל והלח"י. הם חושבים שהבריטים לא יצאו מא"י אם הם לא ישלמו מחיר על השהייה שלהם פה. הם מתכננים פיגועים שנועדו לפגוע בכמה שיותר חיילים בריטים. לדעתם, ברגע שהחיילים הבריטיים יפגעו, ישלחו לאזור יותר חיילים מה שיביא להוצאות כספיות גדולות יותר לבריטים שבתגובה יעזבו את האזור. מהפעולות האלה כבר יותר קשה לבריטים להתעלם.

הסיכון במאבק הזה הוא :

• איבוד מעמד האנדרדוג
• נקמה מהבריטים- הם יכולים לנהוג ביד קשה כלפי היהודים.

העברת שאלת א"י לאו"ם

דיי, לבריטים נמאס ממה שקורה פה אז הם מחליטים להעביר את הגורל של האזור לידי האו"ם.הם לא יכולים סתם ככה לסגת מהאזור כי זה יהיה כמו להודות שהם הפסידו והם ממש לא הולכים לעשות את זה.למה הבריטים העבירו את א"י לאו"ם?

1.דעת הקהל העולמית (מאבק צמוד)- ליישוב העברי יש את עמדת היתרון מהבחינה הזאת, הם נראים בעיני העולם בתור המסכנים שהסך הכל רוצים מדינה, והיחידים שמונעים מהם את זה הבריטים.  "לא טוב לכם איך שאני עושה תעשו לבד (אהמ יונה אהמ אהמ)" מעבירה לאו"ם כדי שהעולם יתמודד עם זה בדרכו שלו.

2.הצלחת המאבק של היישוב העברי (מאבק רצוף)- הבריטים משקיעים המון משאבים באזור הזה, המון חיילים לשמירה על הסדר, גם החיילים עצמן לא ממש מבינים למה הם פה(היהודים האלה כאלה מסכנים מה יש לי לרדוף אותם עכשיו?). שוב כדי שלא יראה כאילו הם הפסידו.

3. תלות בריטניה בארה"ב- ארה"ב הם אלו שממנים את מחנות העקורים באירופה. לא רק את מחנות העקורים אלא גם את בריטניה (בריטניה מרוששת אחרי המלחמה והם לווים כסף מארה"ב) . בארה"ב יש המון יהודים שמשפיעים על הממשל והבריטים מבינים שאם יעבירו לאו"ם את שאלת א"י זה יחשב כאילו הם  עושים מהלך לטובת היהודים.אם יעשו מהלך לטובת היהודים, הממשל בארה"ב ישפיעו לטובת בריטניה בארה"ב ויהיה להם עוד כסף.

4.דה-קולוניזציה- (תופעה גלובלית ורחבה הרבה יותר). בריטניה  ויתרה על הודו. את א"י היה צריך רק בגלל תעלת סואץ שנתנה מעבר ימי קל להודו. מרגע שאין את הודו, למה אני צריך את א"י? לכן מעבירים את א"י לאו"ם… תחליטו למי זה שייך.

האו"ם ממנה ועדה מיוחדת שתחליט מה יהיה- ועדת אונסקו"פ שמורכבת מנציגים של 11 מדינות נייטרליות(לא נוטות לאף צד במלחמה הקרה, לא בריטניה ולא מדינות ערב). בכל זאת ההשפעה של בריה"מ וארה"ב חזקה.

בריה"מ-שיקולים

• יש שותפות גורל בין העם הרוסי לעם היהודי אחרי זוועות המלחמה.
• המלחמה הקרה- בריה"מ פועלת להחלשת בריטניה(ששייכת לצד המערבי והדמוקרטי)
• מקווה שהמדינה\מדינות שיקומו באזור יתמכו באופן פוליטי בבריה"מ במלחמה הקרה
• יש את מפלגת מפא"י שהייתה מפלגה קומוניסטית ולכן יש סיכוי שתקום מדינה קומוניסטית… רוסיה רוצה.

פיתרון: שתי מדינות לשני עמים

ארה"ב- שיקולים

• יש בארה"ב לובי יהודי שמשפיע על הממשל
• ארה"ב מממנת את מחנות העקורים באירופה(דיי...אין לנו כוח לממן את זה)
• ארה"ב לא רוצה שיבואו מהגרים יהודים אליה (יש להם מספיק גם ככה)
• רגשות אשם על גורל היהודים במלחמה- איך לא עצרנו את זה קודם?
• המלחמה הקרה- ארה"ב רצתה את תמיכת המדינה שתקום .

פיתרון:שתי מדינות לשני עמים

יולי 1947 ועדת אונסקו"פ מגיעה לא"י. הערבים מסרבים לדבר איתם, ספינת המעפילים אוקסודוס (קראו בספר) מתרחשת באותה תקופה,רצח הסרג'נטים הבריטים את כל אלו הועדה כותבת בדוח שלה ומעלים את ההצעות שלהם להצבעה באו"ם בתאריך… ניחשתם נכון! 29.11.1947 (כ"ט בנובמבר)

הצעות ועדת אונסקו"פ

• המנדט הבריטי יסתיים עד ל1.8.1948- פלוס מינוס חצי שנה לאחר מכן
• א"י ישראל תחולק לשתי מדינות לשני עמים
• ירושלים תהיה עיר בינלאומית בחסות האו"ם
• אחדות כלכלית - לשתי המדינות יהיה מטבע משותף

55% מהשטח -ליישוב העברי (חצי מליון איש)

45% מהשטח- ליישוב הערבי (מיליון וחצי איש)

ההצבעה מתרחשת: 13-נגד,10-נמנעות,33- בעד

תגובות:

היישוב העברי: קולולולולו!!!!

מקבלים את ההחלטה בשמחה רבה ובהילולה אבל בכל זאת חוששים לגורל שלהם

המדינות הערביות : מתנגדות לתוכנית, מאיימות ומודיעות שביום שהבריטים יצאו מא"י ותוקם מדינה יהודית, הם יצאו כנגדה במלחמה. גורל היהודים .. בידיים של האו"ם (מבחינתם)

היישוב הערבי: ***#$^%^*!!!!!

לא ממש מאושרים מההחלטה, הם באבל, וממורמרים מהאו"ם ששוב הוכיח שהוא מנוהל בידי יהודים.

ב30 בנובמבר, התחילו לירות על אוטובוס שנסע על כביש 4 (כביש שמוקף ביישובים

ערביים). והתחילו המון פיגועים בדרכים … התחילה:

מלחמת העצמאות:

שלב א'

מטרות  היישוב העברי : הקמת מדינה

מטרות היישוב הערבי: אי קיום תוכנית החלוקה

מטרות הבריטים: לעזוב בזמן עם כמה שפחות נזק

רוב הלחימה בשלב זה מתנהלת במקומות בהם יש חיכוך בין יהודים לערבים, אך אין הבחנה בין חזית לעורף. הכל שדה קרב,בכל מקום עם חיכוך יש לחימה.

בדרכים: הדרכים הן דרכים איטיות שבדרך כלל עוברות בין כפרים,מה שגורם לחיכוך.. אז יש הרג גדול מאוד בדרכים.

בכפרים מבודדים: נכנסים לכפר, אם נתקלים בהתנגדות נסוגים ולא קרה כלום, הלחימה כאן היא בעיקר להפחדה. יש כאן הרג(חלילה וחס שכולם יחיו…) אבל בעיקר הפחדה.

הקשיים של היישוב העברי בשלב זה:

• חוסר בנשק- מפני שהיישוב העברי הוא לא מדינה עדיין, אין ביכולתו לרכוש נשק. עליהם להישמע לחוק הבריטי שאומר שאסור להחזיק נשק, ברגע שהבריטים רואים נשק הם מחרימים אותו.
• חוסר רציפות טריטוריאלית - הערבים יושבים על הצמתים ותוקפים רכבים שמנסים לעבור בהם. בעצם נוצרת הפרדה בין הזירות והשליטה בחזיתות היא של הערבים.
• חוסר אחידות בין המחתרות- כל אחת עושה משהו אחר
• מי חבר ומי אויב? - היו המון אנשים יהודים וערבים שעבדו ביחד,והיו חברים, אבל עכשיו בזמן הלחימה הם אויבים.. ומה יקרה בעתיד? ברגע שתיגמר הלחימה? האם נחזור להיות חברים ושכנים כמו פעם או מה?

הויכוח על הכרזת המדינה 12.5.1948

אמצע הלחימה, פוף הבריטים מודיעים שהם מתכננים לצאת מא"י ב15 במאי ולא באחד באוגוסט כמתוכנן. בן גוריון ממש בצרה- גוש עציון נופלת, צבא ירדן בפתח וכל הצבאות האחרים גם כן מוכנים על הגבולות(כמו שהם הבטיחו) ולו אין בכלל צבא.

בן גוריון ומנהלת העם צריכים להחליט אם להכריז על הקמת מדינה ברגע שהבריטים יוצאים או לא.

בתזמון מושלם, השר המדיני של מנהלת העם (משה שרת) מגיע עם הצעה מהאמריקאים: כשיצאו הבריטים, תנו לכוח של האו"ם להיכנס, ואז כשתקימו מדינה אנחנו נתמוך בכם (אולי כספית, אולי צבאית ).

12.5- בריטים מודיעים:"נצא ב14 תודה:) "

עכשיו , השאלה היא לא האם להכריז הקמה של מדינה כשיצאו הבריטים,אלא אם לקבל את הצעת האמריקאים.

