ספרות-סיפור פשוט\ש"י עגנון

סיפור פשוט\ש"י עגנון

זה הולך להיות בכלל ולא פשוט , אז יאללה נשימה עמוקה ובואו נתחיל עם זה, בתקווה שנסיים לפני שנה הבאה.

תקציר הסיפור-

1. אמא של בלומה מתה- הסיפור שלנו מתחיל במותה של מירל , אמא של בלומה . בלומה באותו הזמן רק בת 16, אבל היא כבר יתומה מאב מאם . הדבר שאמא שלה אומרת לה לפני מותה הוא שיש להן קרובי משפחה בשיבוש , שבטח מאוד ישמחו לקבל אותה ולארח אותה.
2. בלומה מגיעה לבית משפחת הורביץ- בלומה מגיעה אל הבית של הקרובים העשירים שלה, ומתיישבת על כיסא , מחכה שצירל, בעלת הבית תבוא ותחליט מה לעשות איתה. צירל באמת נכנסת לבית ופתאום קולטת פרצוף חדש בבית , אז מה היא עושה? בגלל שצירל היא אישה כל כך נחמדה ואוהבת היא באה אל בלומה, תופסת אותה בסנטר (מרימה אותו קצת) ושואלת אותה "מי את בתי ומה את מבקשת כאן ?" יותר מתנשא מזה אי אפשר. אבל בלומה, היא הרי נערה מאוד גאה, נעמדת , ואומרת בדיוק מי היא (ביתם של מירל וחיים נאכט) ומה היא רוצה (לחיות אצל קרוביה). צירל מתחילה לחפור את חייה, עד כמה היא הצטערה לשמוע על מות אימה, ועל כמה שחיים נאכט היה אדם חסר מזל , וחולה, אבל חכם שמלמד תורה ,  ואוי בטח הוא לימד אותך (את בלומה) לקרוא בספרים ודברים כאלו חשובים , אבל חבל שלא לימד אותך דברים שאישה צריכה לדעת ."אלא הלוואי שהיו מלמדין אותך דברים שאישה צריכה לדעתם ."
   טוב , נראלי סיימנו להפגין עד כמה צירל מגניבה יותר מבלומה, אז צירל שולחת אותה לאיזה חדר קטן , ואומרת לה שמחר בבוקר יחליטו מה לעשות איתה.
   החלום של בלומה-  בית חדש, הגיוני שבלומה תחלום איזה חלום מוזר- היא חולמת שהיא יושבת לבדה בכרכרה ברחוב (הדבר הכי לא מכובד שנערה לא נשואה יכולה לעשות ), אז היא מתביישת ויוצאת מהכרכרה. הסוסים נבהלו מזה שהיא ירדה ואז התחילו לרוץ, אז היא פורשת את הידיים שלה כדי לנסות לעצור אותם כדי שלא יפגעו באף אחד מהעוברים ושבים, היא מצפה שמישהו יבוא לעזור לה, אבל אף אחד לא בא. היא מבינה שהסוסים ירמסו אותה, אז מעיפה את הידיים לעיניה, כדי לא לראות את האסון שעומד לבוא, ואז מתעוררת .  החלום הזה כנראה מבטא את מה שבלומה מרגישה- היא לבדה לגמרי , במקום חדש, אין לה אף אחד , והיא צריכה עזרה בלהשתלט על המצב ולהגן על עצמה, אבל אף אחד לא בא. בחלום שלה בלומה נשארת לבדה ומסכנה בדיוק כמו שבמציאות היא בבית של אנשים שהיא לא בדיוק מכירה, והיא דיי הופכת שם למשרתת.
   ארוחת הבוקר- בלומה קמה מאוד מוקדם ומכינה את השולחן לארוחת הבוקר, שמה עוגות יפות שהיא הביאה מהבית ומפנקת את המשפוחה בתכלס. אומרים לנו גם שבלומה מאוד חכמה, היא משתמשת באותם הכלים שצירל השתמשה בהם בלילה (הרי בית יהודי מסורתי, שומרים כשרות , בערב הייתה ארוחה מאותו סוג של ארוחת הבוקר) "כלים שנשתמשה בהם צירל בלילה נשתמשה בהם בלומה בבוקר" .
   הירשל , הבן של צירל וברוך מאיר (אוי איזה יופי גם הוא בן 16) נכנס אחרון למטבח ורואה איזה עוגות יש על השולחן (או שאולי ראה משהו אחר שאהב..) ואומר "עוגות נאות אני רואה" וכולם יושבים לאכול. צירל, לא יכולה לשבת בשקט ולהינות מהארוחה , אלא חייבת להוריד את בלומה עוד קצת ויורדת על העוגות "די לנו בלחם חול " (או במילים אחרות , אנחנו לא באמת אוכלים עוגות כאלה מפונפנות פה, לא צריך אותן) ,הירשל שקולט את המאבק הפנימי שמתחולל בין בלומה לצירל, רוצה לעודד קצת את בלומה, ניגש אל צירל , כאילו בא לומר לה איזה סוד ואז דיי בקול אומר לה " מודה את אמא שעוגות אלה טעימות" .
   בלומה מבינה בסוף הארוחה את מקומה בתור משרתת , והיא זו שמפנה את השולחן בסוף הארוחה.
3. בלומה הופכת למשרתת בלא שכר- אופסי דופסי רצה הגורל וממש כמה ימים לפני שבאה בלומה לבית הורביץ המשרתת הקודמת שלהם עזבה, אז אפשר למצוא לבלומה מקום בבית בתור משרתת. אבל היי, בלומה היא בת משפחה, אז אנחנו לא צריכים לשלם לה כסף, כי אנחנו נשלם לה את הנדוניה . אז ככה בלומה החמודה שלנו הופכת למשרתת בלא שכר.
   עד כאן הפתיח הרגוע יחסית , ואז מגיעה העלייה אל השיא או במילים אחרות ….
4. ההתאהבות - זה כמובן לא קרה ככה בבום.
   גם בלומה וגם הירשל הם שני בני נוער באותו הגיל.
   בלומה שיודעת לקרוא, היא נערה מאוד אינטליגנטית וגם הירשל הוא כזה. כל פעם שהירשל הולך לספרייה, הוא מביא 3 ספרים , והם עושים ביניהם רוטציה על הספרים. זה גורם לאיזה מין חיבור בינהם .
   בשלב הזה בסיפור אנחנו גם מכירים את דמותה של בלומה מעט יותר טוב- אנחנו מגלים שהיא יושבת בחדר שלה, עם נר אחד שמונח על שולחן ועליו מפה לבנה והיא קוראת את הספר שלה לאור הנר. התיאור הזה של קריאתה של בלומה הוא הבדידות (הנר) , הטוהר(המפה הלבנה) , וקריאת הספר (חוכמה וידע).
   הירשל שלנו כבר מאוהב בבלומה לחלוטין כשהם בני 17, ומה קורה לנערות יפות בגיל 17? הן נהיות עוד יותר יפות ומשכות … ובלומה היא בכלל גם אינטליגנטית . אוהווו מה הירשל מרגיש כלפיה. הירשל כל כך רוצה להתקרב אל בלומה, ולדבר איתה,אבל כל פעם שהוא עושה את זה הוא נרעד בהתרגשות , ומתחיל לגמגם ( אוווו איזה חמודי ).
   יש לנו שני מפגשים בין בלומה להירשל, שני מפגשים דיי לא חוקיים ( נראלכם זה בסדר ששני ילדים בני 17  ישבו יחד באותו חדר, לבד, בלי השגחת מבוגר? פושטקים!)קיצר:
   מפגש ראשון - הירשל פשוט נכנס לחדר של בלומה, ואז הם שניהם היו ממש נבוכים (כי הרי אסור, פשי מה זה פורעי חוק) "נבוכים היו שניהם" , היא רומזת לו שיצא מהחדר- היא מושיטה כזה את היד כלפי הדלת (קצת כמו קישטה לחתול) אבל הוא אוחז את ידה (oh no!) "באותה שעה האדימו פניהם כבני אדם שעשו דבר שאינו הגון. עמדה והוציאה את ידה מידו ויצאה. " איךךךךךך איך הוא מעז לחלל ככה את כבודה ופרטיותה של בלומה ולהחזיק לה את היד?? היא מיד יוצאת מהחדר ומצפה שכשהיא תחזור הוא כבר לא יהיה שם.  הירשלון מסכן, נשאר לבד בחדר, הוא גם כן נבוך ולא יודע מה לעשות עם עצמו , אז הוא פשוט יוצא גם כן .
   מפגש שני -  כבר כמה ימים עברו מאז המפגש הראשון בחדרה של בלומה, והיא מסתובבת בבית כולה בפנים כועסות וזועמות על הירשל, לא מדברת איתו , לא כלום , והוא מסכן , סך הכל מחבב אותה ממש. אז הוא עושה מעשה, נכנס לחדר שלה שוב, הפעם כדי לשאול אותה למה "פניה זעומות ". היא באותו הזמן יושבת על הכיסא בחדרה, והוא עומד לו בכניסה לחדר, רועד ומגמגם . תוך כדי הרעידות שלו הוא חושב לעצמו על מרחקים :"כמה קרוב הוא לה וכמה רחוקה היא ממנו " . הפעם הוא זה שמושיט לה את ידו , אולי משהו יקרה הפעם , אבל היא שוב יוצאת מהחדר. הירשל לא יכול לצאת מהחדר,הוא מניח את ראשו על מיטתה ופשוט חושב לו קצת . הציטוט שלנו יהיה :"אלף שנים היה ראשו מונח על מיטתה של בלומה. כל היקום נחמה רק הירשל בלבד קיים . דמום שוכב וליבו מתוק כדבש." איזו סצנה רגועה, וחמודה, ויפה, אבל אז מישהו בא ומלטף את ראשו של הירשל (מי זה יכול להיות? בלומה כמובן !) הפעם זה תורו של הירשל להיבהל ממעשי השני, והוא זה שבורח מהחדר.
   שני הילדים מסתובבים בבית והם נבוכים האחד מהשני, בלומה כבר לא מחייכת , הירשל ממעיט בשיחה, וצירל שלנו מתחילה להסיק מסקנות.
5. השידוך- הכל טוב ויפה מבחינת צירל בזמן ששני הילדים דיי מאוהבים האחד בשני - לה לא אכפת - היא יודעת שבלומה היא נערה צנועה מאוד והיא לא תביא את הירשל לידי עבירה לפני החתונה. צירל כמובן יודעת שהחתונה לא תהיה עם בלומה (היא הרי משרתת , והוא  בן מעמד הרבה יותר גבוה), אז היא לא מתערבת להם ביחסים בשלב זה .
   אוי לא, פתאום שומעים שועדת הצבא אמורה להגיע העירה בקרוב, והיא יודעת שהם מחפשים גברים חזקים שיבואו להילחם במלחמה (הירשל נופל בדיוק לקטגוריה הזו ) , אבל בטח יש הנחות לכאלו שאמורים להתחתן , או בכלל הרגע נישאו ומצפים לילד- אז זה בדיוק מה שצירל רוצה שיקרה- היא פונה ליונה טויבר השדכן , כדי לברר האם מינה צימליך , הבת של איש העסקים ההגון והצדיק גדליה צימליך ,פנויה לנישואין. כמובן שהיא פנויה, וכעת אנחנו מכירים קצת את מינה- הגברת היפה, היא בסה"כ נערה מהכפר, שהוריה העשירים שלחו אותה ללמוד בעיר , אז היא חשה את עצמה בורגנית ומגניבה, אבל היא לא יותר מידי חכמה. היא גם לא ייחודית או אצילית או עוצמתית ( כל הדברים שיש בבלומה).  מינה מקבלת על עצמה את העובדה שהיא תהיה חייבת להתחתן בשלב מסוים, אבל לא כל כך אכפת לה אם זה קורה היום או מחר או מתי בכלל.
   * ארוע שדיי חשוב להבנת הסיפור אבל לא בדיוק קשור לסדר הדברים בסיפור-
   סצינת ספירת הכסף בחנות - העסק של משפחת הורביץ הוא החנות המשפחתית .
   לאחר סיום העבודה, עומדים צירל וברוך מאיר בחנות וסופרים את הכסף בעוד מבעד לחלון הראווה ניתן לראות זוגות זוגות של אנשים מטיילים ברחוב באהבה. בסצנה הזו ספירת הכסף מתוארת באופן שהוא כמעט אירוטי , וזה פשוט מסביר את הקשר בין ברוך מאיר לצירל .
   זוכרים את מירל (אמא של בלומה)? אז מה מסתבר, היא וברוך מאיר היו פעם ממש מאוהבים , אפילו כמעט מאורסים, ואז בא אבא של צירל ( שבחנותו עבד ברוך מאיר)
   והציע לברוך מאיר להתחתן עם צירל , ובעצם לרשת את החנות . ברוך מאיר בחר בכסף , ועל זה הייתה מושתת מערכת היחסים של צירל וברוך מאיר- כסף .
   בזמן שהם ככה סופרים את הכסף של אותו היום , צירל גורמת לברוך מאיר להציע את מינה בתור שידוך להירשל.
   טוב, הוחלט שיהיה שידוך , אבל עכשיו השאלה היא, איך להודיע עליו להירשל ?
6. סצנת המרתף- נשמע כמו איזה משהו חושני ומגניב, אבל לא.
   הירשל יורד למטה למרתף למלא את כד היין מן החבית , וצירל יורדת מיד אחריו . הירשל מבחינתו בטוח שאמא שלו יורדת אחריו כדי לתפוס אותו ואת בלומה על חם והוא קצת מתבייש בזה שאמא שלו יורדת לדברים כאלה נמוכים, ואז הם נעצרים.
   צירל באה ומתחילה להציג בפני  הירשל את מעלותיה של מינה- אבא שלה עשיר, והיא למדה בכל מיני מקומות אז היא אמורה להיות משכילה. במפגש הזה בין השניים אנחנו מגלים עוד יותר את הערכים של צירל "אוי לעולם שהבריות הולכים אחר ליבם". מבחינתה של צירל עולם שבו האנשים הולכים אחרי צו ליבם , ומתחתנים עם מי שבא להם , הוא עולם נוראי, עולם שלא ישרוד. מבחינתה, אהבה ונישואים זה לא דבר שחייב ללכת ביחד. השורות האלו שצירל אורמת הן בעצם הביקורת של עגנון לחברה היהודית שהתבססה על שידוכים .
   צירל ממשיכה , כי כבר דיי החליטו בשבילו והוא הולך להתחתן עם מינה - היא אומרת ש"אין הרבה בלומה בשוק" וכמובן לא שוכחת לציין שמקומו של הירשל הוא בקרב העשירים - " בן בעלי בתים אתה הירשל ולגדולה מזו אתה מתוקן".במילים האלה היא בעצם אומרת נכון ,בלומה מיוחדת והכל , אבל אל תשכח שהיא משרתת, והיא אמורה להיות איפה שכל המשרתים - בשוק, אבל אתה הירשל אתה בחור בן לבית של עשיר, יש לך רכוש ואתה מיועד למישהי שהמעמד שלה יותר גבוה מזה של בלומה. "הירשל עמד ושתק"  הירשל הבין טוב מאוד מה אמא שלו אמרה לו הרגע, אבל הוא לא היה יכול להגיב, הוא חסר אונים מול אמא שלו המניפולטיבית והשתלטנית.
7. בלומה עוזבת את בית הורביץ - בלומה מבינה מה קורה, היא לא טיפשה, אז היא עוזבת הכל והולכת לעבוד בביתם של תרצה ועקביה מזל , לגדל את התינוק שלהם . הבית שלהם נמצא בשולי העיר, מה שמסמל אצלנו בסיפור גם את שולי הנורמות החברתיות (איך מתאים לבלומה מקום כזה הא?). הירשל מצידו בוכההההה , לא רצה שבלומה תעזוב הוא הרי אוהב אותה ואפילו מאוד. צירל מתייחסת אליו כאל ילד קטן ופשוט מבהירה לו ש"אין גורלו של אדם מסור בידיו" - אין לך שליטה על חייך.
8. מסיבת החנוכה- מינה מגיעה לשיבוש, וחברה שלה סופיה גילדנהורן , מארגנת מסיבת חנוכה. הירשל כמובן גם נמצא במסיבה הזאת , והוא עומד לו בצד ומעשן מלא סיגריות מרוב מבוכה , עד שמינה באה . ברגע שמינה באה הוא פתאום נרגע טיפה ומתחיל לדבר איתה. הם מדברים במסיבה מלא מלא וחופרים אחד לשני,מה שנראה לשאר האנשים במסיבה כקשר של קרבה שמטרתו נישואין. יצחק גילדנהורן, מבחין בשניים שיושבים ומפטפטים וקורא להם "זוג יונים " , אבל הירשל מרגיש שיש כאן פגיעה בכבודה של מינה =, אז הוא מחזיק את ידה - " קם ונטל את ידה של מינה ואחז כמה שאחז" . יצחק כמובן שם לב לפעולה הזאת וקורא להירשל "גבר שבגוברין". גם אשתו, סופיה שהרי אירגנה את המסיבה הזו והיא חברתה הטובה של מינה ישר באה וחיבקה את מינה, וכל אנשי המסיבה באו והתחילו לומר לזוג מזל טוב, ודברים כאלו, כי כולם הבינו שהם מאורסים - בעצם המסיבה הזו מהווה את האישור לאירוסין. המסיבה הופכת ממסיבת חנוכה למסיבת אירוסין .הירשל, לא כל כך רוצה את זה….
9. סעודת האירוסין בכפר-  משפחת הורביץ נוסעת למשפחת צימליך אל הכפר לסעודת מלווה מלכה (או במילים אחרות לסעודת אירוסים). ברוך מאיר , איך שהוא יוצא מהכרכרה שבה נסעו בה למינה, והוא כולו לבוש במעיל פרווה עצום ונראה כמו דוב גדול ואומר -"דובים שבאו הביאו צבי בכפותיהם " . הירשל ומינה יכולים לשבת ביחד לבד בחדר (הם  לא פושעים במעשה זה כי הם מאורסים) , והירשל מופתע מבורותה בנושאים כל כך רבים שהיא כבר אמורה לדעת. הוא מבין שהיא בכלל לא כמו בלומה.
   בסיפור יש תיאור מאוד מאוד מפורט בנוגע לכל האוכל שהיה על השולחן . זה שיש כל כך הרבה אוכל מלמד על המעמד הגבוה של המשפחה, וצירל מאושרת מזה עד הגג- קודם כל כי היא מאוד אוהבת אוכל , אבל גם בעיקר כי עכשיו בנה מאורס ליורשת של כל הכסף הזה. כולם אוכלים ואוכלים והוא לא מוכן , הוא מנסה למרוד במוסכמות החברה ולא לאכול בבית הורי כלתו. קודם כל שימו לב שזוהי הפעם היחידה שהירשל מנסה למרוד באופן גלוי , אבל גם זה לא כל כך מצליח לו. לרגע הוא נזכר בדוד שלו , אותו משוגע שברח ליער לאכול עשבים , פתאום הירשל קולט שוואלה הדוד לא היה משוגע אלא פשוט מרד במוסכמות החברה ואנשים לא הבינו מה הוא רוצה אז הם קראו לו משוגע. עם כל הניסיון של הירשל למרוד כאן ועכשיו , הוא נכשל בסופו של דבר, כשאוכל את הפשטידה . דווקא אמא שלו, זו שבגללה הוא נמצא במצב הזה היא זו שמבחינה בכישלון שלו והיא אומרת לו במין ציניות - "מודה אתה שפשטידה זו טעימה היא?" - בדיוק כמו שהוא אמר לה ביומה הראשון של בלומה בביתם.
10. החתונה- בימים לפני החתונה הירשל לא מתרכז בהתרגשות מהחתונה המתקרבת אלא בגעגועיו לבלומה. הירשל ומינה צועדים אל מתחת לחופה ויש המון המון אורחים בקהל שבאו לחגוג איתם את חתונתם , אבל בלומה לא באה- היא נשארה לשמור על התינוקת של תרצה ועקביה מזל . המספר שלנו הוא הרי מספר כל יודע ולכן הוא מודיע לנו שבלומה , שיודעת טוב מאוד מה קורה היום , אבל היא בולמת את רגשות אהבתה ומפסיקה  לחשוב על הירשל. הירשל מגיע לחופה והוא לא מתואר כאדם מאושר "עייף וחיוור עמד הירשל תחת חופתו ". מתחת לחופה תמיד עומדות נערות שכל אחת מחזיקה נר, ופתאום כבה אחד הנרות . והירשל בליבו חושב על מיליון ומשהו דברים - על המשמעות של הנר שכבה, "אלוקים בשמיים יודע נרו של מי כבה" (הכוונה היא שהנר לתקווה לחיים מאושרים עם אהובתו בלומה כבה) , הוא גם חשב על מנהג הגירושין ההודי ( שני המתגרשים עומדים באוהל כל אחד הם נר ביד, הראשון שנרו כבה,עוזב, והשני מקבל הכל ), הוא חושב  על הכלללל רק לא על מינה.
    הזוג הצעיר עובר לדירה חדשה משלהם שמצאה להם צירל , והירשל ממשיך לעבוד עם ההורים שלו בחנות . בהתחלה הירשל מנסה לספר למינה על הספרים שהוא קורא ועל כך הדברים שהוא עושה , אבל היא לא מבינה או שהיא בכלל מפהקת בשיעמום , בכללל לא כמו בלומה. מהר מאוד הוא מנסה לעשות הכל כדי להתחמק ממינה, הוא רוצה לבלות כמה שפחות זמן איתה אז הוא מתעכב בעבודה וכו' הוא גם לא ישן כל כך טוב יותר.
    פעם אחת מינה לוחשת לו "דברים של טעם " , כנראה משהו חשוב ודיי מעניין, אבל הוא כבר לא יכול לשמוע אותה אז הוא דיי מתעלם . הוא מרגיש שמינה היא כמו "בגד שמקיף את הגוף ואינו מחמם " הוא שם, אבל לא באמת .
11. ההידררדרות הנפשית של הירשל -  מינה מתגלה בפני הירשל כבחורה מאוד מאוד לא מעניינת . בכל בוקר הם קמים והיא מתחילה לחפור לו את החיים על החלומות שלה. עכשיו לא תגידו היה לה חלומות ארוכים ומגניבים או משהו כזה ששווה להקשיב לה, היא פשוט חפרה "מייחדת דיבורה על כל נמלה ונמלה עד שעצמותיו מרחפות " . הירשל כבר לא מסוגל להקשיב לדיבוריה של מינה על החלומות האלו . הוא לא רוצה יותר לארח אנשים בביתם, ומתחיל לבלות הרבה יותר זמן בבית החבורה ציון (מקום מגניב שבו ישבו כל הגברים העשירים , קראו עיתונים וספרים ועשו דברים ). הוא כל הזמו חושב על בלומה , ואז גם מפסיק ללכת לבית החבורה ציון כי גם שם הוא לא מצליח למצוא את עצמו. מינוש נכנסת להריון.(כן , גם שלא סובלים  אחד את השני אין ברירה אלא להעלות צאצאים).
    בעיקרון הירשל נכנס עכשיו לשגרה - הוא הולך לעבודה כל בוקר .
    הימים חולפים , וצירל וברוך מאיר לא מבינים בכלל את כאבו של בנם , הם לא רואים ולא מעלים על דעתם עד כמה הוא מאוהב בבלומה ולא במינה, וזה פשוט בגלל שהם עצמם כבר שכחו איך אהבה נראית ומרגישה (אמרנו כבר שהנישואים שלהם מבוססים על כסף ותו לא).
    מינה לא טיפשה, היא רואה שבעלה לא בדיוק שלה, " אף שלא טעמה טעם אהבה ידעה שלא זו אהבה." מינה מבינה שהוא לא אוהב אותה  , אבל לא מצליחה להבין את מי הוא אוהב במקומה , היא מתעמתת איתו ושואלת אם הוא אוהב את סופיה (החברה שלה) "בסופיה אתה הוגה?"  , אבל היא לא מעלה על דעתה שהוא בעצם מאוהב במשרתת.
    צירל , אם השנה, שמה לב למצוקה של בנה ומנסה לגרום לצאת לטיולים , ככה לנסות להקל עליו .הטיולים של הירשל מביאים אותו לבית מזל , בציפייה לראות את בלומה. הוא רואה באחד החדרים את אורו של הנר והוא מנחש שזהו חדרה של בלומה, והוא פשוט נעמד שם , מחכה שהיא תפתח את החלון ותראה אותו. (הוא רואה את גציל שטיין , בחורצי'ק חרוץ שעובד בחנות גם מגיע לבית מזל ואנחנו אח"כ נגלה שהוא בעצם מחזר אחרי בלומה). בלומה לא פותחת את החלון, היא נעלמה מחייו של הירשל - היא לא באה לבקר בבית הורביץ , לא הייתה בחתונה, אפילו בחנות של המשפחה היא לא קונה. "בלומה לא באה והירשל לא פסק מלהגות בה" המשמעות של המשפט הזה היא שהוא כבר לא רואה את בלומה, היא יצאה מחייו ברמה פיזית , אבל הוא פשוט לא מפסיק לחשוב עליה, אז היא לא עזבה את חייו ברמה הנפשית
12. המפגש עם בלומה-יום אחד שוב טייל הירשל ליד בית מזל , וחשב לעצמו ף, אין סיכוי שהיא בחיים לא תצא או משהו כזה , "אי אפשר שבלומה תבלום עצמה עולמית. סוף סוף עתידה היא שתצא" ואיכשהו, בדיוק באותו היום (איזה מפתיע) , נושבת הרוח ופותחת את השער, בלומה יורדת במדרגות כדי ללכת לסגור את השער. כשהיא רואה שיש מישהו באזור של הבית היא שואלת מי זה, ואז הירשל אומר לה זה אני , והיא ישר בורחת חזרה לתוך הביית. בלומה מבינה שאין טעם לאהבה הזו , הרי הוא כבר נשוי , והיא עדיין משרתת, אין כאן שום סיכוי להתפתחות של משהו מעבר לאהבת נעורים .אבל הירשל עוד לא מבין את זה, "עצוב עצוב הלב, עצוב עצוב ומבויש.. הניח ראשו על כפות המנעול והחל בוכה"  הוא נשבר, וממשיך לעמוד בחוץ בקור ובגשם ונרטב לגמרי, ואז הוא מתחיל לחשוב מה הוא יתחיל לומר למינה כשיחזור הבייתה "אענה ואומר לה אצל בלומה… הלוא היא אהובתי"  הוא מעיז להתוודות בפני מינה על אהבתו לבלומה רק בדמיונו ,כי הרי במציאות אין לו מספיק כוחות נפשיים לעשות את זה. הירשל עדיין עומד מחוץ לבית מזל ,ופתאום הוא רואה את הנר בחדרה של בלומה כבה, והוא נזכר בנר שכבה בחתונתו ונהיה עצוב עוד יותר.
    זו היא הנקודה בה הירשל לגמרי נשבר, וכאן השיגעון שלו ממש מתחיל לתפוס צורה.
13. קריאת הגבר (התרנגול )- הירשל לא ישן טוב בלילה, הוא גם לא אוכל טוב והוא ממש מרזה, ועכשיו הוא לא נראה כל כך חסון ובריא- אנשי העיירה בטוחים שזה בגלל התקרבותה של ועדת הצבא, ואף אחד לא מעלה על דעתו שהירשל מאבד את זה לגמרי. בלילות, הוא לא ישן , ומנסה כמה שפחות לזוז כדי לא להעיר את מינה כדי שלא תתעורר ותתחיל לספר לו על מיליון דברים שהוא כבר לא יכול לשמוע- "קשה קולה בלילה כקול יתד שתוקעים בקיר של חימר" - הוא לא מסוגל יותר לשמוע את קולה /של מינה, היא דוחה אותו לגמרי . הוא שומע את קריאת התרנגול , או ה"גבר" , והדבר מעצבן אותו מאודדד ומונע ממנו לישון , כי זה מזכיר לו את חוסר הגבריות שלו, את חוסר השליטה שלו בחייו. הירשל מסתכל על אישתו, והוא יודע שהוא צריך לאהוב אותה, ולהיות מאושר מזה שהוא התחתן איתה "אבל אם אין הלב נמשך אחריה אין השכל מועיל " .  הוא פשוט לא רוצה אותה. הוא ממשיך להישאר ער ולחשוב , ואז מתעצבן עוד כשחושב על זה שמחר בעבודה הוא יהיה מאוד עייף והעובדים יסתכלו עליו ויחשבו ש"ליל חשק היה לו " (תבינו מה שתבינו) ובגלל זה הוא עייף. התרנגול לא מפסיק לקרוא, והירשל לא מסוגל לשמוע אותו יותר "והקול חודר ונוקב ".
    מינה כבר בחודשים מאוד מתקדמים של ההריון ונמאס לה מזה שבעלה לא איתה, היא מתעמתת איתו ואומרת לו ש"שתיקתך ממיתה אותי. בעל נפש אתה ואתה צריך לדעת שאי אפשר כך " . אנחנו מגלים שמינה היא מאוד רגישה, היא יודעת שהירשל הוא מאוד רגיש, ויודעת שיש משהו שמציק לו ולכן היא דורשת שידברו , היא אומרת לו שהוא מכל האנשים , בגלל שהוא כל כך רגיש צריך להבין את הסבל שהוא גורם לה בכך שהוא מונע ממנה את חיי הנישואין הרגילים והנורמטיביים שאמורים להיות לה.
14. בוקר השיגעון - הירשל קם וכבר מהבוקר אינו מדבר כל כך בהיגיון- הדבר הראשון שאומר למינה הוא "זה שקורא קוקוריקו אינו נותן לי לישון " הוא אומר שצריך להביא אותו לשוחט כדי שיעשה לו "חיק חיק" ותוך כדי שהוא עושה את הצלילים הוא גם מראה תנועה של סכין ליד צווארו. הוא שואל מינה מה השעה והיא עונה לו שבע ומחצה ואז הוא יוצא לעבודה.
    אותו יום הוא לא בדיוק מגיע אל העבודה שבעיר אלא ליער (שימו לב לזה שיער זה היפוך אותיות מהעיר, בעיר יש מוסכמות וחוקים ביער אין שום דבר כזה ). הוא מברך לשלום את העצים , חולץ את אחת מנעליו ומתחיל לצעוק שהוא לא משוגע. "שמשוגע קורא כתרנגול ואני קורא גע גע גע" , אפילו בשיגעון שלו הוא מבין שהוא לא תרנגול , עם השפעה וקול וגבריות , אלא הוא ברווזון קטן מסכן ומפוחד.
    הוא מסתכל למעלה וצועק אל אלוהים שואל מה השעה , ומוציא את השעון שלו שעצר מלכת בדיוק בשעה שבע ומחצה, ואז נשכב לו על הדשא.
    הוא עצבני על אלוהים בקטע אחר ( הרי רק באשמתו ובגלל החוקים שלו הוא היה צריך לוותר על האהבה שלו לבלומה ולהינשא למינה שהוא בכלל ולא סובל ), אז מה עושה הירשל השפוי מאוד שלנו ? הוא מתחיל לירוק על אלוהים , אבל מה לעשות שיש דבר כזה הקרוי כוח כבידה, והרוק נופל לו חזרה לעיניים? "רקק כלפי מעלה וחזר הרוק ונפל לתוך עיניו " . אחכ הוא קם וממשיך ללכת ביער ולפדוק עם הנעל על הראשו ולהתשגע לגמרי,עד שהוא נתקע באבן ונופל . יש 3 סיבות לשיגעון שלו - הראשונה היא זה שהוא לא מעוניין להתגייס לצבא, ובזה כולם מאמינים - הוא לא באמת משוגע, הוא עושה את עצמו משוגע כדי שלא תיקח אותו ועדת הצבא. השנייה,הנפש שלו נשברה- זו הדרך הפאסיבית שלו להילחם במוסכמות החברה שחנקו אותו . והשלישית - לפני כמה דורות הוטלה קללה על משפחת קלינגר כי אחד מהם פגע ברב, ולכן בכל דור יש מישהו משוגע.
    כשמישהו מכובד ואחראי כמו הירשל לא מגיע לעבודה , אנשים מתחילים לחפש אותו , וכשהם כן מוצאים אותו הם מביאים אותו בחזרה הבייתה למינה. היא כמו אישה טובה ניגשת אליו, מתחילה ללטף את הראש שלו, אבל אז הוא אומר "בלומה אני לא אמרתי קוקי אלא גע גע גע"  מינה מתמוטטת ומתעלפת , ומבינה שזאת לא סופיה שבה היה הירשל מאוהב, אלא בלומה המשרתת.
    כל תושבי העיירה מדברים על השיגעון של הירשל אבל הם בטוחים שהוא לא באמת השתגע אלא פשוט עושה את עצמו כדי להתחמק מועדת הצבא. "משים עצמו שוטה"
    הביאו את הירשל אל הרופא של ועדת הצבא , ועל כל שאלה ששאלו אותו הוא עונה שבע ומחצה,וההורים שלו מבינים שהילד באמת השתגע, ושאין ברירה אלא לשלוח אותו לרופא נפש ( על הבסיס של פסיכולוג אבל באותה התקופה אין דבר כזה פסיכולוג אז אנחנו קוראים לזה רופא נפש.
    אנחנו בדרך לד"ר לנגזם וכל מה שצירל חושבת עליו זה לא איזה מסכן הבן שלה איבד לגמרי את שפיותו , אלא שהחנות שלה נשארה בלי אף אחד שישמור עליה. "צירל ישבה עגומה. חנותה נזכרה ונתעצבה… אין להניח חנות בלא בעלים ". היא לא מסוגלת להבין מה עובר על הילד שלה.
15. ההבראה אצל ד"ר לנגזם - הירשל והוריו מגיעים לבית ההבראה אצל ד"ר לנגזם והוא מסתכל על הירשל , רואה בו "ענווה והכנעה ועצבות "  , ואומר להוריו שיבואו לקחת אותו הביתה בעוד שלושה חודשים .
    הם בדרך חזרה הבייתה מתביישים בשגעון של בנם אבל כשהם חוזרים לעיר הם מבינים שכולם , כולל ההורים של מינה חושבים שהוא השתגע בכאילו רק בשביל להימנע מועדת הצבא.
    אצל ד"ר לנגזם , הירשל ישן ומדבר הרבה מאוד. הם מדברים זה עם זה על המון המון דברים , אבל את בלומה הם לא מזכירים אף לא פעם אחת . הם גורמים לכך שהירשל מדחיק את הרגש שלו . הרופא החכם מבין שאין עתיד למערכת היחסים הזו בין הירשל ובלומה ושצריך פשוט לנסות לגרום להירשל לשכוח אותה עד כמה שניתן.
    הרופא מגלה כלפי הירשל את כל האהבה והיחס שהוא לא קיבל בילדותו - הוא אוחז לו ביחד, מגלה יחס מאוד רך ועדין ולפעמים הם אפילו יוצאים לטייל בגן.
    לנגזם מספר להירשל כל כך הרבה סיפורים, ובאחד מן הימים הוא מספר לו סיפור על מנגנים סומאים (עיוורים ), הם עומדים בשוק ומנגנים "שירים ערבים ומתוקים , שאין להם תחילה ואין להם סוף ואתה עומד ושומע וליבך מתעטף".  הרופא לאט לאט , מסביר להירשל במילים מאוד עדינות ככה שלא יבהל, שהדרך הכי טובה שלו לשרוד את העולם הזה, ואת חיי הנישואין שלו , ואת החיים בחברה השמרנית דתית שלו , הוא פשוט להיות עיוור (לרגש, לאהבה שלו לבלומה,ולדעתי גם לכל מה משמפריע לו במינה).
    בזמן שהירשל נמצא אצל ד"ר לנגזם מינה יולדת את בנם הראשון - משולם . משולם הקטן נולד חולה וחלש (הוא משלם את המחיר על מערכת היחסים החולה של הוריו ), וברית המילה שלו אפילו נדחית בחודש.
16. הירשל חוזר לשיבוש - הירשל חוזר לביתו משובש. הוא כבר לא בדיוק אותו האדם , הוא למד להשתיק את הרגשות והערכים שלו . הוא אומר שלום לאישתו ומסתכל על תינוקו , תוך כדי שבליבו הוא מתנצל בליבו על כך שהוא לא אוהב אותו. לאט לאט , להירשל מתחיל להיפתח הלב והוא מתחיל לשחק ולהשתעשע עם בנו- הוא מבין שהילדות שלו לא הייתה כל כך כיפית בלי אהבת אם , אז הוא לא רוצה לדפוק את הילד והוא נותן לו את כל האהבה.
17. חיי השגרה בשיבוש - הירשל חוזר לשגרה- הוא חוזר לעבודה, והוא כבר לא חושב על בלומה, הוא גם לא משווה את מינה אליה, שוב אוכל . "עכשיו עבודתו עיקר ומחשבותיו טפלות" בדיוק כמו אביו, הירשל הפסיק לחשוב יותר מידי , אלא פשוט להתרכז בעבודתו .
    הוא למד להשלים עם המציאות, הוא לאט לאט מבחין ביתרונות של מינה(פתאום הוא קולט שהיא דיי יפה, ויש לה גם אחלה אופי) הם מתחילים לצאת יחד לטיולים , והוא אפילו מתחיל להקשיב ולפתור את החלומות שלה (איזה בעל חמודי הא?). באיזה שהוא שלב הם שולחים את משולם לכפר, להורים של מינה כדי שיגדל שם (כי הוא דיי חולני , אז הכפר נשמע כמו אחלה מקום כדי שיפתח קצת את המערכת החיסונית וכו').הזוג מתחיל לארח חברים בביתם "המנורה הגדולה דלוקה ומפה נקייה פרוסה על השולחן ", שימו לב לאור שיש עכשיו בבית , ופתאום בשקט בשקט הירשל חושב לעצמו "אפשר שעוגותיה של בלומה טעימות מהן, אלא אף אלו טעימות" . הירשל נאלץ להשלים עם זה שהוא משודך למינה, הוא מבין שהוא לא יוכל להינות מהעוגות של בלומה- בעצם מהחיים עם בלומה, אבל הוא כן מבין שאשתו מסוגלת להכין עוגות דיי טעימות , ושבעצם גם לה יש יתרונות משלה והוא מתחיל להעריך אותם (אין אני מתה פה, בעל החלומות ).
    הירשל מתחיל לחשוב לעצמו, למה בלומה לא מתחתן עם ד"ר קנבינהוט או גציל שטיין? הם מרוויחים יותר ממה זה הרי יהיה עליה במעמד- "רוחו של הירשל סדורה. כשהוא הוגה בבלומה לכן אינו סוער" הירשל כבר נרגע, הוא כבר הבין בדיוק מה המצב ועכשיו כשהוא חושב על בלומה הכל בסדר, הוא לא משתגע. הוא לא שכח אותה לגמרי כה?הוא פשוט לא מתחרפן במחשבה הראשונה עליה.
    למרות שהוא כל כך רגוע כשהוא חושב עליה , הוא פתאום חושב מחשבה מאוד מאוד מטרידה- "אילו מתה מינה אפשר היה בלומה מתרצית להינשא לי" - חס ושלום הוא לא רוצה שמינה תמות כה? אבל אם זה כן יקרה אולי אז בלומה תחליט שהיא יכולה להתחתן איתו. אנחנו ממש רואים כאן עד כמה קשים הם חיו - הוא כן השלים עם חיו עם מינה אבל הוא לא באמת שכח את אהבתו הראשונה לבלומה.
    האחרי שמשולם כבר בכפר , הזוגיות בין מינה להירשל מתחילה ממש לפרוח .
    צירל מתוארת כמישהי שאיבדה כבר את התיאבון - היא הבינה עכשיו שהחיים לא סובבים סביב האוכל , ואולי היא הבינה גם את מה שעוללה לבן שלה, את כל הצער והסבל שהוא עבר בגללה.
    הכינוי של הירשל למשולם הוא יתומי, כי הירשל מת מבפנים אז הילד הוא דיי יתום מאב.
18. חיי הזוגיות עם מינה -אמרנו כבר שהזוגיות פורחת , הם עושים דברים של זוגות והם ממש חמודים יחד,מינה שוב בהריון , והירשל מצליח לישון , הוא מרגיש את עצמו בתור הגבר בבית ולכן קריאת ה"גבר" (התרנגול ) כבר לא מפריעה לו .  הם חיים חיי זוגיות תקינים בסה"כ- מתחבקים , הוא עוזר לה להכין את ארוחת הבוקר ופותר לה את החלומות . פאן בסך הכל.
19. הביקור בכפר-אז יום אחד הם נוסעים לכפר לבקר את הוריה של מינה ואת הילד החמודי משולם . כשהם יוצאים ומטיילים להם בכפר הם לפתע נתקלים במנגן הסומא .
    הוא מנגן "ניגונו העצב שאין לו תחילה ואין לו סוף " הירשל ומינה עומדים מול המנגן בדממה. הירשל מתחיל להרגיש שכל החומות שד"ר לנגזם עזר לו להציב מתחילת להתפורר והוא מתחיל להרגיש דברים , דברים שאסור לו להרגיש כמו האהבה שלו לבלומה, ועד כמה שהוא לא באמת רצה את חיי השידוך .פתאום הירשל תופס את היד של מינה , זורק למנגן מטבע בערך גבוה והם הולכים . מינה לא כל כך מבינה למה, אבל הולכת. הירשל לא יכול יותר להאזין למנגן כדי שלא יפרצו חומותיו שמגנות על הרגשות שלו , אבל הוא כן מאוד מעריך את הנגינה ולכן הוא זורק את המטבע בערך הגבוה.
20. הולדת הבן השני של מינה והירשל -אנחנו לא יודעים את שמו כמו שאנחנו יודעים את שמו של משולם , אבל אנחנו כן יודעים שזה ילד שנולד מאוד בריא, ושכבר מההתחלה מאוד מאוד אהבו אותו כולם. הוא יצא כזה כי הוא הפרי של הזוגיות הנורמלית בין הוריו. בסוף הספר הירשל ומינה עומדים ליד עריסת התינוק, והירשל אומר שטוב עשו ששלחו את משולם לכפר, "שאין אהבה מתחלקת לשניים " , מינה בטח הייתה בטוחה שמדובר על הילדים , אבל המספר היודע כל שלנו מוסיף את זה שרק אלוהים יודע שהירשל לא התכוון בכלל לתינוקות .

אני לא מאמינה, הגענו לרגע הזה, זה אומנם לקח 10 שעות , אבל הנה  לפניכם מגולל סיפורם הפשוט מאוד של הירשל , מינה ובלומה.

טוב, בואו נחזור לעיניינים החשובים באמת, ככה סתם לסבר את האוזן מה שנשאר לנו זה:
הכרת הדמויות קצת יותר, מדרשי השמות,ניתוחי היצירה ומוטיבים - תכלס כלום.

אוקי:

הירשל - בואו נתחיל מהשם שלו , הירשל הוא צבי ביידיש. הקטע הוא שצבי צריך חופש, הוא צריך את המקום שלו בטבע לרוץ ולקפוץ לו באחו. אממה? לא נתנו לו את זה בסיפור- הוא נלכד כל כך הרבה פעמים בידי מוסכמות החברה מה שמוביל אותו לאיבוד דעתו בסופו של דבר. קודם כל אמא שלו כלאה אותו במרתף - איך שהיא נכנסה היא סגרה מאחוריה את הדלת , מנעה ממנו כל דרך מילוט והטילה עליו פצצה- אתה כבול בשידוך. אחר כך , אבא שלו , כשבא לבית הוריה של מינה בכפר והוא לבוש ממש כמו דוב ,  צוחק ואומר שדובים הביאו צבי , אבל כשדוב מביא צבי זה לא כי הוא אומר לצבי בוא בובי בוא , אלא זה כי הוא כולא אותו, כמו שקרה להירשל.
הוא מאוד חלש מול אימו המניפולטיבית ולא נלחם מול החלטה לשדך אותו למישהי שהוא לא אוהב. למרות שהוא לא מצליח לעמוד מולה , העולם הפנימי שלו סוער. הוא מתחתן, אבל לא אוהב את אישתו, הוא שותק מולה ומנסה להתחמק ממנה כמה שיותר, אבל הוא כן מספר לה על מצבו של דודו המשוגע כדי לנסות איכשהו לרמוז לה על מצבו הנפשי אבל היא לא קולטת את זה.
הפער בין מה שהוא רוצה- להיות חופשי, להתחתן עם בלומה, להתנגד לאמא שלו ולמוסכמות החברה,לבין מה שהוא אשכרה עושה הוא עצום -מסכים עם כל פיפס שאמא שלו אומרת , עושה כל מה שאומרים לו ומתחתן עם השידוך שלו ולא עם אהבתו.
לאחר שהוא משתגע ונרפא אצל ד"ר לנגזם , הוא מתחיל להשתחרר מהשליטה של אמו בחיו, לפתח רגשות חיבה כלפי אשתו וכמובן מפסיק להשתגע מהמחשבה על בלומה.
אמנם הירשל ובלומה אהובתו הם מאוד דומים , שניהם די באותו הגיל , ושניהם ילדים יחידים ומושפעים מאוד ממעשי הוריהם , הם מאוד מנוגדים בתכונות שלהם . בעוד בלומה היא ענייה, חסרת נכסים ף הירשל הוא בן של משפחה עשירה ויש לו ירושה דיי טובה ונחמדה,אבל היא חופשיה בנפש בעוד הוא כבול למוסכמות החברה. היא מבינה שהיא לא יכולה לשנות את האופן שבו פועלת החברה שבה הם חיים , אז היא נאבקת במוסכמות בצורה פאסיבית - היא עוברת לבית בקצה העיר, שמסמל גם את קצה המוסכמות , ולא נכנעת למוסכמות , היא  לא מתחתנת.  הוא לעומת זאת , כמו בובלה עוקב אחרי המוסכמות ובסופו של דבר משתגע.
בסוף הסיפור הוא משלים עם המציאות וכמו אביו עובר לחיות בצורה כנועה בחברה שמושתת על מעמד כלכלי וחברתי.

צירל הורביץ- גם אצל צירל אנחנו נתחיל מהשם . צירל משמעו תכשיט , שם המשפחה שלה לפני הנישואין לברוך מאיר היה קלינגר ,שממש מזכיר לנו קאצ'ינג, והמשמעות שלו היא מצלצל. אז בקיצור כל השם שלה מביא אותנו לאהבה שלה לכסף. היא כביכול תכשיט החברה, הדבר שיש להתגאות בו (כי היא אישה חזקה עם משפחה יפה ומעשים שיש לכבד), והיא בעצם הציר של החברה. הסצנה שהכי מתארת את האהבה שלה לכסף היא סצנת ספירת הכסף בחנות בערב.זה הוא הרגע הכי מאושר ביום שלה,והוא נטול כל רגשות אהבה (נו כן אז היא אוהבת את הכסף שלה, אבל כסף לא עושה ילדים ושמחה בבית).
צירל שלנו היא אישה מאוד מאוד חזקה ומניפולטיבית, והיא זו ששולטת בכל מה שקורה בבית שלה. היא זאת שמחליטה על השידוך של הבן שלה,וכל מה שקורה בחיים שלו.
גם צירל התחתנה בשידוך - מצד אחד היה מאוד מאוד קשה לחתן אותה בגלל הקללה שרבצה על המשפחה שלהם, והעובדה שאח שלה הוגדר כמשוגע, ומצד שני אבא שלה ראה שהעובד בחנות שלו  ברוך מאיר הוא אחלה של עובד אז הוא משדך ביניהם.
אולי בהתחלה אנחנו רואים אותה כאיזה מכשפה עם כובע מחודד ומטאטא, אנחנו מגלים שהיא פשוט לא יודעת מה זה אהבה,היא מעולם לא חוותה אותה,  ולכן לא באמת נראה לה שלא קורה שום דבר נורא בזה שהיא מפרקת את הקשר בין בלומה להירשל . היא חיה את חיה בפחד שחלילה לא תתגשם על הירשל והוא יהפוך למשוגע. היא אמנם נראית מניפולטיבית אבל היא גם קורבן כאן. צירל היא הדוגמה הכי טובה לכך שכללללל דמויות הסיפור הן קורבנות של החברה המסורתית .
הדבר שמאפיין אותה ביותר זה הרצון העז שלה לאכול כל הזמן , התאווה הזו בולטת מאוד בסצנת האירוסים שבה היא טוחנת את הנשמה.
עוד דבר שמאוד מאפיין אותה הוא אהבה לכסף , ועליה כבר פירטנו.

בעיניה, רגש הוא בזבוז- תראו איזה יופי של חיים היא ארגנה לעצמה בלי רגש.

לקראת סוף הסיפור היא מתחילה להשתנות - היא מבינה על מה הירשל ויתר בגלל השידוך שהיא דחפה לו , ומה הוא שילם בגללה- בגלל הפחדים שלה או בגלל ההתנהלות שלה כאמא.
היא מבינה את כל זה ולקראת סוף הסיפור מתחילה לאכול הרבה פחות .

בלומה- ממה נתחיל? שם! לבלומה יש שתי פרשנויות לשם . מצד אחד בקטע של בלימה- היא בולמת את הרגשות שלה. הכי רואים את זה כשהיא משאירה את הירשל בוכה על כפות המנעול, וכמובן כשהיא בולמת את עצמה מאהבתם של אחרים (כמו גציל שטיין וד"ר קנבינהוט). מצד שני בלומה זו פריחה , נאכט זה לילה , ובעצם המשמעות יכולה להיות פרח הלילה. יש לה יופי וחינניות , אבל זה קורה רק בלילה-בחשכה, בסודיות, באופן נסתר מן העין.

היא מגיעה לבית משפחת הורביץ כנערה יתומה, ומתחילה לשמש שם כמשרתת ללא תשלום, אבל משרתת  טובה לא סתם (היא עושה הכל מאוד מהר וטוב). מתפתח סיפור אהבה בינה לבין הירשל אבל ברגע שהיא מבינה שהוא כבול בשידוך , היא עוזבת את בית הורביץ ועוברת לבית תרצה ועקביה מזל , הבית שלהם נמצא בקצה העיר וזה גם מסמל את הקצה של המוסכמות החברתיות , היא לא מקבלת את כל החוקים של החברה, ועד סוף הסיפור היא לא נישאת לאף אחד למרות שיש לה מחזרים רבים .

מינה- אני יודעת, אני יודעת אתם רוצים פירוש שם , אבל אין.תתמודדו.

בהתחלה היא נערה מהכפר, שלמדה קצת בעיר וחשה את עצמה מלכת העולם . היא נוראאא מפונקת . אבל לאורך היצירה היא מתבגרת בצורה משמעותית - היא הופכת לאמא, ולאישה טובה מאוד, באופן כללי לדמות מאוד חיובית בסיפור. היא התחתנה עם הירשל רק כי הקשיבה למה שאמרו לה הוריה, אבל לאט לאט הבינה שהיא צריכה לשלוט בחיה כי הנישואים שלה הם לא , לא יכולה להגיד שהם נישואים שכל בת הייתה רוצה. היא לא עושה שינוי מטורף בחיים שלה (היא לא בורחת עם חתיכי מהשכונה ומתחתנת איתו בסתר) אבל היא כן מנסה למצוא את הדברים הטובים במה שיש לה. הסבלנות שלה היא זו שאיפשרה להירשל לחזור לשפיותו ולשגרת חיו וככה להפוך את הנישואים שלהם לחיי נישואין בריאים .
השינוי הגדול ביחסים בינה לבין הירשל מתרחש כשהם שולחים את משולם להוריה בכפר ואז הזוג מתחיל להתקרב לאט לאט . באופן הדרגתי הסלידה שיש להירשל ממנה נעלמת, ומפנה מקום לאינטימיות . מינה הופכת למפלט של הירשל אחרי שהוא חוזר מרופא הנפש והוא מתחיל להאמין שהיא תהיה זו שתספק לו את החום שהוא צריך.

עוד דמויות שוליות שלא באמת אכפת לנו מהן אבל כן אכפת לנו כי אין ברירה:

ד"ר לנגזם-  המשמעות של השם שלו ביידיש הוא זמן ממושך . והשם תואם את השיטה שבה טיפל בהירשל- שלושה חודשים, זמן דיי ארוך , שבהם הוא רק דיבר עם הירשל ונתן לו את החום והאהבה להם היה זקוק. הוא בעצם נותן לו את כל הדברים שחסרו להירשל בילדותו- האהבה, הסיפורים, הליטופים והשירים . הטיפול שלו מאפשר להירשל לחזור לעיירה ולהמשיך לנהל את חיו באופן תקין יחסית .

הדוד המשוגע- אמנם אין לנו מושג אפילו איך קוראים לו , אבל הוא היה מרכיב דיי חשוב בסיפור- הוא האח של צירל והוא מרד במוסכמות של החברה, ולכן הוא נחשב למשוגע. הוא סירב להינשא לזו שייעדו לו (a big no no )  ובגלל זה ההורים שלו החליטו להפסיק את הלימודים שלו (לימודים שלא היו של תורה, אבל היו מאוד חשובים לו באופן אישי) , אז הוא בתור מחאה בורח ליער (כמה שיותר רחוק מהמוסכמות של העיר) וחי שם כטבעוני (כן, זו המשמעות של המילים אוכל עשבים ). הוא נתפס  כמשוגע,מה שאישש את הימצאות הקללה על המשפחה. הירשל נזכר בדודו לאורך הסיפור כמודל לאדם שנלחם על הרצונות שלו , אבל לא כמו הדוד הירשל כן מקבל על עצמו את מוסכמות החברה.

משפחת גילדנהורן- סופיה ויצחק גילדנהורן הם חברים של מינה והירשל . הם היו זוג מאוד עשיר מבחינה כלכלית , לא היו להם ילדים והם אירחו מלא מסיבות . סופיה היא חברה מאוד טובה של מינה עוד מימי הילדות שלהן. כשמינה חושדת שהירשל מאוהב במישהי אחרת היא חושדת שמדובר בסופיה.

תרצה ועקביה מזל - עקביה הוא חוקר ההיסטוריה של העיירה והם גרים בקצה העיירה כי הם מתרחקים ממוסכמות החברה הקשיחות שקיימות בעיר. בלומה עוברת לביתם אחרי שהיא עוזבת את בית הורביץ ושם היא מוצאת את מקומה.

יונה טויבר- אין יותר מידי מה לומר עליו, הוא השדכן , והוא זה ששידך בין מינה להירשל.

גציל שטיין- עובד מאוד חרוץ ומסור בחנות של משפחת הורביץ. הוא מאוהב בבלומה ומחזר אחריה, אבל היא לא מעוניינת בו (מסכנון).

ד"ר קנבינהוט- רופא, יש לו כסף כנראה, וגם הוא מחזר אחרי בלומה אבל היא מסרבת לו.

שמות שלא הופיעו עדיין :

שיבוש- עיירה שהכל בה משובש. אין בה כל רגש או הבנה של דברים חוץ ממוסכמות . הכל נמדד רק בכסף וסעודות ומעמד. הירשל מיוחד כי הוא מתאהב בבלומה, אבל לא יכול להיות איתה בגלל המוסכמות החברתיות בעיר. הוא שמתגע בשלב מסוים ובורח ליער. לאחר מכן הוא נשלח לרופא נפש. הוא חוזר ממנו משובש. הירשל נראה ומתנהג רגיל, אבל הנשמה שלו לא בדיוק בסדר- "נפשו קמוטה עליו "  כלומר הנפש שלו התכוצה כדי שיצליח לשרוד בשיבוש בלי רגש.

סיפור פשוט - כן כן גם לשם של הספר יש משמעות (כמה מפתיע) - הכותרת היא אירונית - הסיפור הוא לא פשוט בכלללל. אנחנו בתור קוראים (וכן, גם בתור נבחנים בבגרות ) נדרשים לשים לב להמון פרטים ודקויות, כל מיני מערכות יחסים ורצונות, כי זו הדרך היחידה שלנו להבין בדיוק מה קורה בחברה ואילו ייסורי נפש עוברות הדמויות . זה לא רק סיפור על אהבה נכזבת אלא על שיגעון שעובר במשפחה, כסף , גורלות, יהודים דתיים ונפשות מיוסרות וכלואות (מוזמנים להוסיף פה דברים קיטשיים נוספים ).

ברוך מאיר-  אבא של הירשל, סהכ בחור מאוד חביב ומצחיק. ההצלחה מאירה לו פנים - בורך גם בהצלחה כלכלית.

דרכים לנתח את הסיפור-
רומן פסיכולוגי- הקונפליקט של הירשל - הלב או החברה, בלומה או מינה. האהבה שלו או הרצונות של אמא שלו . הקונפליקט הזה מביא אותו בסופו של דבר למצב של שיגעון . הוא משתגע בגלל שהוא מנסה להילחם אבל לא מצליח והוא נקרע מבפנים . אחרי השיגעון הוא חוזר לשפיות , ולנורמטיביות רק בעזרת ויתור על הרגש שלו , ועל אהבתו לבלומה.

סיפור אהבה-  הירשל שמאוהב בבלומה אבל לא יכול להתחתן איתה בגלל הרצונות של אמא שלו והחברה. בעיקרון זה סיפור על אדם שמנסה לממש את האהבה שלו בחברה שלא מבינה את הרגש הזה. בסופו של דבר הירשל מתחתן עם מינה, שידוך שמתאים לו במעמד.

רומן חברתי- המאבק בין החברה והמוסכמות שלה לבין הרצונות של הפרט שהם לא תמיד זהים או מתאימים לחוקים שמכתיבה החברה. בשיבוש לדוגמה, אדם שלא הולך לפי המוסכמות נחשב למשוגע.

גבירותיי ורבותיי הגענו למוטיבים!

מוטיב הסעודה- המוטיב הזה הוא סמל לקבל המוסכמות החברתיות . סעודות מלמדות על חיי בורגנות, רק אנשים במעמד דיי גבוה יכולים להרשות לעצמם לערוך סעודות.בסיפור שלנו אנחנו מדברים על משפחות דיי עשירות, כאלה שמאוד אוהבות אוכל ולכן כל סעודה היא עמוסה במלא אוכל ודברים טובים כאלה ואחרים . בסעודת האירוסין הירשל מסרב לאכול מהאוכל, וזו מטפורה לכך שהוא מסרב למוסכמות החברה אבל לבסוף הוא נכנע ואוכל מפשטידת השזיפים , בדיוק כמו שהוא בסופו של דבר נכנע לחברה, ואפילו נהנה מכך (הנישואים שלו עם מינה נהיו ממש סבבה לבסוף).
המוטיב הזה מתקשר גם למוטיב העוגות , אבל אנחנו עצלנים מכדי לעשות לזה נקודה משלו. כשבלומה מביאה עוגות וצירל יורדת עליה קצת, הירשל מיד אומר שהעוגות טעימות ומביע את החיבה שלו כלפי בלומה. אחרי כל השיגעון והכיף שהיה לנו באמצע, הירשל מבין שגם העוגות של מינה הן דיי טעימות . זה מלמד על כך שהירשל משלים עם החיים שלו עכשיו , ועם העוגות שהוא אוכל כעת (למרות שהוא עדיין לא שוכח את בלומה).

מוטיב התרנגול - סמל לגבריות ושליטה. פעם ראשונה שאנחנו רואים את התרנגול זה אחרי שהירשל חוזר מביתה של בלומה בוכה מסכן, ואז הוא שומע את קריאת ה"גבר" שמוכיחה לו עד כמה שהוא לא גבר.התרנגול הרי הוא זה שיש לו את כל הכוח - הוא קובע מתי קמים , הוא מאוד בולט ובעל שליטה. כשהירשל שומע אותו הוא מבין , שאין לו שום כוח ושליטה על חיו. כשהירשל שומע את התרנגול בלילה הוא מנסה לא לשמוע (לכסות את עצמו בכרית או בשמיכה), כי הוא לא מסוגל להתמודד עם הדיכוי של הגבריות שלו .
ככל שהירשל משתגע יותר ויותר, התרנגול הופך לדומיננטי יותר ויותר- הוא מונע מהירשל את השינה. בבוקר השיגעון הירשל קורא שהוא לא תרנגול, ומתחנן שלא ישחטו אותו. אנחנו לומדים מזה את הפחדים של הירשל מפני החברה שדיכאה את הגבריות שלו . הוא לא רואה את עצמו כתרנגול .

מוטיב השינה- השינה היא סמל לרגיעה נפשית . מינה מצליחה לישון בלילה כמו ילדה טובה , וזה מלמד אותנו שהיא לא מוטרדת נפשית, אבל הירשל, מאוד מוטרד ולכן הוא לא מצליח לישון בלילה. הוא לא ישן בלילה ואז הולך לעבודה מאוד עייף, בקיצור הוא תמיד עייף, בערך כמונו.
רק אצל ד"ר לנגזם הירשל מצליח לישון טוב, ואחרי שהוא חוזר לביתו בשיבוש המוטיב נעלם כי הירשל משלים עם חיו ומצליח להירדם בלילה- הוא כבר לא כל כך מוטרד.

מוטיב השעון הנעצר- השעון הוא המוסכמות ,החוקים והמסגרות שקובעות את מהלך וקצב חייהם של האנשים . להירשל יש שעון שעשוי משרשרת זהב, כי הוא כבול למסגרות הזמן , וכל עוד הוא עוקב אחרי הזמנים שהשעון מראה לו הוא מתאים את עצמו לסביבה שבה הוא חי.
ביום שבו השעון נעצר על השעה "שבע ומחצה" השיגעון של הירשל מתחיל . כמו שהשעון עצר, גם הירשל לא מסוגל להמשיך יותר עם החיים שלו ולהשתלב בחברה. השעה הזו, שבע ומחצה היא השעה שבה הוא יוצא לעבודה ועומד מול הוריו , והמעבר הזה הוא בעצם המעבר מהמקום הפרטי והמוגן אל הציבור תחת העין המפקחת של אמא שלו .כשהירשל נרפא, השעון שלו חוזר לפעול ( כי גם הירשל חוזר לתפקד תחת המוסכמות  .

מוטיב המנגנים הסומאים - החביבים האלו מופיעים פעם ראשונה בסיפורים של ד"ר לנגזם והוא מספר על המנגינה שאין לה תחילה ואין לה סוף. העובדה שהנגינה שלהם עוטפת את הלב מלמדת שהיא קשורה לרגש עמוק ורומנטי .
אחרי שהירשל נרפא והוא ומינה מסתובבים להם בכפר, הם פוגשים במנגן סומא שגורם להם לעצור. הירשל , שלא יכול לעמוד בכל הרגש שהמנגינה מעוררת בו זורק למנגן מטבע בסכום גבוה והם ממשיכים בדרכם. הזריקה מלמדת על כך שהירשל מאוד מעריך את הנגינה,אבל הוא הפנה את העורף והוא מתעלם מכל עולם הרגש. הירשל אולי נרפא מהשיגעון, אבל נפשו נעלמה בדרך.

הנגינה =רגש=אהבה=בלומה, ועד שהירשל הצליח להדחיק את הרגשות שלו כלפיה, הוא לא יכול להסתכן בכך שהם יצוצו שוב.

מוטיב אחרון!

מוטיב הנר- הנר הוא סמל לאהבה ותקווה. פעם ראשונה אנחנו רואים את הנר אצל בלומה כשהיא קוראת את הספר שלה על שולחן ועליו מפה לבנה. אחר כן , הנר נכבה בחופה של הירשל ומינה ורק אלוהים יודע הנר של מי כבה. כלומר הנר של בלומה הוא זה שכבה, הנר של התשוקה והרומנטיקה והיצרים והאהבה הראשונה הזאת של הנעורים . העובדה שהוא כבה, זה בעצם האובדן של התקווה והרגש של האהבה.

בסוף הסיפור , אצל הירשל ומינה יש אורחים וכולם יושבים בחדר שבו "המנורה הגדולה דלוקה ומפה נקייה פרושה על השולחן" יש כאן תקווה ליחסים עמוקים , אפילו אהבה בין הירשל למינה. המנורה היא אור גדול ובוהק, לעומת הנר האינטימי והרומנטי אצל בלומה. אז אולי הוא לא זכה בלוטו, ובתשוקה המדהימה עם בלומה , אבל הוא כן זכה בסופו של דבר ליחסים די חביבים עם מינה.

חברים ,שרדתם סיפור לא פשוט בכלל, וגם סיכום דיי חופר (זאת כנראה אשמתיי),

אבל, היי! אתם מוכנים למבחן !

יאללה בהצלחהההההה