נושאבכדי למצוא את הנושא במשפט עלינו לשאול את השאלה מי ביצע את הפעולה?נושא לעולם לא יפתח במילת יחס.נשואבכדי למצוא את הנשוא במשפט עלינו לשאול את השאלה איזו פעולה בוצעה.במשפט שמני (משפט ללא פעלים) הנשוא יהיה החידוש במשפט.המילה יש היא תמיד נשוא!נשוא מורחבנושא מורחב הוא נשוא המורכב מיותר ממילה אחת ומציין פעולה אחת.הנושא הסתמימשפט שבו הנושא הוא אינו מפורש נחשב למשפט בעל נושא סתמי.סיבות לשימוש בנושא סתמי (אי ציון מפורש של עושה הפעולה):- מבצע הפעולה אינו ידוע
- מבצע הפעולה אינו חשוב
- יש כוונה להסתיר את מבצע הפעולה ולתת אווירה של אמירה כללית
דוגמה לפועל ברבים ללא ציון הפעולה: אומרים עליו דברים טובים.דוגמה לפועל סביל ואחריו מילת יחס: הוחלט על מדיניות חדשה.סוגי משפטיםמשפט פשוט-נושא אחד ונשוא אחד.מפשט מורכב- משפט עם שני נושאים לפחות וכן שני נשואים לפחות. המפשט מחולק לעיקרי ולפסוקית, אשר מחוברים ביניהם במילת שעבוד.אם לו כישכשה שאלה: תנאי,כש,כאשר,כי,ש,ה' הזיקה,מילות שאלה.משפט איחוי\משפט מחובר (same same new name)- משפט עם שני נושאים או יותר וכן שני נשואים לפחות. המשפט מחולק לאיברים (איבר א',איבר ב' וכו') המחוברים בניהם באמצעות מילות חיבור.מילות חיבור: ו',אבל,אך,בנוסף לכך,אולם וכו'.צירוף מודאלימילה מודאלית + שם פועל.מילה מודאלית היא מילה המביעה את יחס הכותב לפעולה המדוברת.לדוגמה: אסור,מותר,כדאי,מומלץ.אוגדהאוגד הוא מילה שמקשרת בין הנושא לנשוא.- כינוי גוף 3- הוא\היא\הם\הן. הילד הוא חמוד.
- אין- משמש כנשוא או כאוגד. אין שמתחלף ביש הוא נשוא. אין לי כסף.
אין שמתחלף בלא הוא אוגד. הילד אינו חמוד. - נעשה\נהפך ל…- כאשר מדובר בשינוי מצב רוחני מדובר באוגד. השמיים נהפכו כחולים.
כאשר מדובר בשינוי במשמעות הפיזית מדובר בנשוא. הוא הפך את הספר. - הפועל "היה"- יכול לשמש הן כאוגד והן כנשוא.
אם המילה מתחלפת ביש,נמצא,התקיים,קיים אז מדובר בנשוא.
אחרת, המילה משמשת כאוגד.
המשלימיםהמושאחלק המצטרף אל הנשוא ומשמש השלמה מוצרכת , כלומר המשפט לא יהיה שלם מבחינה רעיונית בלי ההרחבה הזו לפועל. המושא הכרחי בכדי להבין את המפשט ואת הרעיון המובע בו. מצטרף אל הפועל בדרך כלל באמצעות מילת יחס.קיבלתי אתמול את הספרים. (אני חייבת לקבל משהו)התיאוריםחלקי משפט המצטרפים אל הפועל בהשלמת רשות . לא חייבים להיות במשפט.ישנם תיאורים מסוגים שונים:- תיאור מקום- מתאר את מקום התרחשות הפעולה. היכן,איפה,מאין,לאן.
- תיאור זמן-מתאר את זמן התרחשות הפעולה. מתי,ממתי,עד מתי.
- תיאור סיבה-מתאר את הסיבה להתרחשות הפעולה. מדוע,למה,בגלל מה\מי. בדרך כלל, יפתח במיליות בגלל,בגין,מפאת,מחמת וכו'.
- תיאור תכלית-מתאר את המטרה (התכלית) להתרחשות הפעולה. יענה על השאלות לשם מה,לאיזו מטרה,בשביל מה. המיליות שיפתחו את תיאור הסיבה בדרך כלל יהיו למען, כדי, לכבוד,בשביל,ל..(לשם).
- תיאור אופן-מתאר את אופן ביצוע הפעולה. איך\כיצד התבצעה הפעולה.