היזהרו מניסוחים מבלבלים של שאלות:

אם מחליטים לקבל  את ההצעה= בעד דחיית הקמת המדינה

אם מחליטים לא לקבל את ההצעה= נגד דחיית הקמת המדינה(מקימים כשבריטים יוצא)

שיקולים לקבלת ההצעה האמריקאית:

• הבטחת תמיכה אמריקאית- זה תמיד טוב שיהיה לי משענת אמריקאית לפני מלחמה גדולה(וכולנו יודעים שיהיה כאן משהו גדול)
• פחד מפני גורל היישוב העברי- היישוב שומע על הטבח בגוש עציון (טבח ב150 מתיישבים) ומתחיל לפחד יותר.
• זמן - אם האו"ם יכנס לא"י יהיה ליישוב יותר זמן לפתח את הצבא וזה טוב

שיקולים לדחיית ההצעה האמריקאית:

• האו"ם אישר לנו הקמת מדינה, אם נחכה עוד קצת יש סיכוי לא קטן שנאבד את האישור הזה= להכות בברזל כל עוד הוא חם
• העם מלא במוטיבציה עכשיו, הם מוכנים להילחם. אם נחכה עוד יש סיכוי שכבר לא יהיו חדורי מוטיבציה.
• מימוש הריבונות - אם אני מקימה מדינה, יש לי שליטה על כל מה שקורה בה. אני יכולה לקבוע גיוס חובה, ואז יהיו לי עוד חיילים, אני יכולה לאסוף מיסים ואז יהיה לי כסף, אני יכולה לקנות נשק,להעלות עולים, אני המחליט!יש לי סמכות!
  

יש ויכוח, במהלכו בן גוריון משכנע את המעוצה להקים את המדינה בתאריך 14.5.1948, לאף אחד אין את הביטחון שננצח אבל בכל זאת מכריזים הקמת מדינה יהודית בת"א. ב8 בערב ביום הקמת המדינה(יום שישי), מתחילים להפציץ את ת"א ומתחילים להיות המון הרוגים. התחיל החודש הקשה ביותר במלחמה, אבל גם המלחמה השתנתה! עכשיו זה מלחמה בינלאומית ולא מלחמת אזרחים.

שלב ב'

הקמת צה"ל

מלחמת העצמאות בעיצומה,צבאות ערב פולשים, הצבא המצרי פשוט מחסל כל מה שנקרה בדרכו,היישוב העברי מחזיק מעמד בקושי.

שבועיים לאחר הקמת המדינה יוצאת פקודה מסודרת, שאומרת לפרק לגמרי את המחתרות והקמת צבא אחד במדינת ישראל-צה"ל.

לאף מחתרת אסור להתקיים, כי ברגע שבתוך מדינה יש עוד גוף עם נשק הוא מאיים על ריבונות המדינה והצבא.

צה"ל הינו ארגון לא פוליטי-המפלגתיות אסורה!כולם מתגייסים ומשרתים! זה בשביל האחדות בצבא.

מרגע שמוקם הצבא, עברנו ממחתרות סודיות לצבא גלוי ובעצם מישוב למדינה.

מוקמות 12 חטיבות שלכל אחת מהן יש אזור עליה היא אחראית . רוב מפקדי החטיבות הם מההגנה או מהצבא הבריטי(כי הם אנשים שיודעים איך צבא באמת אמור להתנהג)

את כל המחתרות פירקו והקימו צבא אחד. אבל אנחנו עדיין נלחמים בכל הקשור לתוכנית החלוקה, אבל אנחנו קיבלנו אותה משמע ירושלים היא לא שטח ישראל אלא שטח האו"ם על כן שם יכולות להתקיים המחתרות… אצ"ל ולח"י משתמשים בפרצה הזו והם מתקיימים בירושלים.

לקראת סוף החודש מתחילה ההפוגה הראשונה.

פרשת אלטלנה28.6.1948

מבחינה פוליטית, לאצ"ל וללח"י יש סכסוך עם בן גוריון ואף אחד לא אוהב את השני.

מתקבלות ידיעות (אצל בן גוריון) על ספינה שעליה 900 מעפילים והמון נשק, שמתקרבת לחופי ישראל- אלטלנה.

האצ"ל אומרים שזו הספינה שלהם, עם הנשק שלהם. אבל מוכנים למשא ומתן עם בן גוריון,חצי חצי על הנשק, בן גוריון מצידו, לא מסכים. הוא אומר ששום כדור לא ילך לידי האצ"ל אלא שכל הנשק שייך למדינת ישראל.

לאחר עוד קצת משא ומתן , בן גוריון מודיע לספינה שברגע שיגיעו לחוף יירו עליהם.

האצ"ל חושבים שבן גוריון מבלף, אין סיכוי בעולם שהוא יירה על יהודים.

הספינה מגיעה לכפר ויתקין ומורידה שם את העולים. צה"ל שמע שהספינה עגנה וכל הכוחות הגיעו לשם. היה עימות בין צהל לאצ"ל, ועל הספינה עלו אנשי אצ"ל בניהם בגין, והיא חזרה לים.

האנשים שעל הספינה, החליטו לעגון בנמל ת"א שם הרי בן גוריון לעולם לא יירה עליהם הרי זה מקום מאוד מרכזי וכל העם יידע שהוא ירה על יהודים.

מגיעים לת"א אחרי עוד קצת דיבורים ובלה בלה בלה… בן גוריון מורה על הירי וזהו. אין אלטלנה, אין נשק לאף אחד.

באירוע הזה, למרות שהוא היה מאוד קשה, הוכרע הריבון במדינת ישראל. בן גוריון הראה שהוא זה ששולט פה, וששום מחתרת לא תתקיים.

שבועיים לאחר אלטלנה, פורק הפלמ"ח למה?

1. צבא מקצועי- ההתנהגות בפלמח היא התנהגות כמו בתנועת נוער, לא צבא פורמלי ומתפקד כראוי. בן גוריון רוצה להקים צבא מסודר ופורמלי. לשם כך הוא צריך לפרק את הפלמ"ח.
2. פוליטיקה- רוב אנשי הפלמ"ח הם אנשי מפ"ם , אנשים מאוד אידיאולוגיים בעלי יכולת השפעה על צעירים,הם אתגרו את בן גוריון. אם אני מאפשר להם להתקיים, בעצם יש לי מפלגה עם נשק ואני לא יכול להרשות את זה במדינה עצמאית.

הפלמ"ח לא מעוניינים בפירוק, בן גוריון דורש זאת, והיא מפורקת. אבל המון מפקדים בעלי ניסיון צבאי שלא רוצים את הפירוק פשוט לא מצטרפים לצה"ל… מה שמהווה קושי כי זו בדיוק תקופה בה זקוקים להם יותר מכול.

מכאן מתחילה התוספת למבחן בתאריך 29.3

טוב אז התפרק הפלמ"ח אבל לא הכל טוב ויפה.אנחנו עדיין במלחמה ועדיין צריך מפקדים ואנשים שיודעים להילחם בצורה מאוד מסודרת ומאורגנת, בעצם אנשים שלחמו בפלמ"ח. אמממה? אנשי הפלמ"ח עוזבים את הצבא(אפחד לא יכול לחייב אותם להישאר כי הם כבר עברו את הגיל).יוצר קושי מאוד גדול כי עכשיו יש גם מחסור באנשים בנוסף לכל שאר המחסורים שהיו לנו.
תוך כדי כל הקרבות מדינת ישראל קונה נשק(שימו לב שזה כבר חוקי כי אנחנו מדינה וכמדינה מותר לנו לקנות נשק) מצ'כיה בכסף תרומות מארה"ב.

9.7.1948 צה"ל מפר את ההפוגה הראשונה ונכנסים לתקופה שנקראת קרבות עשרת הימים.הלחימה בשלב הזה היא כבר דיי בלי מוטיבציה( ובגלל זה המון פעמים אנשים מרוממי רוח מגיעים בשביל לעודד את החיילים- אבא קובנר). החיילים נלחמים מול מסות גדולות של חיילי אויב אבל משתמשים בטקטיקות הפחדה (לזרוק בקבוקי גזוז מהמטוס כי זה עושה רעש של פצצה וכו').

תוך כדי קרבות הצבא מתייעל, לומדים איך צריך לעבוד ומה צריך לעשות כדי שכל העניין הזה באמת יצליח.

אחרי הקרבות הללו מתחיל עניין של קרבות יותר נקודתיים וממוקדים  לכיבוש שטחים.

מבצע חורב -  בפעם הראשונה מצליחים לכבוש חלקים מסיני (כמעט הגיעו לאל- עריש). בזמן המבצע הזה האו"ם מתערב, ומפסיק את ההתקדמות של ישראל. ישראל נסוגה וחוזרת אחורה מסיני.

האירוע שסיים את המלחמה היה מבצע עובדה= כיבוש אילת. חטיבת הנגב (שהגיעה לשם ראשונה) וחטיבת גולני (שהגיעה אח"כ ) כבשו את אום רשרש ובעצם סיימו את המלחמה. כאן גם קרה סיפור דגל הדיו שכולנו מכירים.

הסכמי שביתת הנשק -החל ממרץ 49'

יש שיחות על שביתת נשק בין ישראל לבין שאר הצבאות הלוחמים. השיחות האלה מתקיימות ברודוס.

יש הבדל בתפיסה של הפסקת הנשק בין שני הצדדים:

צבאות ערב-  "הפסקה זמנית של הלחימה בשנייה שנרצה לחזור להילחם זה מה שיקרה"
ישראל-"פרחים, פרפרים, אנחנו בדרך להסכם שלום שיחזיק לעד!יאייייי"

למה בכלל רוצים את שביתת הנשק?

ערבים: "ישראל כובשת לנו יותר מידי שטחים אם נמשיך להילחם יש סיכוי שהיא תכבוש עוד יותר.. אנחנו ממש לא רוצים את זה. מה גם, שיש גם את הפוליטיקה הפנימית שלנו, אם אנחנו נמשיך בלחימה אנחנו לא יודעים מה בדיוק יקרה ובזמן הזה יש סיכו י דיי גדול שנאבד את האחיזה במדינה שלנו(יעני שהשלטון יתחלף כי העם ימרוד) אנחנו...עדיף לנו להתמקד כרגע בענייני הפנים"
ישראל:" דיייייייי! נשבר לי!נמאס לי! אי אפשר להילחם כל כך הרבה זמן. אנחנו פשוט גמורים. גם מלחמה שהתחילה עוד לפני שנהיינו מדינה, גם 150000 עולים חדשים שצריך למצוא להם מקום,תעסוקה וכו' וכו', אי אפשר לעשות הכל ביחד. עדיף שננוח קצת, נבנה את המדינה,get our game faces together, ואז אם יהיה צורך נילחם שוב"

אז נגמרת הלחימה ובעצם נגמרת מלחמת העצמאות … אבל עדיין יש בעיות לא פתורות ולא הכל טוב ויפה.

הבעיות הלא פתורות לאחר מלחמת העצמאות

• ירושלים-  ירושלים נותרה מחולקת לאחר המלחמה, חצי בצד הירדני וחצי בצד שלנו.העיר העתיקה בידי הירדנים והאנשים שחיים שם( בערך 1000 איש) צריכים להיכנע. הירדנים שובים כ100 איש שהם החשיבו ללוחמים ואת השאר החזירו לישראל.
  את הצד הישראלי של ירושלים פיתחו למרות שהוא היה אזור ספר ובעצם בעיקר בגלל שהוא היה אזור ספר כי רצו לטפח אותו ולגרום לפריחה בכל רחבי הארץ גם בגבולות.
  את הצד הירדני לעומת זאת… קצת פחות פיתחו כי הוא לא ממש היווה אזור מפתח בעל חשיבות גבוהה(נו אז עוד עיר שתהיה מוצפת בחול..למי אכפת?)
• מקורות המים- רוב מקורות המים לכינרת (מקור המים העיקרי של מדינת ישראל ) היו בצד הסורי. הסורים מצידם בכל פעם איימו לחסום את המקורות המדוברים ובכך בעצם לייבש את מדינת ישראל ותושביה.
• הפליטים הפלשתינאים

מבחינת כמויות (שאין לי כוח לפרט כאן) כ-700,000 אנשים ערבים שהיו כאן לפני המלחמה לא נמצאים כאן לאחריה. הם לא נהרגים חלילה, אלא פשוט הולכים למקומות אחרים שהם לא הארץ בכדי להימנע מכל הבלאגן והלחימה שיש כאן.הם נהפכים לפליטים ומוכרים ע"י האו"ם ככאלה.
נפתחים מרכזי עזרה לפליטים הפלשתינאים-אונר"א .
השם שניתן לאירועים שהובילו לכך שהאנשים הללו הפכו לפליטים הוא נקבה. המשמעות של נקבה היא שואה ומבחינת האנשים האלו מדובר בשואה (ההרגשה שלהם בנוגע לאירועים המדוברים).
מה ממש קרה כאן?

כשהתחילה הלחימה והמלחמה , האוכלוסייה העשירה והחזקה של הערבים באזור הולכת מפה, בורחת עד שירגעו הרוחות(מדובר על כ-30,000 איש). כשהשכבה הזאת הולכת, יש פגיעה כלכלית ביישוב הערבי בארץ כי התמיכה שלו בעצם הלכה, וגם שכבת ההנהגה שלהם הולכת( הרי תמיד העשירים הם אלו שמנהיגים את האוכלוסייה),יש פחד באוכלוסייה הערבית. האנשים שהלכו, לקחו איתם את כל המסמכים שלהם כדי שכשהם ירצו, הם יוכלו לחזור.

אחרי האירוע בדיר יאסין, (בתודעה של אנשי היישוב הערבי האירוע נרשם כטבח),יש מנוסה מסיבית של אנשים- האוכלוסייה היותר חלשה בערבים.

אחר כך,כשנגמרת הלחימה, אלו שברחו וחזרו נחשבים לפליטים.

תהליך הדה-קולוניזציה

קולוניאליזם- זוכרים את הלאומיות שהתחילה באירופה במאה ה-19? אחלה! כי הנה היא באה לידי ביטוי.
המדינות הלאומיות רוצות להשיג עוד ועוד שטחים, להשתלט על עוד איזורים באירופה? קצת קשה… אז מה עושים? הולכים מעבר לים.

המדינות הלאומיות האלו מתחילות לכבוש שטחים באסיה ובאפריקה ובעצם יוצרות קולוניות, מושבות.

יש את מדינת האם- המדינה שהשתלטה (ברוב המקרים מדובר באימפריות כמו צרפת ובריטניה) ויש את מדינת הבת- הקולוניה, המושבה שהשתלטו עליה.אין כאן יותר מידי רצון לפתח את המדינה הכבושה אלא לקחת את המשאבים שיש בה וזהו. לא היה אכפת לכובשים מהאנשים שכבר חיו באותה המדינה .

השלטון הוא אכזרי מאוד, לוקחים את כל מה שהם יכולים ואת המדינה משאירים נחשלת ומסכנה.  מדינות האם רואות את עצמן כמושיעות, מביאות את הקדמה. מבחינתם האדם המקומי והתרבות שלו לא באמת שם, "יא אנשים כפויי טובה תגידו תודה שבכלל באנו והשתלטנו עליכם".

דה קולוניזציה- ההפך הקולוניאליזם. בעצם זה הלאומיות של האזורים הכבושים. מה שנפוליאון עשה באירופה(אם אתם לא זוכרים תפתחו מחברת או את הסיכום שלי משנה שעברה) אירופה עושה באפריקה ובמקומות שאותם כבשה.

הגורמים לדה-קולוניזציה

גורמים אידיאולוגיים	גורמים כלכליים	גורמים פוליטיים
התפתחות רעיון הלאומיות התנגדות של מעצמות העל דעת הקהל העולמית	משבר כלכלי לאחר WW2 ירידה ברווחיות המושבות	תפקידו של האו"ם שינוי יחס הכוחות והמלחמה הקרה מאבק התנועות הלאומיות (של אפריקה)

גורמים אידיאולגיים:

• התפתחות רעיון הלאומיות:
  הקולוניאליזם מפגיש בין האדם האירופאי לאחר, במפגש הזה, האחר מקבל רעיונות שלא היו לו. הם רוצים להיות כמו האירופאים מבחינת תרבות השפע, החשיבה ורעיון הלאומיות.
  מגלים הגדרה חדשה לעצמי.
  דוגמה למקרה למשל מאלג'יר- אותו אלג'יראי שחיי את חיו בכיף לפני שבאו הצרפתים פתאום מפסיק לרצות אלג'יראי הוא רוצה להיות צרפתי כי הוא רואה עד הם מזניבים. אז האלג'יראי מתגייס לצבא הצרפתי, נלחם במלחמות (בעיקר במלחמת העולם השנייה), הם מופלים,אוכלים חרא וכו' אבל לא אכפת להם כי הם רוצים להיות צרפתים. אחרי שהיה בצבא, ועזר לשחרר את צרפת במלחמה, האלג'יראי מקבל סתירת לחי מצלצלת כי הצרפתים לא רואים בו צרפתי, ועדיין מפלים אותו וכו'(למרות שמבחינתו הוא צרפתי לכל דבר).
  ברגע הזה, משתנה התפיסה שלו "אם הצרפתים לא רוצים אותי,אז כנראה שאני לא צרפתי אלא משהו אחר… אני אלג'יראי".
  אין תפיסה לאומית עד לכיבוש, עד אז מדובר על התיישבות שבטית.
  גם כאן, הלאומיות הזו מתחילה בשכבות הגבוהות ומחלחלת לאט לאט לשכבות הנמוכות יותר.
• מעצמות העל:
  גם ארה"ב וגם בריה"מ מתנגדות אידיאולוגית לרעיון הקולוניאליזם.
  ארה"ב- נוגד את רעיון הדמוקרטיה והורס להם את הרעיון הקפיטליסטי
  בריה"מ- נוגד את רעיון השוויון בין אנשים
  (אתם כבר יודעים ששתי אלו מנהלות את העולם אחרי המלחמה הגדולה)
• דעת הקהל העולמית:
  אחרי WW2 דעת הקהל היא דבר דיי חשוב,איך אני נראה בעיני העולם, חלילה לא להידמות לנאצים. אממה? מדינות כמו בריטניה וצרפת , מדינות שיש להן קולוניות שמתייחסים אליהן בצורה מחפירה לא יכולות להצטייר בעיני העולם בתור נאורות ודמוקרטיות כשכולם יודעים מה הן עושות בקולוניות שלהם.

גורם כלכלי:

• אחרי WW2 צרפת ובריטניה(בעיקר) פושטות את הרגל, המלחמה רוששה אותן לחלוטין. אין להן יכולת כלכלית להחזיק בקולניות. ארה"ב היא זו שמשקיעה בהן כספים ומלווה להן, אז היא (שהרוויוחה מלאאאאאאאא במלחמה) מציבה להן תנאי: "רוצות את הכסף? צאו מהקולוניות "
  היא בסופו של דבר כן מביאים את הכסף אבל כמובן מציבה תנאים

גורם פוליטי:

• המלחמה הקרה:
  המלחמה הקרה היא הדבר שמניע כל אירוע וכל פיפס שקורה בעולם לאחר WW2. העיקריים בה הם ארה"ב ובריה"מ והם שניהם נגד הקולוניות כמו שאמרנו כבר מקודם.
  בריה"מ - רוצות החלשה של ארה"ב והצד הדמוקרטי(שבו כמובן חברות ברטיניה וצרפת) אז הם ממנים את המאבק הלאומי באפריקה ובקולוניות (מוכרים נשק וכו')
• האו"ם:
  האו"ם הוא המחליף של האומות המאוחדות שנכשלו.התפקיד שלו הוא למנוע מלחמה. באו"ם הכל חשוף,פתוח וידוע לכל בכוונה שכולם ידעו מה קורה וככה הכל ישתפר בעולם.
  א. מאיר את הכובשות באור לא הכי טוב שזה נוגד את האינטרסים שלהן
  ב. נותן חיזוק לתנועות הלאומיות ובכך משנה את המציאות הקיימת.

מאפייני הדה-קולוניזציה

איך בתכלס נראית הדה קולוניזציה

• מאבק לאומי קלאסי- זוכרים את שלבי הלאומיות ? בדיוק זה. התהליך גם כאן מתחיל בשכבות הגבוהות יותר של האוכלוסיה, אח"כ מחלחל לשכבות הנמוכות יותר.
  שלב המאבק בקולוניות(תבינו מהשם.. נאבקים בו) הוא שלב מאוד קשה ומאוד אלים, יש ממש מלחמות עצמאות קשות.
  שלב כינון המדינה- קמות מידנות שהן מאוד חלשות. גם כי הן עצמן מבחיה תודעתית לא בנויים למדינה (מדובר על אנשים שחיו עד להשתלטות בשבטים, לא היה אכפת להם משום דבר אחר חוץ מהשבט) וגם מפני שהמדינות הכובשות דיי רוקנו אותם ממשאבים מה שגרם לקושי בכלכלה וכו'
• המזרח התיכון הקדים את צפון אפריקה- המזרח התיכון משתחרר מהקולוניזציה בערך בשנות ה-30 ( אנחנו יותר מאוחרים 48') לעומת זאת צפון אפריקה משתחררים יותר בשנות ה-50 וה-60.
  זה קורה מסיבה אחת, המזרח התיכון היה תחת שלטון מנדט משמע האישור לשליטה בו ניתן מהאו"ם והיה מוגבל לזמן מסוים,ברגע שהזמן הזה נגמר על המדינה האם לצאת מהאזור ולשחרר אותו. צפון אפריקה לא הייתה במנדטים אלא בכיבוש לכן שם הדה קולוניזציה תלויה בהחלטה המדינה הכובשת עצמה ולא באף אחד אחר ולכן זה היה מאוחר יותר.
• ההבדל בין מדינות שנשלטות ע"י בריטניה לעומת מדינות שנשלטות ע"י צרפת-
  יש הבדל בתפיסה של הקולוניות בין צרפת לבין בריטניה.
  הבריטים רצו בסה"כ לנצל את המשאבים שניתן לקחת מהמדינות שאותן כבשו וזהו, לא ממש עיניין אותם משיחיות ונאורות וכו'.הם גם לא הביאו אנשים בריטים להתיישב בקולוניות כי זה לא היה העיניין מבחינתם.
  הצרפתים ראו את עצמם בתור מושיעים, אלו שבאו לחנך את האפריקאים המסכנים והלא צרפתים האלה מה זה אומר להיות אדם נאור וטוב וכו'.... הם פותחים בתי ספר (צרפתי אורגינל), דואגים לחינוך בעיקר כי הם רוצים להביא את התרבות שלהם לאפריקה.הם מביאים גם תושבים צרפתים להתיישב בקולוניות.
  הבריטים יצאו מהקולוניות שלהם רק בגלל אי רווחיות- ברגע שלא השתלם להם יותר להחזיק בקולוניה , הם עזבו אותה להירקב.
  הצרפתים מנגד, שבאו עם הרצון לחנך ובלה בלה … נלחמו על השטח, מבחינתם זה היה ממש חלק מצרפת והם לא ויתרו עליו בקלות ולכן גם המאבק המדיני של המדינות באפריקה שקמו היה עוד יותר קשה במדינות שנשלטו ע"י צרפת.

אהלן וסהלן ברוכים הבאים לאלג'יר!

מה שיש באלג'יר לפני שהגיעו הצרפתים ה חברה חלקאית פשוטה( חברה אגררית) שמחולקת לשני אזורים - חוף הים והמדבר.

במאה ה-19 , הצרפתים משתךטים על שטח גדול באלג'יר ובעצם כובשים אותה (אין באמת התנגדות מהצד האלג'יראי כי אין להם ממש את היכולת,"לי יש חץ וקשת ולצרפתי יש אקדח וכו'")
כמו שאמרנו כבר מקודם, הצרפתים מביאים אל אלג'יר מתיישבים צרפתים מצרפת וכך הגענו למצב שבאלג'יר עצמה יש כ-2 מיליון צרפתים.התושבים הצרפתים האלה דיי נהנים בעוד האלג'יראים המקוריים הם דיי שקופים.

האלג'יראים מרגישים את עצמם בתור צרפתים, לכן במלחמת העולם השניה מתגייסים בהמוניהם לצבא הצרפתי ועוזרים לשחרר את צרפת. הם בעצם רוצים את הלאומיות הצרפתית, אחרי המלחמה כשהם מגלים שהם היחידים שרואים את עצמם בתור צרפתים הם מקבלים הלם טוטאלי.

מקימים תנועה לשחרור אלג'יר שהתחילה בתור מחאה בצרפת. התנועה הזאת לשחרור אלג'יר היא תנועת טרור. הם עושים פעולות כנגד הצבא הצרפתי ולכן הצבא הצרפתי העניש יותר את האוכלוסיה.

1954- המצב הזה באלג'יר מוכר ממש כמלחמה בידי שארל דה גול נשיא צרפת דאז

1960- האו"ם מכיר בתביעה של אלג'יר לעצמאות ומכאן ואילך יש גם משא ומתן עם האלג'ראים (כי מהרגע שהאו"ם אמר משהו חייב לפעול על פי זה אחרת מדברים על סנקציות וכו')

1962- צרפת עצמה מכירה בתנועה הלאומנית האלג'יראית ומאשרת להם להקים מדינה.

זוכרים את הצרפתים באלג'יר? מיליון וחצי צרפתים עוקרים לכיוון צרפת.

אלג'יר הוקמה יאייי

בסיפור של אלג'יר ניתן ממש לראותאת הדה-קולוניזציה:
האום התערב, מאבק לאומי קלאסי, המלחמה הקרה גם השפיעה( הרוסים הם אלו שמכרו את הנשק לתנועה ).

אלג'יר -היהודים

1846 צרפת מחילטה להעניק ליהודים בלבד אזרחות צרפתית. זה גרום לאוכלוסייה המוסלמית לקנא וקצת לשנוא את היהודים וגם גורם לזה שהיהודים מזוהים בתור הקולוניאליזם.

בWW2  האוכלוסיה המוסלמית הגנה על היהודים מפני הנאצים.

לאחר מלחמת העולם החלה מלחמת העצמאות באלגי'ר, המלחמה הייתה בעצם מלחמה כנגד הצרפתים והדרך של האלג'יראים לפגוע בשלטון הצרפתי היא בעצם לפגוע באזרחים הצרפתים באלג'יר. על כן הם פוגעים ביהודים.והצרפתים מגנים עליהם.

ברגע שהצרפתים  יוצאים מאלג'יר היהודים נשארים חסרי הגנה ובעצם מבינים שאין להם מה לעשות שם והרבה מהם מהגרים לצרפת או לישראל.

גורל היהודים בארצות האיסלאם 48'-69'

שנייה לפני, היסטוריית היהודים בארצות האיסלאם:

• לפני הקולוניאליזם-המאה ה-18:
  אחרי גירוש ספרד היהודים החלו להתיישב בארצות האיסלאם. הם נחשבו לאנשים במעמד מאוד נמוך כי המוסלמים , התושבים המקומיים לא רצו לתת להם יותר מידי זכויות.הם הופלו מבחינה שלטונית אבל לא היו אירועי אנטישמיות וכאלה.
• תחילת הקולוניאליזם - המאה ה-19:
  האנשים מאירופה מתחילים להגיע לאצות האיסלאם ולכבוש אותם. הפעם,היהודים הם אלו שמקבלים את היחס המועדף כי האדם האירופאי כבר נתקל בדבר הזה שנקרא יהודי ולכן זה פשוט מוכר לו ויותר קל לו להתחבר. על כן, היהודים נהנים יותר מהקולוניאליזם בעיקר מבחינה השכלתית וככה הם בעצם קופצים במעמדות. למוסלמים בשלב הזה לא ממש אכפת מההשכלה כי אין להם יותר מידי רצון להעלות את המעמד שלהם כי הוא דיי סבבי להם.
  1846-כל היהודים באלג'יר מקבלים אזרחות צרפתית אבל הערבים לא בא להדגיש את ההעדפה של היהודים על פני המוסלמים.
  ההעדפה הזאת גוררת שנאה וקנאה אבל עדיין אין אירועים אלימים.
• מלחמת העולם השנייה:
  למרות השנאה הקלה וכו' בזמן מלחמת העולם השנייה אנשים מוסלמים עזרו ליהודים, הסתירו אותם והתנגדו לפעולות הנאצים (במדינות בהם זה היה רלוונטי).
• בזמן הדה-קולוניזציה:
  תהליך הדה-קולוניזציה יצר לאומיות מאוד מוסלמית ומאוד ערבית בארצות האיסלאם,היהודים שלא היו מוסלמים כמובן , לא היו ממש קשורים ללאומיות הזאת והם לא היו בתוכה.אין בה מקום ליהודים וזה בעצם שוב הורדת מעמד.
  היהודים פשוט מצאו את עצם מחוץ לשיח.
  1948 קמה מדינת ישראל, התנועה הציונית החלה לפעול הרבה הרבה יותר במדינות האיסלאם (כי אמממ אחרי השואה אין הרבה יהודים שניתן להביא לארץ במקומות אחרים)

למה היהודים מהגרים בתקופה הזאת ?

1. השפעת הדה קולוניזציה:
   * בזמן הקולוניזציה ליהודים יש את ההגנה של האירופאים. ברגע שיש את הדה קולוניזציה והאירופאים יוצאים מהקולוניות שלהם הקנאה של המקומיים ביהודים מקבלת ממש תוקף כי אין כבר מי שיגן על היהודים מפני תקיפות( היהודים היו מזוהים עם הקולוניאליזם ולכן כשהיה את המאבק הלאומי בקולוניות הערבים תקפו את היהודים)
   * הלאומיות הערבית עצמה התחילה להתפתח אבל אין בה ממש מקום ליהודים אז יש איזשהוא חיפוש של מקום אחר.
   *הערבים פגעו ביהודים כדי לפגוע בשלטון הכובש( אבל כבר פורט בכוכובית הראשונה)
2. הקמת מדינת ישראל:
   בתכלס מבחינת האוכלוסייה המקומית בקולוניות היהודים הם לא ממש חלק מהם וברגע שמוקמת מדינת ישראל יש להם לאן ללכת  אז האוכלוסייה דיי אומרת להם לכו כבר לכוווווו.
3. פעולות התנועה הציונית:
   התנועה הציונית עד להקמת המדינה ועד ללפני הדה קולניאליזם עבדה בעיקר באירופה אבל עכשיו כבר אין ממש קהל באירופה, אז עוברים לעבוד במדינות האיסלאם,מכיניסים את רעיון הציונות לראשים של האנשים שם.(וגם יש איזה סוג של בעיטה בתחת)
   

"העלייה הגדולה"- עליות בשנות ה-50 וה-60

בין 1948 ל1960 עולו למדינת ישראל כ-900,000 עולים חדשים. (לפני היו בערך 600,000 תושבים בישראל).

רק בשנה וחצי של מלחמת העצמאות יש כ-200,000 עולים חדשים.

הסיבות לעלייה :

• יש חשש מגורל היהודים בארצות ערב
• עלייה ממניעים דתיים(ירושליים וכו') אבל זה נראלי דיי קטן
• הגשמת החזון הציוני- התנועה הציונית מתחילה לעבוד יותר באינטנסיביות בכל מקום וגם ככה יש המון אנשים בעלי חזון ציוני ורצון להיות ציונים אז הם עולים.
• תגובה לדה-קולוניזציה - אמרנו כבר מקודם,הם לא ממש קשורים,אין להם הגנה וכו'
• אירופה-התגברות אירועים אנטישמיים וחזון ציוני

מאפייני העלייה\דפוסי עלייה:

יש לנו בעיה… אנחנו יודעים שיש מלא אנשים שרוצים וצריכים לעלות לארץ, אבל אין לנו יכולת לקבל את כולם בעיקר מבחינה כלכלית.

יש לנו שתי אפשרויות לעלייה: עלייה חופשית= כל מי שרוצה לעלות מוזמן
  עליה סלקטיבית=רק יהודים צעירים ונבחרים יכולים לבוא

אז מה הוחלט?
מקומות בהם היהדוים נמצאים בסכנה ממשית(אירופה ) נקבל מידיית ללא שאלות.

• עליית הצלה=עליית חיסול הגלויות
  העליות בין 48' ל51' מהמקומות בהם יש סכנה מיידית ליהודים, מגיעים מבריחים את כל היהודים ממש כקהילות. מדברים כאן על הסכמים חשאים עם המדינות (שבהם יש את היהודים) בכדי להעלות את כל היהודים.
  יש מקומות שבהם התנועה הציונית "עוזרת" ליהודים להבין שהם צריכים לעלות בדחיפות לארץ (שורפת איזה בית כנסת ככה כדי להפחיד את החברה)
  יש מקומות שאין באמת איזה איום כבד על היהודים אבל אנחנו רוצים להביא את היהודים משם אז יש את אפשרות הבחירה.
• עלייה מבוקרת-עלייה סלקטיבית-1951
  גלי העלייה הגדולים ממש ממש נגמרו (בגדול אני מתכוונת ל200,000 איש שעלו עד 1950). עכשיו אנחנו כבר העלנו את כל אלו שהיה להם סכנה ממשית, אז אפשר להתפנות ממש לבניין המדינה, בשביל לבנות מדינה אנחנו צריכים אנשים חזקים וצעירים. אז כאן אנחנו נכנסים לעניין של עלייה סלקטיבית. מקבלים בעיקר את הצעירים שיכולים לבוא לעבוד לכלכל את עצמם ולפתח את המדינה. זה דיי גורם לתחושת קיפוח ואפליה.
• עלייה חשאית
  יש גם יהודים במדינות שנמצאות בעימות ישיר עם מדינת ישראל (לבנון,סוריה בשנות ה-60 אנחנו מדברים גם על מרוקו) אז מה עשו?
  עלייה חשאית, או שהיהודים הללו הולכים ברגל למדינה 3 שלא נמצאת בעימות ואז משם יעלו אותם,או ישירות בצורה  מאוד חשאית לישראל.
  ממרוקו בשנות ה-60 היהודים היו צריכים לברוח החוצה בשביל לעלות לארץ.

ההתמודדות עם העלייה הגדולה

הקשיים:

• אין דיור- הרגע נכנסו למדינה בערך כ-מיליון עולים חדשים. איפה אנחנו אמורים לתקוע אותם? אין באמת מקום מסודר ובנוי שבו אפשר לאכלס מה כל כך גדולה של אנשים.
• אין עבודה- כמו שאין לי מקום לשים בו את האנשים האלה שיגורו בו, אין לי גם מקום עבודה לתת להם. מה גם, שהעולים האלו הם לא באמת אנשים שיודעים עסוק ביותר מידי עבודות, משמע אין להם הכשרה וצריך לתת להם אותה.
• שפה- כשהעולים באים הם לא באים ממדינה אחת בלבד, אלא ממספר מדינות. בכל מדינה השפה שלה ונוצר מצב שלאנשים בארץ אין שפה משותפת- עברית קשה שפה דה?
• אין משאבים- ישראל מדינה צעירה,עזבו את זה שאין לה כסף לכלום, אין לה משאבים לכל האנשים החדשים שהגיעו- המזון נהיה דיי מוגבל כי אין מספיק.
• בעיה תרבותית- כמו שיש כמה שפות כי העולים הגיעו ממדינות שונות,יש גם כמה תרבויות שונות שמגיעות ממדינות שונות וזה מאוד קשה לנסות ולחבר אותם תחת איזו תרבות מאוחדת אחת.

אנחנו לא עצלנים!(טוב נו..אולי חלקנו ..אבל זה לא העיניין) לכל בעיה נמצא פתרון -לכל מושקילה חאל.

פתרונות:

• דיור- לא רק פיתרון  אחד  אלא שלושה!
  * רכוש נטוש- זוכרים את מלחמת העצמאות? זוכרים שהמון אנשים עזבו את הארץ?הבתים שלהם לא עזבו איתם. אז מאכסנים עולים חדשים בבתים נטושים של ערבים.
  * מחנות עולים-מחנות קליטה- זוכרים את הבריטים? זוכרים שגם הם עזבו?המחנות שהם בנו בארץ בשביל החיילים שלהם עדיין פה! אז גם בהם שיכנו את העולים החדשים.
  מעברות - אין מקום נורמלי לאכסן את העולים אז מאלתרים. מקימים מעברות . הרעיון מתחיל מאוהלים ומתקדם לצריפונים ואז לפחונים. לכל משפחה או שתיים יש פחון או צריפון או מה שהיה באותו מחנה, הבעיה באותן מעברות, היא שהמקום היה מאוד מאוד צפוף, והבידוד חום היה נוראי- בקיץ היה חם מאודדדד ובחורף היה קר מאודדד (עובדה היסטורית שקצת תעזור לכם להבין את הבאסה שאנשים במעברות חווים - החורף של שנת 50 היה החורף הקר ביותר בתולדות המדינה, המתכת שממנה היו עשויים הפחונים, לא באמת עזרה להתמודדות עם הקור).
  המעברות היו מוקמות ליד ערים כדי שהאנשים בהן יוכלו ללכת לעבוד ולהרוויח כסף כדי לצאת מהן . האנשים שבסופו של דבר נתקעו במעברות הם השכבה החלשה בחברה, אלו שלא הצליחו למצוא עבודה שאיפשרה להם למצוא מקום טוב ותר לחיות. בגלל העוני הנורא שיש במעברות , נהיה גם פשע נרחב.
  בהקשר לבעיית הדיור התפתחו עוד כמה דברים במדינה:
  * התיישבות חקלאית- המדינה רוצה לפתח את האזורים שנמצאים ליד הגבול , ולכן הם לוקחים אנשים, אומרים להם הנה יש לכם אזור חקלאי, קחו תעבדו איתו, תהנו יש לכם גם פרה\סוס. הרעיון יפה, נתן בית לאנשים אבל הבעיה היא שהרעיון התבסס על ידע חקלאי. לאנשים שהגיעו לארץ לרוב לא היה ידע כזה…
  *עיירות פיתוח- ערים שקמות בערך באמצע שום מקום, ומסביבן בנו הרבה כפרים . המטרה הייתה שהעיירות יהיו מן מרכז מסחרי בשביל הכפרים . הן קמות בלי הצדקה גיאוגרפית למיקומן (מי צריך עיר באמצע שומקום?אפחד לא נמצא שם), ולכן הן גם לא כל כך מצליחות.
• חינוך- אין לנו את השפה המשותפת...איך אפשר ללמד אוכלוסייה שלמה שבאה לפה שפה?
  1) 1950- חח"חח=חוק חינוך חובה חינם כל ילד מכיתה א' עד ח' מחויבים ללכת לבית הספר. יוצר מצב שבו ילד הולך לבית הספר, שם הוא לומד את השפה, מדבר בה, לומד בה, בא הביתה ומתחיל לדבר עם ההורים שלו והם קולטים קצת מזה. נוצר גם מצב שבו הילד הוא מן המבוגר בבית כי הוא זה שיכול למלא את הטפסים ולדבר עם מי שצריך לדבר.
  2) מבצע הנחלת הלשון העברית - מתנדבים היו מגיעים למעברות ויושבים שם עם אנשים בכדי ללמד אותם עברית. היעילות של זה מוטלת בספק, ולא בטוח עד כמה זה עזר.
• תעסוקה- אם אין מספיק עבודה, אין דרך להשיג כסף,אם אין כסף, יש פשע כי אחרת איך אני אשיג אוכל ואשרוד?
  הפתרון שנמצא לדבר הזה הוא עבודות יזומות. מתחילים לנטוע יערות,לסלול כבישים,לבנות ביניינים.
  מבקשים מעשירים בארה"ב לבוא ולהקים מפעלים בארץ ובעצם להגדיל את מספר המשרות שמוצעות לציבור..
  ב1952 מחוקקים את החוק לעידוד תעשייה שמציע הטבות מס לאלו שיקימו מפעלים בארץ.
• משאבים- לא היה מספיק משאבים בכדי לקלוט את כל התושבים החדשים שהגיעו.
  בכדי להתמודד עם הקושי הזה מקימים משטר צנע- כל משפחה מקבלת בכל חודש פנקס בולים שרק בעזרתו הם יכולים לקנות את המצרכים במכולות. האנשים שבערים הם היו אלו שהשתמשו בפנקסים המדוברים,פשוט כי לאנשים שחיו בכפרים היה את המצרכים ממה שהם גידלו.המטרה הראשונית הייתה שיוויון בין כל האנשים , אבל משפחות מעוטות ילדים קנו את כל האוכל שיכלו לקנות עם הפנקסים, ואז מכרו אותו ויצרו מן שוק שחור.
• קושי תרבותי- הגיעו המון אנשים מהמון מקומות שונים וכל אחד הביא איתו את התרבות שלו, ונוצר קושי תרבותי. כדי לפתור אותו החלו את מדיניות כור ההיתוך.
  כל אדם מוותר על משהו בכדי להיות ישראלי. התרבות שהתהוותה כאן הייתהת תרבות יותר אירופאית ולכן לעולים מאירופה היה הרבה יותר קל להסתגל מאשר לעולים ממדינות ערב. העולים ממדינות ערב גם צריכים לוותר הכי הרבה והם גם מרגישים הכי לא שייכים, בגלל שהם יודעים לדבר ערבית, וחיו בעצם במדינות ערב, הם מרגישים כמו האויב ומתביישים בתרבות שלהם.
  בית הספר הופך למקום בו מדיניות כור ההיתוך מורגשת הכי הרבה- כל בוקר שרים את התקווה מול הדגל, כולם מתגייסים לצבא בגיל 18 (לאחר שכמובן סיימו את בית הספר).רוב ההתמקדות בעת יצירת מדיניות כור ההיתוך הייתה על הילדים והצעירים כי עליהם ניתן להשפיע יותר.

אירועי ואדי סלים -1959

שכונת ואדי סלים הייתה שכונה של מרוקאים והייתה בה קבוצה דיי גדולה של צעירים בגילאי ה-20 שהיו מחוסרי עבודה. הם היו דיי מיואשים כי לא הייתה להם הרבה השכלה, כסף ובעיקרון שום ביטחון שהם יצליחו לצאת מהאבטלה ולמצוא עבודה.

יום אחד, אחד מהם נתפס ע"י שוטר (שכמובן היה אשכנזי) וכנראה התנגד למעצר, ונפצע על כן הוא הובהל לבית החולים. השמועה שהתרוצצה ברחבי השכונה היא שהשוטרים הרגו את אותו צעיר.

כל המרוקאים בואדי סלים יצאו בהפגנות, ככה גם השוטרים ונוצר מצב מאוד אלים ורע. ההפגנות האלה התפשטו לכל רחבי הארץ ואפשר היה לראות בגלוי בפעם הראשונה את כישלון מדיניות כור ההיתוך- האנשים לא מרגישים מאוחדים ועדיין יש הרבה מאוד מה שמפריד ביניהם.

בעקבות האירועים האלו קורים כמה דברים:

• נפתחת ועדת חקירה שמטרתה להבין איך בכלל קרה שאנשים מרגישים ככה, ואין שילוב בין האוכלוסייה.
• נפתח גל חקיקה חברתית - גל הקלות -תשלומים למשפחות מרובות ילדים וכו'
• הקלות לחיילים משוחררים
• מפלגות כמו מפא"י שהיו אשכנזיות בעיקר מבינות שיש צורך בייצוג של מזרחים במפלגות.

בעקבות המהומות האלו יש שינוי בתפיסה שבארץ, מבינים שלא כולם מרגישים טוב בארץ.

המעבר ממדיניות כור היתוך לחברה "רב תרבותית"

כמו שכבר הסברנו, השאיפה במדיניות כור ההיתוך היא ליצור מן צבר,ישות ישראלית שכולם שואפים להיות כמוהו. אחרי כל אירועי ואדי סלים, ועוד כל מיני דברים שגרו בארץ, מבינים שזה לא הדבר הכי טוב.

יש בארץ המון תרבויות והמון זהויות ואי אפשר כבר לנסות לאחד את כולם תחת זהות אחת. עוברים לחברה רב תרבותית:
סיבות למעבר לחברה רק תרבותית:

• פוסט מודרניזם- העיקרון של פוסט מודרניזם זה שאין אמת אחת אלא כמה אמיתות . הרעיון של זה מחלחל לחברה הישראלית וגורם לכך שמתחילים להבין שזה בסדר שלכל אדם יהיה את הזהות שלו.
• תגובה לשנות ה-60 וה-70- השפעות מלחמת ששת הימים ויום כיפור:
  לאחר הניצחון המוחץ של מלחמת ששת הימים האנשים בארץ מתחילים להרגיש גאים. יהודים מהעולם  (בעיקר מארה"ב) מתחילים לעלות לארץ ולהשקיע בה. מדינת ישראל נפתחת לרעיונות חדשים . אחרי מלחמת יום כיפור, יש שבר בעם. הממשלה איכזבה את התושבים לגמרי, בפעם הראשונה . קמה תנועת מחאה ואנשים מתחילים לחשוב.. אולי זאת לא הפעם הראשונה שהם אכזבו אותנו, אולי פשוט לא שמנו לב לכל הטעויות שהם עשו פעם. האנשים הצעירים, אלו שחבריהם נפלו במלחמה, מרגישים מאוכזבים מהדור שלפניהם, מהממשלה בעקרון,כל הכבוד שהיה למפא"י-פוף! נעלם.
  אנשים מאשימים את הממשלה בבעיות האישיות שלהם,"האמנתי בכור ההיתוך, וסמכתי על הממשלה , אבל הנה זה מה שקרה בעקבות זה, מלחמה כה נוראה, אז זהוווו". מפתחים זהות משל עצמי.
  3 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים יש מהפך במדינה.
• השפעות העליות של שנות ה-90:
  * העלייה הרוסית- הגיעה כמות גדולה של עולים והם הגיעו ממעצמה, ככה שמי שנמצא כאן בארץ לא יכול להתנשא מעליהם- יש להם המון ביטחון בזהות שלהם. הרוסים לא מוותרים על התרבות שלהם ויש להם עיתון, ערוץ טלוויזיה, ורדיו. עוד יותר מוסיף לזהויות הרבות שיש בארץ.
  *העליה האתיופית- אנשים שחיו עד עכשיו בעולם לא מערבי,עם תרבות שונה לחלוטין. הם כן מוותרים על התרבות שלהם. אבל בכל זאת הוסיפו עוד לעיניין שיש המון זהויות.
  הרוסים נקלטו בצורה חלקה יותר מפני שהבדלי התרבות בין הרוסים לבין מה שהיה פה היו קטנים יותר מההבדלים במקרה של האתיופים.
  רק לאחר העלייה הרוסית מתחילים להוציא בארץ שירים שהם לא בשפה העברית.

מלחמת ששת הימים-זכוית שמורות לניר שלייפר

המלחמה פרצה ב5 ביוני 1967.

הצדדים הלוחמים בה היו : סוריה,מצרים, ירדן ועוד כמה מדינות שתמכו מהצד מול ישראל.

סוריה- שלטה באותה התקופה על רמת הגולן ולכן היה  לה יתרון אסטרטגי על ישראל, כי מרמת הגולן אפשר לירות ממש בכיף על ישובים יהודיים בישראל (וזה גם מה שהם עשו). ההנהגה בסוריה באותה התקופה הייתה הנהגה צבאית ולא של אדם אחד.

במצרים-השליט באותה התקופה הוא  גמל עבד אל נאצר.

בירדן-שולט המלך עבדאללה שהוא אדם שלמד באוקספורד, התרבות שלו היא מערבית , ויש לו קשרים עם העולם המערבי.

בישראל-לוי אשכול הוא ראש הממשלה ,יצחק רבין היה הרמטכ"ל, עזר וייצמן היה מפקד אג"ם וחיים בר לב היה סגן הרמטכ"ל.

רקע כללי

  מסיום מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים היה מתח בלתי פוסק בגבול עם סוריה.

כמה סיבות למתח בין ישראל למדינות השכנות:

סוריה-

הגורם הראשון למתח הזה היה המאבק על מקורות המים, או כפי שהוא נקרא "הקרב על המים":

הכנרת שימשה כמקור המים המרכזי לכל ישראל. בשנות השישים הסורים החלו בעבודות בגולן שמטרתן הייתה להטות את מקורות הירדן ובכך בעצם לסגור על הכנרת. משנת 1963-4 לקראת השלמתו וחנוכתו של מוביל המים הארצי, החריף הסכסוך הישראלי-ערבי והגיע לשיאו ב 1967. מדוע החריף הסכסוך? סוריה החליטה לא לאפשר לישראל לבנות את מוביל המים, הכוונה שלה הייתה להטות את מי הנחלים (מקורות הירדן) על מנת שלא יגיעו מים לכנרת. סוריה גם הייתה מוכנה לצאת למלחמה מיידית נגד ישראל , אך נאצר שליט מצרים לא היה מעוניין במלחמה .

הגורם השני למתח בין ישראל וסוריה היה סביב השטחים המפורזים: בהסכם שביתת הנשק עם סוריה, עם סיום מלחמת העצמאות, נקבעו שלושה אזורים מפורזים לאורך הגבול, בתוך תחומה של ישראל (ראה מפה בסוף הסיכום), אלא ששתי המדינות פרשו באופן שונה את מעמדם של האזורים המפורזים. לפי טענת ישראל היו אזורים אלה נתונים לריבונותה, כשהמגבלה היחידה היא האיסור להחזיק בהם כוחות צבא. סוריה טענה שעד להסדר הסופי בין המדינות הם לא שייכים לאף מדינה, לפיכך אסור לישראל לשנות את המצב הקיים . ישראל פעלה למימוש ריבונותה על ידי הכשרת חלקות לעיבוד חקלאי בשטחים המפורזים.

הסורים עשו ככל יכולתם כדי למנוע  את הרחבת העיבוד החקלאי הישראלי בשטחים אלה. הסורים ירו על החקלאים שיצאו לעבד את שדותיהם. על מנת לשתק  את מקורות הירי הפעילה ישראל  טנקים וארטילריה ובשעת הצורך גם את מטוסי חיל האוויר. על רקע זה התחוללו תקריות רבות בגבול הצפון.

מצרים- בשנים שבין "מבצע סיני" לבין "מלחמת ששת הימים" היתה רגיעה בגבול עם מצרים. מצרים למדה את הלקח של מבצע סיני, היא חששה להסתבך במלחמה כאשר היא אינה מוכנה. בנוסף היא הייתה מעורבת במלחמה בתימן ולא הייתה פנויה לעימות עם ישראל. הגבול איתה היה שקט בתקופה זו.

גבול לבנון היה רגוע במרבית התקופה.

בגבול ירדן היו חדירות ותקריות, אם כי לא בתדירות כמו בגבול סוריה. משנת 1965 חלה הסלמה גם בגבולות אלה, עם התחלת פעילות ארגון הפת"ח (על ארגון הפת"ח בהמשך). גם כאן ניתן לראות את "טביעת האצבעות" של סוריה, שכן היא תמכה בארגון זה ועודדה את פעילותו מתחומי לבנון וירדן.

פעילות  טרור של הפת"ח -ארגון הפת"ח הוקם ב- 1959. בתחילת דרכו מנה הארגון מספר מצומצם של חברים, ולא זכה לשיתוף פעולה מצד מדינות ערב או להשפעה ממשית. ההקצנה במשטר הסורי בשנות ה- 60, וחיפוש דרכים לפגיעה בישראל יצרו את הרקע לתמיכה הסורית בפת"ח. מאמצע שנות השישים עברה הנהגת הפת"ח לדמשק ושלטונות סוריה סייעו בגיוס, באימון ובאמצעי לחימה, בראש הפת"ח עמד יאסר ערפאת. במהלך 1965 ביצע הפת"ח 35 פיגועים בישראל. המחבלים חדרו לישראל מגבול ירדן ולבנון. צה"ל הגיב בהתאם לתפיסה כי כל מדינה שכנה אחראית לפעילות העוינת המתבצעת מתחומה, הוא ערך פעולות תגמול בירדן ולבנון. למעלה מ-70 פיגועים בוצעו בשנים 1966-1967, עד פרוץ מלחמת ששת הימים.

הגורמים למלחמת ששת הימים

  ניתן לחלק את הגורמים למלחמה לגורמים עמוקים ומתמשכים (לאורך שנות החמישים והשישים) ולגורמים ישירים ומידיים שהתרחשו חודש לפני המלחמה.

הגורמים העמוקים והמתמשכים היו אלה:                                        

1. בשנת 1964 התכנסה לראשונה ועידת פסגה של מנהיגי מדינות ערב ביוזמתו של עבדול נאצר, והחליטה  

על שלשה צעדים כנגד ישראל:

                א.  הטיית מקורות הירדן כדי לסכל את מפעל המוביל הארצי של ישראל.

ב.      הקמת מפקדה ערבית משותפת.

ג.        הקמת הארגון לשחרור פלסטין (אש"פ).

החלטות הפסגה הערבית והצעדים שננקטו בהמשך לה העלו מאד את המתח הכולל:  סוריה החלה בפעולות הטיית מקורות הירדן, ארגון אש"פ החל בפעולות חבלה נגד ישראל. כאשר נחתמה ב – 1966 ברית הגנה הדדית בין מצרים וסוריה גברה החרדה בישראל והחלה לשרור בה ההרגשה כי הדברים יוליכו למלחמה.

2.  הדרדרות המצב בגבול ישראל – סוריה : "המלחמה על המים" והמאבק על האזורים המפורזים דרדרו ביותר   את המצב בגבול הסורי. ניסיונות  סורים להטות את מי מקורות הירדן  נכשלו עקב תגובתו התקיפה של צה"ל , אך המאבק על האזורים  המפורזים נמשך כאשר ישראל עומדת על זכותה להתיישבות ועיבוד האדמות באזורים אלו. ב-1967,  חודש לפני פרוץ המלחמה אירעה תקרית נרחבת באזור קיבוץ האון בדרום מזרח הכינרת. בתגובה לירי הסורי הופעל חיל האויר הישראלי בעומק השטח הסורי ובקרבות אויר הופלו 6 מטוסי מיג סוריים, חלק מהם מעל דמשק. תקרית זו נחשבת לאחת התקריות שקרבו את המלחמה.  כמו כן תמכה סוריה בגלוי בפעולות חבלה שהחלו להתבצע ע"י ארגונים פלסתינאים ונתנה להם חסות בשטחה.

3. מעורבות המעצמות והשפעת המלחמה הקרה : בשנות ה – 60 התחדדו יחסי המעצמות כתוצאה מארועים שונים בעולם. מעורבות המעצמות החלה להתבלט גם במזרח התיכון : בריה"מ תמכה בעיקר בסוריה אשר המשטר בה הוא משטר לאומני – סוציאליסטי ופרו-  סובייטי. כן תמכה ברה"מ גם במצרים וספקה לה נשק רב.  ישראל חיזקה את יחסיה עם ארה"ב ולראשונה החלה ארה"ב לספק לישראל באופן ישיר נשק כבד, טנקים וטילים נגד מטוסים.

המתח הגובר בגבול ישראל סוריה, וכן איומים שהושמעו בישראל כנגד המשטר בסוריה הוליכו את בריה"מ להגן על המשטר בסוריה ע"י הסתת מצרים לצאת לעזרת סוריה "המותקפת". ברה"מ החלה להזרים למצרים ידיעות מודיעין כוזבות כאילו ישראל מרכזת בגבולה עם סוריה כוח עצום כדי להכות את סוריה. כוונתה היתה לדרבן את מצרים לבוא לעזרת סוריה ולבצע מהלך נגד ישראל, ובהזדמנות זו להשיג לעצמה הישגים במזרח התיכון.

4. פעולות הטרור של הפת"ח: בשנת 1964 בועידת הפיסגה הערבית הראשונה, הוחלט על הקמת אש"ף שפירושו: ארגון לשחרור פלסטין, בשנת 1965 החלו פעולות טרור וחבלה של הפת"ח (בתוך אש"ף נוצרו כמה ארגוני חבלה , הפת"ח הוא אחד מהם). פעולות הטרור נעשו בצפון הארץ ובמרכזה. פעולות טרור אלו נעשו בגיבוי סוריה אשר נתנה לאנשי פת"ח וכן לארגוני חבלה אחרים חסות בשטחה. ישראל הוטרדה מאד מסוג פעילות חדש זה נגדה והגיבה בפעולות תגמול, בעיקר בשטח ירדן. הפעולה הבולטת ביותר היתה פשיטה על הכפר סמוע בדרום הר חברון, אשר נערכה לאור היום, תוך כדי הפעלת שריון ומטוסים והתנגשות עם הצבא הירדני (בקיץ 1966). פעולה חריגה זו החריפה אף היא את המתח הכללי.

הגורמים הישירים למלחמה :

בסוף שנת 1966 ובראשית שנת 1967 הלך ובלט הניגוד שבין ההסלמה לאורך גבולות ישראל עם ירדן ועם סוריה, לבין השקט ששרר לאורך גבול מצרים. בשל כך חל ערעור במעמדו של נשיא מצרים כמנהיג האומה הערבית. כדי למשוך את מצרים למלחמה, הכריזה סוריה, כשהיא מסתייעת בברית המועצות, שישראל מרכזת כוחות ועומדת לתקוף אותה, למרות שלא היה כל שחר להכרזה זו. במטרה לבסס מחדש את מעמדו כמנהיג העולם הערבי, יזם נשיא מצרים נאצר שרשרת אירועים שהציבה בפני ישראל איום, אילצה אותה לצאת למלחמה ולהנחית מכה מקדימה. שרשרת האירועים שהובילה למלחמה הייתה זו:

1. ב- 15 במאי 1967, בערב יום העצמאות, התקבלו בישראל הידיעות הראשונות על הכרזת מצב כוננות בצבא המצרי, על מעבר יחידות מצריות בגשרים שעל תעלת סואץ אל חצי האי סיני ועל גיוס צבאי פומבי במצרים.

2. למחרת פנה הרמטכ"ל המצרי אל מפקד כוח החירום של האו"ם ודרש ממנו לרכז את אנשיו בעזה ושארם א-שייח'. מפקד כוח החירום הודיע, שיישאר בעמדותיו או שיפונה. נאצר דרש פינוי מלא של כוח החירום של האו"ם. (כוחות או"ם הוצבו בסיני לאחר "מלחמת סיני" ולאחר נסיגת צה"ל מסיני).

3. ב - 19 במאי 1967 הורד דגל האו"ם ברצועת עזה וכוח מצרי תפס את מקומו של כוח האו"ם. במקביל התחילו מדינות ערב לערוך כוחות למלחמה:

א) סוריה הגבירה כוננותה.

ב) שתי חטיבות שריון ירדניות פתחו בתנועה מערבה לעבר בקעת הירדן.

ג) המצרים החישו את הזרמת הכוחות לחצי האי סיני ואפילו העבירו כוחות מתימן  לחצי האי סיני.

4. נשיא מצריים נאצר, סגר את מיצרי טיראן למעבר כלי שייט לישראל. (כמו שעשה לפני מלחמת סיני) באותו הרגע לישראל היה "קאזוס בלי" – עילה למלחמה.

5. ב – 30 במאי 1967 התייצב המלך חוסיין בפני הנשיא נאצר בקהיר וחתם על ברית הגנה הדדית עם מצרים. בהתאם להסכם, הועמד הצבא הירדני בשעת מלחמה תחת פיקוד גנרל מצרי אשר קבע את  מטהו ברבת עמון בירת ירדן. כמו כן הועברו לירדן תגבורות צבא מעיראק וממצרים.

6. ישראל גייסה כוחות מילואים והם היו בהמתנה.

ישראל  נשארה  מוקפת בצבאות ערביים, הקשורים בברית צבאית ונכונים לפתוח  במלחמה בכל עת. לצבאות אלה הייתה עדיפות על צה"ל במספר החיילים ובכלי הנשק. עדיפות שנוצרה בעקבות הנכונות הבלתי מוגבלת כמעט, של ברית-המועצות לחמש את צבאות ערב, להכשירם למלחמה ולהעניק להם גיבוי מדיני למלחמה. לצד האיום הצבאי ריחפה על ישראל סכנת מצור בגלל חסימת מיצרי טיראן, פעולה שנחשבה כסיבה למלחמה. מדינות המערב לא נקטו שום צעד. ב - 5 ליוני 1967 יצאה ישראל במכה מקדימה, כדי לפרוץ את טבעת הכיתור.

מהלך המלחמה:

5 ביוני – התקפת חיל האויר על שדות התעופה של מצרים, ירדן וסוריה. המשמעות: עליונות אוירית לישראל.

בחזית המצרית: פלישה לסיני בשלושה צירים בכוחות שריון גדולים. בתוך 4 ימים כיבוש רצועת עזה וכל חצי האי סיני עד לשארם א-שייך ותעלת סואץ. המתקפה הגדולה היתה מלווה בכוחות שריון, חיל הים, חיל האויר וכוחות רגלים.

בחזית הירדנית:

ישראל אמרה לירדן שאם ירדן לא תפתח במלחמה ישראל לא תלחם נגדה, אך מצרים וסוריה שיכנעו את ירדן בתכסיס שווא להתחיל במלחמה.

1.     כיבוש ערי יהודה ושומרון: רמאללה, ג'נין, שכם, טול-כרם, קלקיליה. הרי יו"ש נכבשו ללא קרבות משמעותיים פרט לעמק דותן.

המערכה על ירושלים: קרבות קשים בגבעת התחמושת, בית ספר לשוטרים, מוזיאון רוקפלר. כוחות צה"ל נכנסו לעיר העתיקה וכבשו אותה. בכ"ח באייר, 7 ביוני פרצו הצנחנים דרך שער האריות ושחררו את הכותל  ואת ירושלים העתיקה. "הר הבית בידינו"- נשמע דיווחו של מוטה גור (המח"ט) ומיד אח"כ הגיע לכותל הרב הראשי לצה"ל, הרב גורן, שתקע בשופר וברך "ברכת שהחיינו" בהתרגשות רבה.

2.     באותו היום כבשו כוחות צה"ל גם את בית לחם, גוש עציון וחברון.

בחזית הסורית:

לפני המלחמה, הסורים הפגיזו את הישובים הישראלים ששכנו למרגלות הגולן, וגרמו לאבידות קשות ולשיבוש החיים במקומות אלו, כגון הקיבוצים: דן, דפנה,עין גב.

לאחר שהסתיימה המלחמה בשומרון ובירושלים  הוחלט שלא יתכן שסוריה תצא ללא פגע וכוחות רבים עלו צפונה...

רק ב-9 ביוני (היום החמישי למלחמה) החלו לתקוף את הסורים. סוריה דמתה למחנה צבאי ענק (מאז מלחמת העצמאות ביצרו את הרמה) הקרבות התנהלו יומיים במטרה לכבוש את רמת הגולן לפני שתושג הפסקת אש. בתוך יומיים נכבשה כל רמת הגולן עד קונייטרה במזרח ואל חמה בדרום.

תוצאות והשפעות מלחמת ששת הימים

קווי הפסקת האש:

ב-10 ביוני נכנסה לתוקפה הפסקת האש עם מצרים, ירדן וסוריה (הסורים בקשו ראשונים).

•       גבולות הארץ עברו שינוי מהותי (פי 4 מהשטחים שהיו קודם בידי ישראל): חצי האי סיני, חבל עזה, יו"ש, ירושלים ורמת הגולן.

•       כל מקורות המים היו בידי ישראל.

•       הוסר האיום מישובי צפון הארץ.

אבידות:

ישראל-  כ-700 הרוגים וכ2000 פצועים

מדינות ערב- כ 18000 הרוגים ויותר מ5000 שבויים.  אובדן עצום של נשק. הכבוד הערבי אבד.

השפעות על מדינת ישראל:  

מלחמת ששת הימים נחשבת למלחמה שהשפיעה ביותר על גורל ישראל ועל גורל האזור כולו. לפניכם חלק מתוצאות המלחמה והשפעותיה, בטווח הקצר ובטווח הארוך:

ישראל חיזקה את כוחה השיגה ניצחון מוחץ, כבשה את רמת הגולן, הגדה המערבית של הירדן, רצועת עזה וחצי האי סיני. היא הוכיחה את יכולתה הצבאית ואת תושייתה. התחזקה האמונה בכוחה הצבאי של ישראל ומעמדה הצבאי נראה ללא ערעור.

ישראל שיפרה את מצבה הכלכלי. בעקבות המלחמה נעלם המיתון הכלכלי שהיה לפני המלחמה והחלה תקופה של שפע כלכלי. קשרי ישראל עם מדינות רבות התהדקו ונוצרה תנופה כלכלית מחודשת. פעילות הממשלה בשיקום ובביצור השטחים שנכבשו על ידה, וכן הקשרים הכלכליים עם האוכלוסיה הערבית בשטחים – הביאו לגאות כלכלית. המוני ערבים מהשטחים החלו לעבוד בישראל.

החזקת ה"שטחים" : עם תום המלחמה שלטה ישראל  על כל שטחי ארץ ישראל המנדטורית, רמת הגולן וכל חצי האי סיני עד לתעלת סואץ. בכך רכשה לעצמה ישראל עומק אסטרטגי אשר היה חסר לה מיום הקמתה. החזקת שטחים הגדולים פי שלשה משטחה של ישראל יצרה בעיות רבות של שליטה על אוכלוסיה ערבית גדולה, וכן ויכוח בתוך ישראל על עתיד השטחים. ישראל לא ספחה את השטחים למעט ירושלים המזרחית ועתידם נשאר שנוי במחלוקת בין אלה שרצו לספחם לבין אלה שקראו להחזירם תמורת שלום. כמו כן קמו תנועות שונות אשר חדדו את הויכוח בתוך ישראל בענייני מדינה וחברה.

ההתיישבות בשטחים : המלחמה הולידה תנועת התיישבות גדולה בשטחים : ביהודה ושומרון, בקעת הירדן, בצפון סיני (חבל ימית). ההתיישבות בשטחים שינתה את פני ההתיישבות בארץ ישראל, אך עוררה ויכוח בציבור אם יש בכך צורך.

חיזוק המורל הלאומי בישראל : המלחמה גרמה למעבר של האוכלוסיה בישראל מהרגשת חרדה קיומית לפני המלחמה לחיזוק המורל הלאומי ואף לאופוריה לאחריה. נוצרה הרגשה כי ישראל היא בלתי מנוצחת. הרגשה זו הביאה לזלזול ביכולתם של הערבים, באמונה כי מדינות ערב יעשו שלום עם ישראל לאור תוצאות המלחמה. שר הבטחון משה דיין אמר כי הוא ממתין לטלפון מן הערבים. הערבים סרבו לנהל מו"מ עם ישראל וועידת פסגה ערבית שהתכנסה מייד לאחר המלחמה בחרטום (סודאן) הכריזה כי מדינות ערב לא יכירו בישראל , לא ינהלו עמה מו"מ ולא יכרתו עמה שלום.

הרגשת האופוריה גרמה להעלאת מעמדם של קציני הצבא הבכירים בציבור והם נהנו מהערצה ללא תקדים.

חיזוק הקשר בין ישראל ויהודי התפוצות: מלחמת ששת הימים הגבירה ביותר את הזדהות יהדות התפוצות עם מדינת ישראל . מדינת ישראל הפכה לגורם מרכזי בחיי יהודי התפוצות וכמקור לגאווה ולהזדהות עמה. כמו כן גברה העלייה לישראל והמוני צעירים מתנדבים יהודים באו לישראל.

החלטה 242: בנובמבר 1967 קבלה מועצת הבטחון של האו"ם את החלטה 242 בקשר למלחמת ששת הימים ותוצאותיה. ההחלטה קראה לסיום מצב הלוחמה, לקיום שלום צודק ויציב, לשלמותן הטריטוריאלית של כל המדינות באזור, וכן קראה לישראל לסגת משטחים שכבשה. ישראל קבלה את ההחלטה אשר מדברת על נסיגת ישראל "משטחים"  ולא "מהשטחים" , דבר אשר לפי הפרוש הישראלי מאפשר השארת חלק מהשטחים בידי ישראל.

השפעות מלחמת ששת הימים  על הפלשתינאים

הקשחת העמדה הפוליטית הפלסטינית - ברוח האמנה הפלסטינית ( 1964)  החלו ארגוני אש"פ לנהל נגד ישראל ומוסדות יהודיים בעולם, מלחמת טירור מקיפה. נחטפו מטוסים, הותקפו ישובים, נרצחו ספורטאים באולימפיאדה במינכן ועוד. סיסמת הפלסטינים הייתה: "מה שנלקח בכוח יושב בכוח".

השפעות מלחמת ששת הימים על מדינות ערב

בספטמבר 1967 התכנסו ראשי מדינות ערב לועידה בחרטום, בירת סודאן, ודנו במפלה. תוצאת הועידה הייתה הקשחת העמדה הערבית תחת הסיסמה: " שלשה לאווים": לא למשא ומתן עם ישראל, לא להכרה בישראל, לא לשלום עם ישראל.

let the history be in our favor :)