- תיאור מצב-מתאר את מצבו של שם העצם במשפט בשעת הפעולה. מתאים במין ובמספר לשם העצם אותו הוא מתאר.
- תיאור תנאי-מתאר באיזה תנאי תתקיים הפעולה. עונה על השאלה מה התנאי לקיום בפעולה. יתחיל בדרך כלל במיליות בתנאי,במקרה ש…, בלא,ללא.
- תיאור ויתור-מתאר פעול המתרחשת בניגוד למצופה.עונה על השאלה למרות מה התרחשה הפעולה. מתחיל במיליות למרות,חרף,על אף,עם כל...
סדר עבודה בניתוח תחבירי של משפט:- קוראים את המשפט
- מחפשים פעלים ומילות קישור. הפועל=הנשוא
מי+הנשוא?= הנושא (מי עשה את הנשוא)
אם אין פעלים: הידוע= הנושא החידוש=הנשוא - מה שמתקשר לפועל יהיה מושא או תיאור
מה שמתקשר לשם עצם יהיה לוואי או תמורה.
הסגרמילה או ביטוי המביעים את יחסו של הכותב או הרגשתו ביחס לדברים הנאמרים במשפט. ההסגר מופרד משאר בחלקי המשפט באמצעות פסיקים. לעיתים בא בראשי תיבות ואז אינו מופרד בפסיקים.תפקידים:- עשוי להוסיף מידע למשפט ולחזק את עמדתו של המוען (מי שמדבר). כידוע
- לשכנע את הקורא באמיתות הדברים. בלי ספק
- לציין את מקור הדברים ובכך להקנות אמינות לדברים הנאמרים. שם של איש אדמיה
- להביע רגשות של שמחה,צער וכו'. לשמחתי,לצערי
- להסרת אחריות מצד הכותב,להביע ספק והסתייגות מן הדברים הנאמרים. כנראה
- להביע כבוד באמצעות ביטויים עממים בדר"כ מן המסורת היהודית.ז"ל,אי"ד,הי"ד
פסוקית נושאמשפט שלם המשמש כנושא למשפט העיקרי,כלומר במשפט העיקרי אין נושא.לפסוקית נושא יש שני דגמים:- פועל בסביל + ש…\כי….(ניתן להחליף את פסוקית הנושא במקרה זה במילים "הדבר" או "האיש".|
תפקיד רטורי: דיווח, מידע,הבעת דעה ללא לקיחת אחריות. - מי ש….\מה ש…. +עיקרי
תפקיד רטורי: דרך להימנע מציון מבצע הפעולה.
פסוקית נשואמשפט שלם המשמש כנשוא למשפט העיקרי. במשפט העיקרי יש רק נשוא ואוגד.תפקידה הרטורי של פסוקית נשוא הוא להדגיש את עושה הפעולה.דוגמה:הילדה היא שחגגה בגן.נקודות חשובות הקשורות לסקירת ספרות- יש לכלול מראה מקום בתוך הטקסט (שם הכותב,שנה) בכדי להביא דברים בשם אומרם.
- חובה לכתוב ביביליוגרפיה בסוף הטקסט.
על הביביליוגרפיה להיות מסודרת לפי הא"ב ולכלול את (שם משפחה,שם פרטי,שנה,שם המאמר,מקום פרסום). - הכתיבה בסקירת הספרות צריכה להיות הכללתית.
- יש להשתמש בפעלי הבעה מגוונים.
- הטקסט הכתוב צריך להיות טקסט רציף ואובייקטיבי ללא מסירת דעה.
- בפתיחה יש להציג את הנושא ולא את הטקסטים.
- יש להשתמש במילות קישור מגוונות ומתאימות להקשר.
- יש להימנע מהעתקה גורפת מהטקסט הנתון-כתיבה מחדש.
שם המספרמספר מונה- סופרים את שמות העצם: שולחן אחד,שני שולחנות וכו' (בהתאם לשמות העצם )מספר סודר- מסדרים את שם העצם-ראשון,שני,שלישימאה-נקבהאלף-זכרמיליון-זכראחוזים-זכרתאריך-זכר (אחד באפריל,תשעה באב)שנה-נקבהפי-זכרמספר סתמי -נקבה. לפני מספר סתמי ניתן להוסיף את המילה "מספר".בסמיכות : שלוש הבנותשלושת הבנים(ה' הופכת לת')
יום ראשון, 29 במאי 2016
סיכום בלשון - לא כולל נטיות שם העצם
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה